עלי להתוודות : לא שמעתי על מקרה חטיפתה של <mark>נטשה קמפוש</mark> עד לפני כחצי שנה, בעת שפורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כתבה ארוכה על הפרשה בעקבות יציאת הספר. קראתי את הכתבה בשקיקה והספר נכנס מיד לרשימת הקריאה שלי.

<mark>נטשה קמפוש</mark> היתה בת 10 בלבד כאשר נחטפה בדרכה לבית הספר. הספר פורש בפנינו בכנות יוצאת דופן את חייה המתפוררים של נטשה לפני החטיפה (ילדה מלאה הסובלת מהצקות חוזרות ונשנות בבית הספר וזוג הור

איזה ספר עוצר נשימה, קראתי אותו ביממה אחת מה שמזמן כבר לא לא יצא לי לעשות! פשוט הייתי מרותקת לספר, סיפור קשה ובהחלט כואב. זה פשוט לא יאמן שיש בעולם אנשים חולים ופסיכוטיים כמו החוטף של <mark>נטשה קמפוש</mark>. <mark>נטשה קמפוש</mark> ילדה בת 10 מאוסטריה נחטפה בדרך לבית-הספר על-ידי וולפנג פריקלופיל ונכלאה למשך 8 שנים בתא במרתף חשוך.
במשך 8 שנים היא הייתה האסירה של החוטף שלה, לא ידעה מה קורה בעולם שבחוץ,איבדה את ילדותה אבל ה

למרות שהייתי יחסית קטנה כש<mark>נטשה קמפוש</mark> ברחה, תמיד זכרתי את המקרה שלה. שמונה שנים בצינוק, חטופה, בלי שום קשר עם העולם, ופתאום יום אחד היא מופיעה.
לכן כשהספר הגיע לידיי, ישר ידעתי שאני רוצה לקרוא אותו. ובאמת, הספר אינו קל לקריאה. אמנם קשה לי להאמין שקמפוש עצמה כתבה אותו, ואני מאמינה שהיא השתמשה בסופר צללים, אבל הענין לא מוריד מהספר בעיני.
חלק מהתיאורים הם קשים ובלתי נתפסים, ובעיקר עצובים.
אני מאוד

סיפורה המדהים, המחריד, ועם זאת מלא עוצמה, של <mark>נטשה קמפוש</mark>, שבגיל 10, בדרכה לבי"ס, נחטפה ע"י גבר בן 35 והוחזקה בשבי ובתנאים קשים במשך מעל ל- 8 שנים. למרות תנאי מאסר קשים, התעללויות והשפלות, מצאה נטשה את הכוחות גם לשרוד, גם לשמור על הרוח ולהאמין שתוכל להנצל, ולבסוף גם לברוח ולהוציא את עצמה אל החופש. סיפור על רוע לא נתפס ומנגד כח לא נתפס של ילדה ונערה צעירה.

דמעות של הזדהות וכאב עוד מציפות את עיניי, סיימתי לקרוא עכשיו את הספר שלכל אורכו ליוו אותי המחשבות על החייל שלנו ששבוי כבר יותר מ 1000 ימים, כל כך קרוב ואם זאת השיחרור שלו לא נראה קרוב.
ולעניין <mark>נטשה קמפוש</mark> שהיתה כלואה 3096 ימים יש לי רק מילות הערכה, הערצה על יכולת ההישרדות שלה, על אופן ההתמודדות עם ספיגת המכות והתעללות הנפשית והרוחנית, על כך שלא איבדה צלם אנוש, לא נשברה ובסוף הצליחה לברוח.
אני א

עכשיו אני יכולה לנשום ,אחרי שסיימתי את הספר.
בזמן הקריאה הרגשתי סוג של חרדה,הייתה לי סוג של מועקה
נפשית.
בגיל 10 <mark>נטשה</mark> נחטפת ע"י פסיכופט.
במשך שמונה שנים וחצי <mark>נטשה</mark> נמצאת בחדר אטום ותחת
השגחת עיין של אדם אלים ומתוסבך נפשית.
מה ש<mark>נטשה</mark> עוברת בשמונת השנים האלו,רק אדם חזק עם
המון עבודה עצמית יכול לסבול את הסבל ש<mark>נטשה</mark> עברה.
ספר מאוד קשה לקריאה , ומצד שני יש בו המון חוכמת חיים
וכוח הישרדות.
עם כל

מכירים את הימים בהם באופן חד פעמי צריך לקום מוקדם מהרגיל ולהיות ערנים ויעילים, ואז בלילה קוראים "שני דפים" שהופכים לספר שלם וישנים מאוחר מהרגיל...?
טוב, אז זה הספר שהשאיר אותי ערה.
מראש אני מנמיכה ציפיות ונוטה להתכעס על השוואות. (מי שאומר "כמו גלעד שליט" למשל...)
ברור לי שישב/ה איתה אדם שיודע לספר סיפור כדי לערוך את הספר כמו בכמעט כל ספר שאדם כותב על עצמו ובכל זאת עניין אותי לקבל את 70% ממה שיש

"3096 ימים" הוא ספר קשה במיוחד, מכל הבחינות הקיימות
ובכל זאת הוא ספר חובה. הסיפור של <mark>נטשה</mark>, הוא סיפור אמיתי,
מזעז להחריד, המטלטל מאוד את עולמו של כל קורא.

בזמן קריאת הספר ליוותה אותי תחושה איומה, של חרדה וזעזוע
עמוק ובכל זאת לא קראתי אותו בשקיקה בימים ספורים בלבד.
<mark>נטשה</mark> מתארת 8 שנים מחייה, חיי הילדות וההתבגרות שלה בתור
אסירה בביתו שלו חוטף שהצליח לחלחל ולערר באופן עמוק את
היציבות הנפש

ספר שחובה לקרוא, מעביר את הקורא מסע רגשי מהרגע שחוטפים אותה ועד שהיא מוצאת את האומץ לברוח. מדהים איזה כושר הישרדות יכול להיות לילדה בת 10 ועצוב שיש בעולם אנשים חולניים כמו החוטף