גיבורת הספר היא בחורה בשם בלו, שמחליטה שלצרף לכל ספר שהיא מוכרת פתק עם המלצה "יצירתית" יפתור את הבעיה. הבעיה: בחורה בת 30 בשם בלו - עם שכל של בת 15 וייאוש מהחיים שאופייני לגיל 50 פלוס –
מחליטה על רעיון מקורי: לפתוח חנות ספרים רק עם ספרים שהיא אוהבת, ולהכריח את שאר האנושות לאהוב אותם ספרים כמוה.
בספרים כמו בספרים כולם מוקסמים מהרעיון החתרני (פתקים עם המלצות על ספרים??? הסבר איך הספר יכול לעודד אותך נפשית? זה קצת הפואנטה של לקרוא ספר! למה זה מוצג כאילו לא ידענו את זה עד עכשיו???)
משום מה בעקבות הרעיון של פתקים על ספרים - מכל העולם עולים לרגל לחנות הקטנטנה של בלו!
מלבד ההיכרות שלי עם עולם הספרות שלא דומה בכלום למתואר בספר – מה שגורם לי לחשוב שגם באיטליה בה לא ביקרתי – הסיפור הזה הוא הגזמה פרועה מאוד...
מבחינה טכנית זה לא ממש הגיוני. אם בהתחלה החנות לא יכלה לעמוד בלארגן השקות של סופרים מקומיים, אנונימיים יחסית ולא מי יודע מה מוכרים או מוצלחים כשלעצמם -
איך כל רשתות התקשורת הגדולות בעולם מוצאות בפתקים האלה משהו גאוני? ובכלל - לפתוח חנות בלי תוכנית עסקית, רק בגלל שאת אוהבת ספרים ועבדת פעם בהוצאה לאור – זה לא רעיון טוב. ציפיתי למשהו אחר לגמרי, וזו מהומה על לא מאומה.
אני במקומה הייתי פותחת אתר להמלצות אמיתיות על ספרים 😉

















