(ציטוט של מייסדת הקבוצה: ממתינה לשם)

"היה לי וויכוח עם אדם שטען שבני נוער היום מתעניינים בדברים שטחיים וקלים להשגה בלבד.

זה המקום לכל הצעירים (והצעירים בנפשם) לדון בבעיות הרציניות שמעסיקות אותם, ולא יוצא לדבר עליהם. שתפו במחשבות הרות עולם.."

הייתי מוסיף מילים משלי, אך לפי דעתי מטרת הקבוצה מסוכמת כאן היטב. מחכים לכם שם!

http://simania.co.il/group.php?groupId=380" rel="nofollow">http://simania.co.il/group.php?groupId=380

(מתוך קבוצת משחקי התפקידים).

אני לבד. לבד כמו בול עץ רקוב במרכז האוקיינוס. לבד כמו נחש בארץ של צדיקים. אני לבד ולאף אחד לא אכפת. ועכשיו, לי לא אכפת. הם עוד ישלמו על זה. הם לא יכולים לצפות ממני להמשיך לסלוח.

אני לבד כמו מלאך. מלאך שחור.

קוראים לי לורן, ואני הסיוט הכי גרוע שלכם.

מאז שהייתי קטן הייתה לי חיבה לא מוסברת לאש. לצבעים המסתחררים בתוכה ולצל המרצד שהיא הטילה.

אני זוכר שהייתי גונב בקבוק אלכוהול מהשידה, לוקח גפרור - ומדליק. האש הייתה מרקדת בקלילות מדהימה. היא שבתה אותי. היא הזכירה לי שמחה, ואת שכנתי העליזה, בקי.

אבל היום, היום האש מושכת אותי בגלל דבר אחר. הרס.

הפעם הראשונה שנחשפתי לכוחה ההרסני של האש התחילה כבכל פעם שהדלקתי אלכוהול. רק שהפעם, הבקבוק החליק מידי והתנפץ על הרצפה. בן רגע להבות ענקיות עטפו את הבקתה הדלה שהתגוררתי בה עם הוריי.

אמי זינקה החוצה בצווחות אימה. אך היא לא ברחה מהאש. היא ברחה מאבי. אבי בעל זרועות הברזל והזעם הצרוף בעיניים. הוא רץ אחריה ואני לא יכולתי להסתכל. אך כל מה שקרה שם ריצד מאחורי עפעפיי העצומים. זו לא הפעם הראשונה שהוא מכה אותה, אבל הפעם זה בגללי.

"אישה טיפשה! למה שרפת לנו את הבית?!" צליל חבטה מהדהד ומיד לאחריו צליל מחליא של עצם נשברת. אמי התייפחה כמעט בדממה. לא יכולתי לשאת זאת יותר וברחתי משם. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אמי. שבורה ומרוסקת בכניסה לביתנו העולה בלהבות כשהיא מוקפת באפר ומעליה ידו המונפת של אבי.

מאז אני לבד, והאש לעולם תהיה חברתי היחידה.

דרך המלך נפרשת מולי

מביט משתוקק

והיא בצד השני.

מאושרת או לא

אדע רק אם אעבור.

אך לבי הבוכה

נואש אל המוכר לחזור.

שקיעתך הנפלאה מלאת תוגה

ולבי נסחף יחדיו אתה.

קרדיט:

תודה לגלי וייס על שיתוף הפעולה והרעיונות!

ותודה ל the wolf על העזרה.