• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מטילדה

מטילדה

מאת רואלד דאל

הביקורת של יער

תמונה של יער
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
מטילדה

מטילדה

מאת רואלד דאל

הביקורת של יער

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של יער
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2000
סדרה:מרגנית
קטגוריה:ילדים 12-9
הקודמת
עמיתוש!!! XD
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

ספר שכל ילד חייב לקרוא.
מטילדה , ילדה קטנה וחכמה להפליא גדלה בסביבה לא תומכת בלשון המעטה ואנשים מבחוץ מגלים את הכישרון המדהים שחבוי בילדה המופלאה הזאת.
לצד אנשים רעים כמו הוריה והטרופדרוס, וטובים כמו גברת מרשמלו והספרנית, אנו נכנסים לעולם מקסים של ילדה קטנה שרק מחכה שיגלו אותה .

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נטע
נטע
תמונה של טולי
טולי
תמונה של נטע
נטע
תמונה של כרובי
כרובי
תמונה של *
*
תמונה של אנקה
אנקה
6קוראים|גיל ממוצע31|100%נשים

על המבקרת

תמונה של יער

יער

עורך
חברה מזה 16 שנים
27 ביקורות•7 נבחרות•235 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מקור (נוער)•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יער
יער
עורך
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות27
ביקורות נבחרות7
לייקים שקיבלה235
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מקור (נוער)8ספרות מתורגמת5מתח ריגול והרפתקאות4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של יער

3096 ימים

3096 ימים

נטשה קמפוש

עלי להתוודות : לא שמעתי על מקרה חטיפתה של נטשה קמפוש עד לפני כחצי שנה, בעת שפורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כתבה ארוכה על הפרשה בעקבות יציאת הספר. קראתי את הכתבה בשקיקה והספר נכנס מיד לרשימת הקריאה שלי.

נטשה קמפוש היתה בת 10 בלבד כאשר נחטפה בדרכה לבית הספר. הספר פורש בפנינו בכנות יוצאת דופן את חייה המתפוררים של נטשה לפני החטיפה (ילדה מלאה הסובלת מהצקות חוזרות ונשנות בבית הספר וזוג הורים מבוגר שמערכת היחסים שלו אט אט נסדקת). היא מספרת על הרגלה לצפות בדיווחים על מקרי החטיפות והרציחות שפקדו את אוסטריה בשנים האחדות שלפני חטיפתה, הקלתה (החלקית) כאשר הבינה שהיא לא מייצגת את הדמות האולטימטיבית לחטיפה, ועל היום בו הלכה לראשונה לבדה לבית הספר, היום הראשון בו לא נפרדה כיאות מאמה ("לעולם אל תיפרדי בכעס. לעולם לא תדעי אם נתראה שוב !"), היום בו נחטפה.

היא מתארת בפרוטרוט את דיוקנו של חוטפה : וולפגנג פריקלופיל - גבר מתבודד בן 35 המעורער בנפשו. היא מספרת על מערכת היחסים שלו ושל אמו השתלטנית, על האובססיה שלו לסדר וניקיון, על הפרעות האכילה שלו ועל מצבי רוחו המשתנים בתכיפות.
דמותו של פריקלופיל היא הקונפליקט הכי גדול בסיפור : מצד אחד גבר חסר ביטחון וכנוע, המתרפס למשמע הפצרותיה וסירוביה של נטשה ("אני לא אעשה זאת" הטחתי בפניו בקול תקיף.הוא פער את עיניו בהפתעה, חיכה לרגע, וחזר ותבע ממני שוב ושוב לקרוא לו "מאסטרו". לבסוף ויתר על דרישתו זו) ומצד שני גבר אלים ומאיים. חוסר העקביות הזו בהתנהגותו של החוטף עוררה בי שוב ושוב את התהייה עד כמה מעוררי פלצות היו חייה של נטשה בכלא. מצד אחד הוא כולא ילדה ללא שום סיבה נראית לעין ומצד שני "מפנק" אותה בצ'ופרים כגון טלויזיה וממתקים. בתקופה הראשונה לכליאתה עיקר פחדה היה מפני הלא ידוע ועיקר דיכאונה נבע מהכליאה עצמה ומגעגועיה למשפחתה. ככל שעובר הזמן אנו מתוודעים אל אופיו האלים של פריקלופיל - הוא מרעיב את נטשה ומכה אותה באלימות לעיתים קרובות. הוא מעביד אותה ושולל ממנה את הדברים האנושיים היחידים בהם היא יכולה להיאחז. היא מאבדת ממשקלה אך מסרבת לאבד את שפיותה.

אחת הסוגיות המעניינות שמעלה הספר היא סוגיית ההזדהות עם החוטף, או בשמה המקובל יותר "תסמונת סטוקהולם ". נטשה הודפת בנחרצות כל ניסיון לשייך אליה את התופעה הזאת. היא מסבירה שאין שחור או לבן : היא ראתה בחוטפה בן אנוש בעל צד אפל וצד מואר. כמובן שהיא לא מזדהה עם החלטותיו ומעשיו, אך היא מציינת שהיו ביניהם רגעים קצרים של נורמליות ואפילו הבנה הדדית ("לאחר בריחתי נדהמתי - לא מכך שאני כקורבן הייתי מסוגלת לבצע את ההבחנה הזאת, אלא משום שהחברה שלתוכה צנחתי לאחר מאסרי, איננה מתירה שום חריגה, ולו הקלה ביותר, מהמקובל. אסור לי להרהר כלל באדם שהיה הדמות היחידה בחיי במשך שמונה שנים וחצי. אינני יכולה אפילו לרמוז שאני זקוקה לפורקן הזה כדי לעבד את מה שקרה בלי לעורר חוסר הבנה.").

אחת התהיות המתבקשות, כשמדברים על נושא של חטיפת נערה וכליאתה ע"י גבר מבוגר , היא שאלת המין. האם נטשה נאנסה או הותקפה מינית במהלך שהייתה במרתף האטום? ועל כך היא אומרת (בקטע החזק ביותר בספר , לטעמי): "לאחר שברחתי, אחת הכותרות הראשונות שהתנוססה בעיתון בפרשת החוטף היתה 'חיית המין'. אני לא אכתוב על היבט זה של כליאתי - זוהי פיסת הפרטיות היחידה שאני מבקשת לא לחשוף, כעת משחיי בשבי נטחנו עד דק באינספור כתבות , חקירות, תצלומים וכו'. אך אומר רק זאת : בלהיטותם אחר סנסציות, עיתונאי הצהובונים פיספסו בגדול. מבחינות רבות החוטף היה בהמה ואכזר שאין שני לו. אך בכל הקשור לניצול מיני הוא לא היה כזה. "

נטשה היא דמות חזקה ומעוררת הערצה. היא שמרה על שפיותה בכל מחיר והייתה נאמנה לעצמה ולעקרונותיה. היא לא התרפסה מול חוטפה אך לא מרדה בו בצורה בלתי נשלטת. היא שמרה על כבודה ככל שניתן במצבה. עוד מילדות היא הציבה לעצמה מטרה : להיות עצמאית בגיל 18. להיות אחראית לחייה ולמעשיה ולא להיות כבולה להוראות אחרים. והיא עמדה בזה. בגיל 18 היא שחררה את עצמה לחופשי. עם הרבה אומץ ותושייה ובעיקר עם הרבה תקווה, היא בנתה לעצמה קרקע יציבה להמשך חייה. אני מצדיעה לה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יער
העצמות המקסימות

העצמות המקסימות

אליס סיבולד

"אני מאחלת לכולכם חיים ארוכים ומאושרים ". לא חשבתי שמשפט אחד יוכל לגעת לי כל כך עמוק בלב.

בניגוד לספרים אחרים, שכתיבת הביקורת עליהם זורמת יחסית בקלות, אני לא ממש מצליחה לכתוב על הספר הזה. יש לי תחושה שהוא שינה את חיי.

סיימתי אותו שלשום באחת עשרה בלילה, ולאחר מכן שכבתי חסרת אונים על המיטה במשך שעות. לא הצלחתי להירדם. במשך שלוש שעות רק ישבתי וחשבתי על הספר ,ויותר מזה - אינני יודעת למה - הייתי סבורה שזהו הלילה האחרון בחיי.
אז טעיתי, והנה אני יושבת כאן מול המחשב ואני נושמת והולכת ומבצעת את כל פעולות החיים כרגיל, אף על פי שאני יודעת שחיי לא יחזרו להיות כפי שהיו. אני כבר רואה את העולם אחרת. כאילו אני מסתכלת עליו מבעד עיניים שאינן שייכות לי.

הספר הזה לא מושלם. ולמרות זאת, מהרגע הראשון שראיתי את הכריכה (שבכל יום אחר הייתי חושבת שהיא מכוערת להחריד אבל אני פשוט לא יכולה להסיר ממנה את המבט), ידעתי שיש משהו בספר, שלא יכולתי להסביר, שפשוט מושך אותי אליו במיליוני חוטים דקים ובלתי נראים.

סוזן סלמון תלך אחרי לכל מקום שאליו אלך. היא תעודד אותי ברגעי עצב ותצחק עמי ברגעי אושר. היא תהיה לי אוויר לנשימה כאשר ארגיש שהעולם סוגר עלי. והיא תגן עלי, ותשמור עלי מכל משמר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
התלקחות

התלקחות

סוזן קולינס

סברתי כי על "משחקי הרעב" לא ניתן להתעלות. אך סברותיי התגלו ככזב - התלקחות טוב אפילו יותר. העלילה מתפתחת לכיוונים לא צפויים בעליל, הכתיבה עשירה ומסעירה והדמויות עמוקות ומעוררות הזדהות. ספר מתח מושלם וסוחף.

אם הייתי צריכה לתאר את הספר בשתי מילים הייתי עונה מיד: חסר רחמים.
סוזן קולינס אוהבת להתעלל בקוראים שלה. לגרום להם לאחוז בספר עד שהידיים מלבינות, ללב שלהם לדפוק בעוצמה ולא לאכול שעות מרוב מתח. להפציץ אותם בפאנצ'ים פרק אחר פרק ,לגרום לנשימתם להיעצר בגלל מילה אחת בודדה.
כזאת היא סוזן קולינס, וזאת הסיבה שאני מעריצה אותה.
זה התחיל ב"משחקי הרעב" וממשיך בפול גז ב"התלקחות" - הכתיבה הקולחת, הדמויות המדהימות, האווירה המיוחדת , העלילה המותחת. תיאורים חסרי פשרות שגורמים לקורא לחוות כל טיפת שמחה וסבל עם הדמויות. ברגע שאתם חושבים שאתם יודעים מה הולך לקרות, סוזן תמיד תפתיע אתכם ותשאיר אתכם עם פה פעור.

אבל אני יודעת. עד שהדופק שלי ירגע מ"התלקחות" הספר הבא בסדרה יצא ואני אשאר חסרת מנוחה במשך כמה ימים, ואנסה להתאושש במשך השבועות שלאחר מכן. סוזן קולינס אוהבת להתעלל בי. אבל אני סולחת לה. כי היא סופרת מצויינת שבעזרת הדמיון המדהים שלה כתבה סדרת ספרים מצויינת אף יותר. ולי נשאר רק לומר לה - תודה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
חדר

חדר

אמה דונהיו

ג'ק בן חמש היום. הוא גר בחדר עם אמא. ג'ק נולד בחדר, ומעולם לא יצא ממנו. עבור ג'ק חדר הוא העולם, ויש בו כל מה שצריך - חלון קטן קבוע בתקרה שרואים דרכו את ה"חלל החיצון", טלוויזיה שמקרינה עולם דמיוני, נחש עשוי מקליפות ביצים, אוכל, כמה ספרים וארון בגדים שג'ק ישן בו, למקרה שניק הזקן יבוא.
בשביל ג'ק, חדר הוא העולם. בשביל אמא, חדר הוא תא המאסר ששנים היא כלואה בו. ועכשיו, הסקרנות של ג'ק עולה וגועשת ואיתה הייאוש של אמא. היא יודעת שחדר אינו יכול להכיל אותם עוד.
חדר הוא סיפור על אהבה אדירה בנסיבות מחרידות, אהבת אם לבנהּ. ומעבר לזה, הוא משל - מצמרר אבל כל כך אנושי - על העולם המערבי שאנו חיים בו, וחוויית הקריאה בו מרגשת ובלתי נשכחת.


בניגוד לתקציר הכתוב פה באתר , התקציר שעל גב הספר לא אמר לי כלום בפעם הראשונה שקראתי אותו . לכן התחלתי לקרוא את הספר סקרנית , ללא שום ידיעה לגבי המסע שאותו אני הולכת לעבור.

הספר "חדר" מסופר מנקודת מבט של ילד בן 5 . אני לא לרוב לא מתחברת לספרים כאלה (דוגמת "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה") ,לסופרים יש נטייה להפוך את נקודות המבט של ילדים לילדותיות בצורה מוגזמת , אבל משום מה זה לא גרע מהספר ואפילו נהניתי מצורת הכתיבה הזו (למרות שבהחלט הייתי מעדיפה שנקודת המבט של הספר תהיה של האמא).

הספר "חדר" הוא ספר עוצמתי , העוסק ברוע שיש בעולם ובכוחה של התקווה . הוא מספר על אנשים קטנים אך אמיצים וחזקים . הוא מספר על אהבה עצומה , תמימות ועל אופטימיות (ופסימיות) בנסיבות קשות .הוא גרם לי לחשוב על כאב ועל רוע , על האנשים שחשובים לי באמת ועל התמודדות עם מצבים קשים שכולנו בטוחים שלא יקרו לנו - הספר הסיר ממני גם את תחושת הביטחון הזאת .

הספר הוא אמנם לא ספר מושלם (משהו הרגיש לי תקוע מעט מבחינה עלילתית) , אבל הוא בהחלט שווה קריאה - מסקרן , מרגש ומעורר אמפתיה , וטעם הלוואי שלו יישאר איתי עוד הרבה זמן , אני בטוחה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
בת בולין האחרת

בת בולין האחרת

פיליפה גרגורי

הספר "בת בולין האחרת" מספר את סיפורה של מרי בולין ואת סיפורם של הקרובים אליה בחצר המלכות האנגלית במאה ה-16.
הספר , המסופר מנקודת מבטה של מרי , מגולל את התככים והשאיפות בחצר המלכות.

מרי בולין , בת לאחת המשפחות החשובות בממלכה הבריטית , הופכת לבבת עינו של הנרי השמיני . משפחתה , ובראשה דודה רודף הבצע , נחושים בדעתם להגביר את כוחם ושליטתם באנגליה , וכתוצאה מכך עושים הכל כדי לגרום למרי להפוך למלכת אנגליה .
הנרי , אשר נשוי כבר שנים מספר לקתרינה מאראגון נחוש בדעתו להוליד יורש זכר חוקי אשר ירוש את הכס .
מכוון שקתרינה הביאה לו תינוקת חיה אחת בלבד (הידועה בשמה Bloody Marry), מטרתה העיקרית של משפחת בולין היא לגרום למרי להוליד להנרי יורש זכר.

מרי נכנסת להריון פעמיים מהנרי , אך זה מתחיל להתעניין באחותה אן . האחות השתלטנית מקבלת את מירב צומת הלב , ובעזרת תכסיסים אותם למדה בחצר המלכות הצרפתית , וחוצפתה הרבה היא כובשת את ליבו של הנרי .


הספר הוא רומן היסטורי מרהיב אשר כבר מעמודיו הראשונים ניתן להרגיש כל פרט בחצר המלכות של המלך הנרי ה-8 .
התלבושות המפוארות , מסכות השעשועים , הטקסים , המנהגים - את כולן מתארת פיליפה גרגורי בצורה היחודית לה .
הופתעתי לגלות על היריבות והקנאה השוררת בחצר המלכות , את העובדה שהמלך הנרי , מנהיגה של אנגליה הוא בן אדם שאני לא הייתי מפקידה בידיו את האחריות על ארוחת הצהריים שלי . הוא בן אדם שטלתן ופרנואיד , שאם דבר אחד אינו לקורת רוחו הוא מסוגל להפוך עולמות - בדיוק כמו אן בולין .

היתרון הגדול בספר הזה הוא שפיליפה דואגת לדבוק בעובדות ההסטוריות , והוא משמש כמקור ידע מצוין למי שהתקופה מעניינת אותו .

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
גרגויל

גרגויל

אנדרו דיווידסון

"רומן ביכורים יוצא דופן על אהבה ששורדת את אש הגיהינום וחוצה את גבולות הזמן."

גרגויל הוא ספר על גיהינום, על דת, על כאב, על אהבה ועל היסטוריה.
האם הוא אחד הספרים הכי טובים שקראתי? בהחלט.
האם כתוב בצורה מושלמת ומדוייקת להפליא? אין שום ספק.

נתקלתי בספר לראשונה כאן באתר. הכריכה סקרנה אותי, והתקציר הודיע לי חד משמעית שאין מצב שאני לא קוראת את הספר הזה .
הספר הזה גרם לי להרגיש כאב נוראי מבלי לחוש אותו באמת.
התיאורים המזעזעים היממו אותי, והדבר היחיד שנותר לי לעשות הוא להודות על כך שאני שלמה.
יכולתי להרגיש דרכו את הכאב האיום של בן אדם שנשרף - גם גופנית וגם נפשית.
הרגשתי את ההיסטוריה, את הנצרות, את חייה של נזירה במאה ה-14.
הדמות הראשית היא כוכב פורנו ציניקן ואתאיסט בן שלושים ומשהו. אם הייתם שואלים אותי לפני קריאת הספר אם נראה לי שהייתי מתחברת אליו, הייתי עונה לכם חד משמעית - לא.
אבל התחברתי. יותר מזה, יכולתי לחוש אותו בצורה מדהימה.
הספר שוזר בתוכו ארבעה סיפורים מדהימים על אהבה ועל כאב - על נערה יפנית, זוג איטלקי, אישה שמחכה לבעלה ומשולש אהבה איסלנדי.
הוא משלב בתוכו שפות, אמונות ותרבויות.
הוא מביא לנו בפרטי פרטים את "התופת" מאת דנטה, שהגיבור חווה תוך כדי פגישת הדמויות מארבעת הסיפורים.

הסופר , אנדרו דייווידסון, עבד על הספר במשך 7 שנים.
הוא חקר על כל נושא שהוצג בספר ופירט אותו לפרטי פרטים.
הוא תיאר במדוייק את התהליך שעובר נפגע כוויות, את החיים במאה ה- 14 - את האמונות הדתיות ששררו שם, את היחסים בין האנשים .
ותרשו לי להודיע לכם דבר אחד - יצאה לו יצירת אומנות.

ועוד דבר ראוי לציון - יעל סלע שפירו, המתרגמת עשתה עבודת על בתרגום שלה.
היא לא פסחה אפילו על הפרט הכי קטן ופירשה את הכל, מה שבהחלט הוסיף לחוויית הקריאה והפך את הספר העברי לכזה שבהחלט לא נופל מהמקור.

לסיכום: גרגויל הוא אחד הספרים הכי טובים שיצאו השנה, אם לא הטוב שבהם. אם בא לכם להתנתק מהמציאות ולחוות חוויה של פעם בחיים - אל תוותרו עליו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
הגל

הגל

מורטון רו

"הגל" מאת מורטון רו , מספר על מורה צעיר להיסטוריה , שבעקבות הנושא אותו הוא מלמד בבית ספר תיכון (הנאציזם) והתגובות האדישות שהוא מקבל מהתלמידים אחרי הקרנה של סרט על השואה , הוא מבצע איזשהוא ניסוי על התלמידים , בו הוא גורם להם להפוך לאירגון פאשיסטי .
הסיפור יוצא מכלל שליטה , למרות שהמורה בכלל לא התכוון לכך , וגם לא התלמידים . הם נמשכים למשמעת ולאחדות שהאירגון דורש , והם מרגישים סוף סוף שייכים למשהו , בלי הבדלי מעמדות .

הספר הוא ספר טוב ואף מזעזע . הקלות בה אנחנו יכולים להפוך לחברה רצחנית (גם בלי ידיעתנו) ממש מטרידה.
המינוס היחידי בספר הזה הוא שהוא כמעט לא מפורט . אנחנו לא יכולים להתחבר ב - 100% לתלמידים ולסיבה שהם נמשכים לאירגון הזה כ"כ , והוא נגמר מהר מידי לטעמי .

עוד דבר שהרגיז אותי : שאלתי את הספר מהסיפרייה העירונית , והוא נמצא בצד של המבוגרים , ולא של הנוער .
לא רק שאני חושבת שהוא צריך להיות בצד של הנוער , אני חושבת שהוא צריך להיכנס לתוכנית הלימודים .
בני נוער נסחפים לאירגונים כאלה ורוכשים דעות קיצוניות גם בלי ידיעתם הממשית , ואני חושבת שזה חשוב לתת להם (לנו , יותר נכון) לקרוא את הספר (מה גם שהעובדה שהספר קצר תקל על התלמידים שלא אוהבים לקרוא).

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יער
הכל בגלל תום

הכל בגלל תום

אסף שפירא

הכל בגלל תום הוא ספר פשוט נהדר, מלא בחוש הומור ובעל אווירה "ישראלית" .

זהו ספר המתח הראשון שקראתי בחיי . התקציר המסקרן , הכריכה הנהדרת ועצם העובדה שהספר מבוסס על סיפור אמיתי העלו את רף ציפיותיי . אך לא התאכזבתי.

למרבה ההפתעה , ההתחלה הארוכה שמדברת על חיי הלילה התל - אביביים דווקא עניינה אותי . העלילה השאירה אותי מופעמת . הרגשתי את הפחד של אסף , והרגשתי כאילו אני שם , מנסה לפענח את הפרשה . אני משערת שהעובדה שהסיפור מדבר על האינטרנט ועל הרשתות החברתיות , בניגוד לספרים אחרים העוסקים ברציחות ובמוות , אף גרמו לי לחבב את הספר הזה יותר . אך אל תטעו : הוא אומנם קליל יותר מבחינה רגשית אך לא פחות מותח , מסקרן וסוחף מספר מתח כבד ורציני .

התחברתי למציאות הישראלית . העובדה שאסף הוא איש קבע בוגר ואחראי גרמה לי להתחבר אליו לגמרי . הוא "מלח הארץ" - הבחור הישראלי הטיפוסי , מלא בחן ובקסם , המתנסה באהבות ואכזבות . הוא אינו מתיימר להיות מישהו אחר .
הרצון שלו למצוא אהבה טהורה בעקבות היחסים של סבא וסבתא שלו חיממו את ליבי .

קראתי את הספר בשקיקה כאילו היה סם . במשך כל אחר הצהריים , היה זה הדבר היחיד שחשבתי עליו . התמסרתי לעלילה מבחינה טוטאלית .

זהו ספר מצויין , אין מה להתווכח .
הוא השאיר בי את חותמו ויקח לי זמן להתנתק ממנו . נקודת פתיחה מצוינת ומהנה לז'אנר ספרותי שהפך לאחד האהובים עלי .

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יער
כי חיים רק פעם אחת

כי חיים רק פעם אחת

בראדלי טרבור גריב

הספר שהכי השפיע עליי מבין כל הספרים שקראתי .
ספר כ"כ מעשיר , מלא אופטימיות ושמחה , שיגרום לכל בנאדם לצאת מהקליפה ולעשות את מה שהוא באמת אוהב .
הספר הזה הוא נקודת אור בחיי , ספר שתמיד כיף לפתוח ולמלא את המצברים .
הוא לא מתיימר לגלות לנו את סודות האושר והעושר, ולא מתפרש על 300 עמודים שיכלו בסופו של דבר להסתכם במשפט אחד בלבד .
נפלה בידי ההזדמנות להתחיל את המסע בגיל צעיר , ובזכותה לא להצטער על שביזבזתי את חיי בעיסוק בדבר שאינו מסב לי אושר .
כל משפט בספר לימד אותי משהו , נתן לי ביטחון וגרם לי להבין שאני פה למטרה מסוימת , והמטרה הזאת היא להנות.
הוא הפך אותי לבן אדם אופטימי הרבה יותר, מאושר הרבה יותר - חי הרבה יותר. הספר הזה יגרום לך להבין שאתה בסך הכל קיים - והגיע הזמן שתתחיל לחיות.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יער

ביקורות נוספות על "מטילדה "

מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

לאחרונה (יחסית) נפתח עמוד נהדר בפייסבוק שנקרא "לפסוע במשעול המרגנית". שני אנשים מבוגרים שבים לספרי הוצאת "מרגנית", קוראים אותם ומעלים סקירות. זה עשה לי חשק לשוב גם להוצאה המעולה הזו, ולכן לקחתי את ספר המרגנית הכמעט יחיד שיש לי בבית - "מטילדה" מאת רואלד דאל.
קראתי את הספר בילדותי ואני זוכר שמאוד אהבתי אותו, וגם כמובן שראיתי את הסרט.
במקרה (או שלא) נהייתי הורה לילדה קטנה, כיום בת שלוש וחצי (בערך הגיל של מטילדה בפרקים הראשונים), וגם נהייתי מורה בבית ספר, זירת התרחשות מרכזית של העלילה (מלבד ביתה של מטילדה).

אז מה אני חושב על הספר ממרומי השנים, מזווית ראייתו של אב צעיר ומורה במערכת החינוך?
ובכן, זהו ספר נפלא. כתוב בתנופה ושנינות, שילדים יהנו מהם - הטריקים שמטילדה עושה כדי לנקום באביה, החוויות שלה בבית הספר וכמובן המאבק הסופי שלה מול המנהלת האימתנית - ילדים יאהבו את זה, ולראיה- הקרנתי את הסרט לתלמידים בכיתה ז' לקראת סוף שנת הלימודים והם אהבו את הסרט מאוד (וציינו שכבר הקרינו להם אותו בביה"ס היסודי).

אבל מה תורמת הקריאה בגיל מבוגר יותר?
אני חושב שהבחנתי בזווית הסאטירית של הספר, באמירה הנוקבת שלו כנגד עולם המבוגרים וכנגד הממסד החינוכי (המגולם על צדדיו האפלים ביותר בידי המנהלת, ועל צדדיו החיוביים ביותר בידי דמותה של מיס מרשמלו, מורתה של מטילדה בכיתה א').

הספר בעצם עוסק בניכור הורי. מתוארים בו זוג הורים שלמען הקריירה שלהם (אביה של מטילדה) או למען הפנאי והעיסוק העצמי (אמה של מטילדה) מזניחים לחלוטין את בתם. הם מספקים לה אוכל וקורת גג, ובטוחים שבכך יצאו ידי חובתם כלפיה. העלילה של מטילדה מתארת הזנחה של ילדה גאונה, שמלמדת את עצמה לקרוא בגיל ארבע, אך זה רק בשביל להוסיף "פלפל" לספר. הרי ברור שאף ילד לא צריך לסבול מהזנחה כזו, גם אם אינו גאון (ויש להודות- מעטים הגאונים בעולמנו, וגם הגאונים המעטים- אני לא בטוח כמה גאוניותם הייתה בולטת לעין בגיל ארבע).

מעבר לכך, הספר ממשיך לעקוב אחרי מטילדה בביה"ס, ופה מתגלה אמירה נוקבת נוספת כנגד המבוגרים - חוסר האמון שלהם בילדים. לא חוסר אמון ביכולותיהם, אלא חוסר אמון בדבריהם, ראיית עולמם והדרך שבה הם מפרשים ומתארים את המציאות. זה מתבטא כאשר אנחנו (הקוראים) נחשפים יחד עם מטילדה לזוועות שמתרחשות בבית הספר, ומטילדה (או חברתה הטובה) שואלות ילדה גדולה יותר מדוע הילדים לא מדווחים להוריהם על התנהגותה האלימה של המנהלת כלפי התלמידים, והתלמידה הגדולה אומרת בתגובה שאין טעם לספר להורים, כי הם במילא לא יאמינו לילדיהם ויסווגו אותם כשקרנים.
מעניין לבחון כיום, בשנת 2025, את שתי האמירות האלו. מצד אחד, האמירה כנגד ההזנחה רלוונטית כפעם. הורים זורקים את ילדיהם מול מסכים, ולא מספקים להם את תשומת הלב שהם זקוקים לה ואת הכלים הדרושים בשביל למצות את הפוטנציאל שלהם.

מצד שני, האמירה כנגד חוסר האמון בילדים כבר לא ממש "מחזיקה מים". הורים היום לוקחים את הצד של ילדיהם באופן כמעט מיידי וללא סייגים, כנגד מורים או אפילו ילדים אחרים. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אבל אין ספק שהמציאות בפן הזה השתנתה מאוד.

כתבתי המון, אז אתמצת: עודדו את ילדיכם (אם הם בגיל המתאים) לקרוא את הספר. ועשו זאת גם בעצמכם.

לפני שנה•
★★★★★
•Cantona
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

תראו מה זה.
בנאדם מקבל תשעימים ומאיות במבחנים, קורא ספרים של מבוגרים לפני גיל 15, מאובחן כמצויין (דרגה מתחת מחונן, בייסיקלי אותו דבר, נשמע הרבה פחות מרשים), חושב ברמה מעט גבוהה יותר משל שאר הכיתה שלו - וחושב שהוא חכם.
והנה מגיע הספר הזה ואומר - "וואלה, לא."
אם בא לכם להרגיש מטומטמים ומאחרים להתפתח, מטילדה זה הספר בשבילכם. הוא יגרום לפרופסורים בפיזיקה לפקפק באינטליגנציה שלהם. ולא עוזר שכתבתי אינטליגנציה לא נכון והגוגל תיקן לי את זה שוב.

בכל מקרה, כמו שוודאי הבנתם, מטילדה היא ילדה גאונה. עד כמה גאונה? שמעו את זה:
א. בגיל שלוש היא ימדה את עצמה לקרוא
ב. לפני גיל חמש היא כבר קראה דיקנס. דיקנס, למען השם. וגם ג'יין אייר וגאווה ודעה קדומה, וספרים כבדים כאלה שאני לא הצלחתי לקרוא ממרום שש עשרה שנותיי. דאמ איט איתה!
ג. בגיל חמש היא יודעת בע"פ את לוח הכפל (הלוח של 12 על 12 למקרה שתהיתם) ויכולה לחשב ברמה של מחשבון, ובמהירות של מחשבון, מספרים גדולים מאוד. אני בגיל הזה רק למדתי מה זה שלוש ועוד ארבע. ואת לוח הכפל (של 10 על 10) לא ידעתי בע"פ עד כיתה ה'!
ד. היא כותבת חמשירים. פאקינג חמשירים.
ה. גם האינטליגנציה הרגשית שלה מפותחת ברמה שלא מתאימה לילד בן פאקינג חמש (כתבתי אינטליגנציה נכון לפחות הפעם. יש.)
ו. ברצינות. היא מתנהגת כמו אדם בן שניים עשר לפחות. היא ילדה בת חמש. אבל היא כל כך רגישה וקשובה וכאלה. וואו.
ז. את כל זה היא עשתה לבד, לגמרי בעצמה. ההורים שלה הם חרא של הורים, מזניחים ועל גבול מתעללים, ולא אכפת להם בגרוש מהילדה שלהם. היא לימדה את עצמה הכל.
ח. שוב, אני חייבת לציין שהילדה הזו בת חמש וחצי מקסימום. משהו כאן כל כך לא נורמאלי שאין לי מילים בכלל.


זה נחמד לקרוא ספרים מפעם. היום אף אחד לא היה קורא ספר כל כך מופרך, לא כזה שנכתב בימינו. היו לועגים לזה, או הופכים את זה לספר סאטירה. אבל לא. מטילדה הוא ספר רציני לחלוטין. לא רציני כלומר שאין בו הומור, אלא רציני כלומר סיפור שמתיימר להיות ריאליסטי ואמתי.
הדמויות שבו מוקצנות ומופרכות עד אימה. אף הורים כאלה מתעללים לא היו רשאים לגדל את הילדים שלהם בשלב הזה, ואף מנהלת מחרידה כמו גברת שכחתי-את-שמה-כי-הוא-היה-ארוך-מדי לא הייתה רשאית להמשיך לנהל את הבית ספר המחורבן. לעזאזל, היו מכניסים אותה לכלא או משהו, זה אשכרה תקיפה והתעללות בילדים, התעללות פיזית ואלוהים יודע שהתעללות מילולית, מה שהיא עושה שם. והיא אמורה להיות המבוגר האחראי. אלוהים ישמור.
הדרך שבה כל הדמויות בספר מוקצנות להחריד - טובים הם טובים ורעים הם נבלים מושחתים - ושבה העולם מחולק לשחור ולבן, גורמת לך לחשוב. כי הרי העולם האמתי לא ככה. והוא אינו רק ילדים ומבוגרים, טובים ורעים, שחור ולבן. הוא הכל מהכל, ולא תמיד אתה יודע מה נכון. אני מרגישה כך במיוחד בימים אלו, כשההורמונים המשתוללים שלי מכריזים עליי בתור בת נוער, והתודעה שלי והמוח שלי והגוף שלי כאחד מתחרפנים (מחשבה מצחיקה - דמיינו את מטילדה בעוד עשר שנים, בתור בת נוער. מעניין).
אם היה לי כוח הייתי מפרטת עכשיו את סוגיית השחור-לבן-אפור, אבל למען האמת אין לי כוח.
אבל כן מגיע לספר הזה שאדון בו עוד קצת, כי הוא היה הספר הראשון מזה הרבה זמן - יותר מדי - שהשאיר אותי ערה עד אחת בלילה.
אם הייתי רוצה לעשות קישור לעולם האמתי - העולם שבו אנחנו חיים, והעולם היחיד שבעצם משנה לנו באמת - הייתי מדברת על יום רבין שמתרחש היום. מאוד קל לעשות את הקישור, גם אם מעט גס. האלימות של המנהלת שלהם - אלימות - יום רבין. הנה הגענו, נסיעה קצרה.
אבל ספרים הם לא רק גשר לעולם שלנו. כלומר הם כן, אבל כמו כל גשר, אפשר לחצות אותו לשני הכיוונים. אפשר לקשר אותם אלינו - ואפילו מומלץ לעשות זאת - אבל אפשר גם לברוח אליהם, והם יקבלו אותך אל תוכם בחיבוק רחב ידיים וללא כל שיפוטיות.
ולמען האמת, זה מה שאני רוצה לעשות כרגע.
כי העולם לפעמים מעט דפוק. לא, בעצם הוא כל הזמן מעט דפוק. בעצם הוא דפוק לחלוטין. לא, גם זה לא נכון. לא לחלוטין. רק כמעט.
אבל יש בו דברים שלא דפוקים בכלל. חיוך כנה של אדם שטוב לו. שוקולד. מיטה חמה בסוף יום קר. גשם שמתחיל לרדת בדיוק כשאתה בוכה. חיבוק שמתאים בדיוק, שבו כתפיים וראש מתחברים כמו בפאזל. בובות פרווה עם עיניים נוצצות. ציפורים שעפות מפה לשם בסתיו ובאביב, בחץ או בשורה, או סתם כך בקבוצה מבולגנת. רוח שמצננת את הזיעה בגב, כשמורידים את התיק בסופו של טיול ארוך. הכוכב השני מימין לירח. ריח של לחם טרי. ורגעים נדירים של צלילות, שבהם אתה יודע פתאום מה אתה רוצה ומה אתה עושה ולאן מועדות פניך ומה עליך לעשות. והעולם צלול וברור וטהור כמו פיסת זכוכית או אגם מים, כמו להרכיב פתאום משקפיים אחרי שנים בהן ראית לא טוב. דמעות שמתייבשות על הלחיים ואתה לא טורח לנגב. חבר טוב. מים שנוצצים על גבי תות. העיניים של אדם אהוב.
יש דברים שלא דפוקים כאן בכלל. וטוב לחיות כאן. אבל מדי פעם טוב לברוח.
לברוח אל מטילדה, ואל העולם הברור שלה, שבו רעים נענשים וטובים זוכים בגמול, שבו רצון טוב ואמונה בעצמך יכולים לעשות הכל. שבו הבעיות היחידות הן כאלו חיצוניות, שאפשר לפתור.
ואולי בעצם זהו לא רק עולמה של מטילדה, אלא עולמם של כל הילדים בני החמש? אולי הכל בעצם כן פשוט כל כך, ורק אנחנו ערבבנו שחור בלבן בטעות וסיבכנו את הכל?
כך או כך, זה לא משנה. נכון לעכשיו ככה הוא העולם, בין אם נאהב זאת ובין אם לאו. אבל תמיד יש לנו לאן לברוח, וזה הכי חשוב.
טוב לברוח. אבל גם טוב לחזור. חייבים בסיומו של דבר לחזור. צריך לזכור את זה.

יום טוב לכם, חבריי-הטיפשים-כמוני-בהשוואה-למטילדה! אל תתנו לגאונה המזורגגת הקטנה הזו לערער לכם את הביטחון העצמי. כולכם חכמים. ואם אי פעם תפקפקו בזה, פשוט תזכירו לעצמם יתרון אחד חשוב שיש לכם על פני מטילדה - היא דמות בדיונית, ואתם לא. :)



עריכה
אני לרוב לא עושה את זה, אבל רק רציתי לומר משהו בנוגע לתגובות למטה, כי זה היה נראה לי משעשע.
האקדמיה לעברית אישרה מילה חדשה בשם "גילאנות", ומשמעותה היא אפליה על רקע גיל. מעניין, הא?
יום טוב! :)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•no fear
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

אני נמצאת בכיתה של אינפנטילים.
סליחה, בשכבה שלמה של אינפנטילים.
ובגלל זה, אני יותר מהופעתי כשגיליתי שיש ילדה בכיתה שלי שקוראת ספר.
אל תאשימו אותי, בכיתה ד' האמנתי שאני הייתי היחידה שקוראת ספרים (סתמו).
אז הייתי חייבת לגלות הספר שהיא קוראת. הוא חייב להיות מעולה ברמות אם היא קוראת אותו.

זה לא ספר מושלם, בהחלט לא. הדמויות לא אמינות בשיט ומה שקורה כאן עם גברת טרופדרוס לא יכול להיות חוקי.
שום הורה לא יכול להיות חסר אחריות בצורה כזאת.
מורות לא יכולות להיות נחמדות כמו מיס מרשמלו!
וזה כל כך לא הוגן שמטילדה העזה לקרוא יותר ספרים ממני. פשוט לא הוגן.

אבל זה באמת ספר פשוט מעולה! כזה מהסוג שמורח לך חיוך דבילי על הפרצוף.
לפני כמה ימים הייתי אצל חברה שלי, ולפתע גיליתי אצלה עותק של מטילדה. אחרי שהתחננתי על הברכיים שלי שאני אחזיר את זה מהר והיא לא תראה קמט אחד בספר הזה, היא משכה בכתפיה ואמרה שאין לה בעיה. בדרך חזרה הביתה קראתי את זה תוך כדי הליכה. אני מניחה שאנשים תהו למה ילדה נמוכה מחייכת מאוזן לאוזן באופן שמותח את הפנים שלה במידה מחרידה ומתחמקת באופן יעיל מעמודי תאורה ומעקים.
העותק היה מלא אוזני חמור וקשקושים מעליבים על כל ציור של אגאתה, והילות מלאך מעל לראשה של מטילדה הקטנה, מה שגרם לקריאה להיות אפילו יותר משעשעת.
רואלד דאל חושף בפנינו ילדה קטנה חכמה במיוחד. היא לימדה את עצמה לקרוא בעזרת ירחונים וזמן פנוי שהתירו לה בני משפחתה. היא הולכת מאז גיל צעיר (צעיר מדי!) לספרייה, לקרוא כל ספר שבא לידיה. אני אישית התעצבנתי, משום שחשבתי עד כמה זה לא הוגן שהיא זכתה לקרוא בגיל כל כך צעיר, כשאני עוד לא ידעתי את האלפבית בגילה. כל כך לא הוגן.

כמובן, נלמד להכיר עוד דמויות חוץ מההיא שמתנוססת על הכריכה. גברת מרשמלו החביבה, שמאיר פנים לכל ילד, גברת טרופדרוס, שכולאת ילדים בארון ממוסמר וזורקת בנות בזריקה סיבובית בגלל שהן באו עם צמות.
כמובן, שיש באגאתה טרופדרוס גם צדדים טובים. היא הכריחה ילד לאכול עוגה שלמה. לזה אני קוראת לספק ילדים.

הוריה של מטילדה לא טובים יותר. הם לא מתייחסים אל בתם ולא מעניקים לה תשומת לב כראוי. אחיה בקושי נכנס לעניין. אבל מטילדה, כאמור, היא ילדה חכמה ביותר, ולכן היא מוצאת דרכים שונות וססגוניות לנקום בהם.
היא גרמה לאביה לצבוע את היער של עצמו בבלונד פלטינה, ולגרום לבני משפחתה להאמין שרוח רפאים שוכנת בדירתם.

מטילדה היא לא עושת הצרות היחידה. אחת מתלמידות בית הספר האחרות, שאולי כן ואולי לא שכחתי את שמה - אם הוא בכלל הוזכר - עשתה בעיות כאלו שגרמו לה לסבול שעות ואפילו ימים - אם זיכרוני אינו מטעני - בארון המסמרים הנורא של אגאתה.
לבנדר גם היא, עשתה תעלול לא קטן עם סלמנדרה שמצאה באגם קטן ליד ביתה.

זהו סיפור משעשע וצבעוני, רווי בדמויות ססגוניות ומגוונות.
מומלץ במיוחד לבני הגיל הצעיר שהחלו לקרוא, אבל אני הייתי קוראת את זה גם בעוד עשר שנים.
סיפור שלעולם לא נמאס לקרוא :)

נ.ב.
אל תגלו לאף אחד שאמרתי את זה, אבל אני חושדת שהילדה ההיא עדיין לא סיימה לקרוא את הספר הזה.

לפני 12 שנים•Nameless
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

זוכרים שכשהייתם ילדים וההורים שלכם צחקו מאיזו בדיחה, או דיברו על משהו בלהט ובהנאה, ורציתם להשתתף, אבל הם אמרו לכם- "זה לא לגילכם", "אתם לא תבינו", "זה עניינים של גדולים"?

זוכרים שהמבוגרים הזכירו תוך כדי שיחה איזה מושג כלשהו, ארוך ומסובך, ואתם כששאלתם, קיבלתם את התגובה- "כשתגדל תבין?"

זוכרים את המשפט הזה? "כשתגדל תבין?"

את הספר הזה קראתי פעם כשהייתי בכיתה א. ניגשתי אליו שוב, מאוחר יותר, בשנות התיכון, וגם לאחרונה. אליו ואל כל שאר כתבי דאל- צ'ארלי בממלכת השוקולד", "מכשפות", ועוד. כמו הרבה אנשים מבוגרים שקראו את זה, נותרתי המום מהספרים שלו. מבולבל, מזועזע, ולא בדיוק יודע איפה לשים את עצמי. התיאורים הקיצוניים שלו, האווירה הקריפית משהו שאופפת את הסיפורים שלו- כולם טלטלו אותי, כמו הרבה אנשים אחרים. הביטוי "מה לעזאזל" לא מספיק כדי לתאר סיטואציות ומקרים שמתוארים בספריו, שלקורא הממוצע ייראו מלחיצים ואף פסיכופטיים, כאלה שיצלקו את הקורא הצעיר לכל חייו.

אבל אחרי כל זה,נזכרתי שקראתי את הספר הספציפי הזה גם כשהייתי בכיתה א. או בגן, או משהו כזה. בכל אופן, בסביבות גיל שש. טוב, קראתי זה לא המילה הכי מדוייקת. טחנתי את הספר הזה. התאהבתי בו. לא יכלתי לקרוא משהו אחר חוץ ממנו. וזה היה נכון גם לגבי שאר ספריו של דאל. אלה היו הספרים האהובים עליי. אז ניסיתי להיזכר מה לעזאזל תפס אותי כל כך כשהייתי ילד.

ואז זה הכה בי. הסופר הזה שונה משאר סופרי הילדים שאני מכיר. רוב סיפורי הילדים שאני הכרתי התחלקו לשניים- אלה שאתה נהנה מהם גם כילד וגם כמבוגר, העמוקים והפשוטים בו זמנית, שילדים יבינו ממנו משהו אחד ומבוגרים משהו אחר, ואלה הילדותיים מדי, השטוחים, שלא הילדים ייהנו מהם וגם לא המבוגרים.

הספרים של רואלד דאל, לפחות מבחינתי, שייכים לסוג שלישי- אלה שילדים, ורק ילדים, ייהנו מהם. זוכרים את המשפט- "כשתגדל תבין"? ובכן, כאן זה אותו הדבר רק הפוך. אני זוכר שבתור ילד, שעוד לא ראה יותר מדי, שעוד לא מבין את המשמעות האמתית של הזוועות והרוע שמתוארים בספרים האלה- בתור ילד, אני לא זוכר שהזדעזעתי, או שהספרים האלה צילקו אותי או משהו כזה. אני זוכר שמצאתי את כל הנושא הזה... מרתק.

בתור ילדים שקוראים ושומעים מגוון רחב של סיפורים, אנחנו מחפשים דווקא את הצד האפל יותר, המסוכן יותר, זה שאנחנו לא מכירים. זה שאנחנו רוצים לחקור. הספרים של דאל מספקים את הצד הזה שבנו. לאט לאט, ככל שאנחנו גדלים אנחנו מבינים, אבל כשאנחנו ילדים אנחנו רוצים לבדוק, לחקור, לגלות, ולא תמיד דווקא את הצדדים הנעימים והיפים שבסיפורים ובעולם שלנו.

נכון, לקורא המבוגר הדברים האלה ישמעו מזעזעים ואפלים- אבל זאת בדיוק הסיבה שהקורא המבוגר אינו קהל היעד של הספר הזה.

מומלץ בחום לכל מי שבאמת זוכר איך זה להיות ילד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אסף
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

קראתי את הספר הזה כי הוא נשמע לי טוב, הוא מפורסם וכתב אותו רואלד דאל, מחבר ״צ’רלי בממלכת השוקולד״ שמאוד אהבתי, לכן הסתקרנתי. קיוויתי שגם במטילדה יהיו קטעים ״מטרידים״ ייחודיים ואני שמח שהיו, והתברר לי שזה הסגנון (המדהים!) של הסופר.

הספר עוסק ביחסים בין מבוגרים לילדים. מטילדה היא ילדה בת ארבע וחצי שיש לה יכולות יוצאות דופן: היא מסוגלת בגיל הזה לקרוא ספרים של דיקנס ולחשב בראש כמו במחשבון. היא לא מקבלת שום יחס מהוריה, הם מתעלמים ממנה ולא מאמינים ביכולותיה.
חולף הזמן ואחרי כמה תעלולים שמארגנת בסתר לאביה כעונש על יחסו כלפיה, היא מגיעה ללמוד בבית הספר בשם אחוזת רסקותם בכיתה א’, שכמובן לא מתאימה לה. המנהלת טרופדרוס כל כך מרושעת ותעשה דברים שלא יעלו בדעתכם. מנגד, המורה מרשמלו חביבה.
מוכנים לעבור שבועיים בבית הספר עם מטילדה? ומה יקרה כשתגלה שיש בה יותר כוחות משחשבה?

הרפתקה כיפית ומהנה (אך אם היו קורים דברים שכתובים בספר במציאות זה לא היה מהנה בכלל) שמומלצת לכל הגילאים כאחד! יש ציורים בשחור-לבן (שמדי פעם הופיעו פסקה לפני המיקום המתאים ולכן גילו קצת לפני שקראתי אבל לא נורא) שהופכים את הקריאה לקלילה יותר.
זה ספר ממש נחמד ואני אוהב את דאל, את הכתיבה שלו וסגנונו המיוחד, המשלב הומור ואימה.

מה שהכי מעניין בספר, זה שהוא הרגיש לי ריאליסטי, למרות שהוא לא! כל אחד מאיתנו היה ילד בבית ספר יסודי שפחד מהמנהלת, ואהבתי את הרעיון של הספר להקצין את דמות המנהלת עד אימה ובכך בעצם לגרום לנו לחשוב ששום דבר מציאותי במנהלת לא יכול להיות מפחיד... אהבתי גם משפטים שמטילדה או מרשמלו אמרו ובכך גורמות לנו לחשוב על כל מיני משמעויות בחיים.

הספר מורכב מכל מיני אירועים, וכל פעם המשכתי לקרוא כי חיכיתי לדעת מה יקרה. הספר הרגיש לי קצת צולע מדי פעם, למשל בהתחלה לא היה ברור לאן העלילה הולכת והמשכתי לקרוא רק מסקרנות מה יקרה, מבלי לחכות לפתרון קונפליקט מסוים. כי הרי ברור שהוריה של מטילדה לא ישתנו וימשיכו לזנוח אותה. בכל זאת עיגלתי ל-5 כוכבים כי מאוד נהנתי מהקריאה, אני שמח שקראתי וזה ספר מוצלח של סופר מיוחד עם הקטעים ההזויים האלה שאני אוהב.

כדאי לקרוא מדי פעם ספר ״ילדים״, זה כיף ומשחרר מתחים. ממליץ לכם על מטילדה.
שנדע כבר ימים טובים וחג שבועות שמח (עד כמה שאפשר...)

לפני 5 שנים•
★★★★★
•תום
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

מצורפת הביקורת של רומי, בת 8, כפי שנכתבה ללא עריכה:
(חובבת הלייקים הצעירה לא מוכנה לפתוח חשבון משל עצמה כי "אותך מכירים כאן אז יתנו לי יותר לייקים...")

האם פעם שמעתם על ילדה שיכולה להזיז דברים בעזרת העינים? והיא מחשבת יותר טוב ממחשבון כיס!? אבל הוריה מר סטמבל, וגברת סטמבל לא שמים לב לילדה הקטנה שלהם גם אם תזחל עם רגל שבורה הביתה, אבל היא בעצמה גאון, כבר בגיל ארבע לימדה את עצמה לקרוא. בינתים, היא הולכת לבית הספר "אחוזת רסקותם" של המנהלת הנוראה שלה שכינויה: "הטרופדרוס", מי שמע על מנהלת שזורקת ילד מהחלון!?...
בינתים היא פוגשת חברים, כמו לוונדר, וגם את מורתה העלמה מרשמלו שבעצם קוראים לה: ג'ני.
היא תגלה משהו על עברה של מורתה ג'ני מרשמלו... ביחד מטילדה וחבריה יצאו להרפתקאות נפלאות ומיוחדות! הוריה הארי סטמבל (מר סטמבל) ובטי סטמבל (גברת סטמבל) עסוקים בכל מיני גנבות ומישחקי בינגו מטופשים, מטילדה כבר זוממת מזימה שתעזור לה לא לצאת מדעתה.
בבית הספר נתקלת מטילדה במנהלת העלמה טרופדרוס. טרופדרוס מפחידה את המורים ואת התלמידים כאחד, כמו המיקרה אם אריק שאז כמעט נשרו לו האוזנים מרוב משיכות. וחוץ מזה הטרופדרוס שונאת בכל נפשה ילדים אז איך קיבלה את תפקידה הנוכחי ? רוצים לגלות איך מטילדה התגברה על הטרופדרוס?
את זה תקראו לבד...

במקום זה אני רוצה לתאר לכם את דמותה של מטילדה :
מטילדה היא ילדה יפה וחולמנית וטובת לב עם שער כהה וארוך, נמוכה,
עוזרת לזולת, יצירתית וחכמה. אוהבת לקרוא ספרים מכל המינים (בעיקר של מבוגרים),
מטילדה גדלה בבית חסר השכלה, עם הורים איומים ונוראים ועם אח גדול שקוראים לו מייקל (שגם הוא לא כל כך נחמד).
הוריה של מטילדה מזניחים אותה והם לא אוהבים לקרוא, ואפילו מפריעים לה לקרוא!
אביה, של מטילדה אפילו פעם קרע לה ספר סיפריה ואמר שהיא צריכה לחסוך כסף על הנזק אפילו שהוא גרם לזה. ציטוט: "בפתאומיות מפחידה התחיל לתלוש את דפי הספר כשהוא תופס בידו בכל פעם חופן דפים וזורק אותם לפח האשפה." הוריה תמיד מזלזלים בה צועקים וכמעט מרביצים...

אבל למרות הכל מטילדה לא מתיאשת והופכת להיות ישרה ומצטיינת (היא כבר היתה כזאת), אבל היא מוצאת אהבה במקום אחר ממורתה העלמה ג'ני מרשמלו, וגם פתאום העלמה טרופדרוס המנהלת המוזרה והמפחידה מתחילה ללמד אותם ומטילדה מצליחה אפילו להרשים אותה.
מטילדה מצליחה להיתגבר על כל המכשולים וסוף סוף מקבלת אהבה. ציטוט: "מטילדה זינקה אל בין זרועותיה של העלמה מרשמלו וחיבקה אותה, והעלמה מרשמלו חיבקה אותה בחזרה."

בחרתי את הדמות של מטילדה כי אני מעריצה את היכולת שלה לא להיות מדוכאת ולמרות הכל למצוא אהבה.
למדתי ממטילדה להתמיד במטרה ולא לותר, ולא להתייאש כשקשה.


התחברתי לספר כי הוא מותח ומרגש. הספר עזר לי להתמודד עם קשיים. למשל: עצב, כי מטילדה התמודדה עם הרבה עצב כי ההורים שלה התאכזרו אליה ולא התיחסו אליה, ולמרות הכל היא הצליחה לשמוח ולהמשיך בדרך שלה ולקרוא הרבה, למרות שההורים שלה בכלל לא העריכו מה שהיא עושה. ציטוט : "את אף פעם לא מפסיקה לקרוא?".
יש בספר מוסר השכל והוא :תמיד אפשר למצוא אהבה. למדתי שגם צריך להעריך את ההורים שלנו שהם נחמדים בניגוד להוריה של מטילדה. ציטוט:"אבא אולי אתה יכול לקנות לי ספר? בשביל מה את צריכה ספר מחורבן? בשביל לקרוא, אבא. מה רע בטלוויזיה לכל הרוחות? יש לנו טלוויזיה נהדרת"


אני ממליצה לכם לקרוא את הספר "מטילדה" כי הוא ספר שכיף לקרוא אותו.
מקווה שתהנו הנאה רבה...

לפני 12 שנים•בלו-בלו
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

יהיה מי שישאל - מתי אני מבוגר מידי בשביל לקרוא ספרים של רואלד דאל? והתשובה: אף פעם. אתה אף פעם לא מבוגר מידי בשביל הספרים המצחיקים והחכמים של דאל, שאין בהם טיפה של בנאליות והם מלאים בחכמה ושמחת חיים. מבין כל הספרים שקראתי של דאל, בחרתי לכתוב ביקורת קצרה דווקא על מטילדה. זה אמנם לא הספר הכי טוב שלו, אבל הספר החביב עליי (לפחות כרגע, אני לא מבטיחה שלא אשנה את דעתי). קשה לבקר את הספר בלי לכתוב כמה מילים על העלילה, אבל אני אישית שונאת ספויילרים, ואני לא רוצה לחשוף כלום עבור מי שעוד לא קרא, אז אסתפק במילה אחת: מומלץ!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Michal
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

שוב, הספרים של רולאד דאל כובשים אותי באמיתיות שלהם. הספר מטילדה מלא באימרות נכונות (גם לימינו) המעידות על חוכמת חיים, רובם בוקעים מפיה של הילדה המחוננת הקטנה ומוסיפים לקסמה הגדול, לאישיותה המיוחדת ולבגרותה הרגשית.
מטילדה הוא ספר מצויין מכל הבחינות. הוא כתוב בשפה שגם ילדים יכולים להבין, ללא גלישה למשלב נמוך; הוא מצחיק ומבדר, ומעביר מסר חשוב: בכל אחד טמון כישרון, אותו הוא צריך לנצל לטובת הזולת, ותמיד יימצא מישהו שיעריך את כישרונו.
ספר שכיף לחזור לקרוא אותו שוב ושוב. מומלץ!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אופיר
מטילדה

מטילדה

רואלד דאל

איזה ספר מעולה!
אני יודע שיש אנשים שאומרים שזה ספר של בנות, אבל הוא כתוב ממש יפה ומצחיק.
מטילדה היא גיבורת הסיפור, והיא מחוננת. היא מסוגלת לעשות דברים מדהימים ולהזיז דברים בכוח המחשבה. הספר גרם לי לקרוא בו שוב ושוב מרוב שהוא יפה ומסקרן גם אחרי הפעם הראשונה, השנייה ואפילו השלישית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סנורקה (זה עדיין דניאל, אל תתגעגעו יותר מדי:))
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“אני מאוד אהבתי את הספר הוא ממש יפה!!!”

21/87
ביקורות על מטילדה
הבאה
Angel
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 12 שנים

“תקולל אבא! למה? למה היית חייב להסכים להצעה שלהם ללכת לים? מה רע בלהישאר בבית הממוזג שלנו ולקטול ספרי”