"אני לא באמת תינוק, אני כבר כמעט בן 13, אבל אני לא יודע אם אני חזק כמו שאבא חושב".
במרכז הספר הנער זיו, שמה שהוא אמור להתגבר עליו נראה לו כעת כסוף העולם, אך למביט מהצד זה עלול להישמע כדבר לא כזה עצוב וכואב. הזמן הוא תחילת החופש הגדול, זיו ושני חבריו עופר ושי נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת היציאה למחנה קיץ בגולן. יומיים לפני הנסיעה, זיו מגלה שהוא נשאר מאחור ושני חבריו נסעו בלעדיו למחנה קיץ אחר. מרגע זה ואילך הכל מתהפך עבורו. הוא פגוע מאד מסתגר בחדרו ואין לו חשק לכלום. הוא מנסה להבין למה ואיך זה קרה ולא מצליח, הניסיונות של משפחתו ובעיקר של הוריו לנחמו, מוערכות אך מעיקות עליו יותר.
זיו בעיקר נפגע משי שאותו החשיב לחברו הטוב ביותר. תוך ניסיונותיו להבין איך הגיעו הדברים לאן שהגיעו, הוא משחזר את יחסיו עם שי מתחילתם ואז מגלים הקוראים כי משפחתו של שי אינה משפחה רגילה. הדבר שעמו מתמודדת המשפחה של שי מכניס עוד עומק לסיפור ועוד נושא חשוב לדון עליו עם ילדים ובני נוער והוא: קבלת השונה.
זאת בנוסף לנושא הבולט יותר שהספר כולל שגם עליו חשוב לדון עם ילדים ובני נוער והוא: מהי חברות טובה, איך אמור להתנהג חבר טוב? הנושא הזה חשוב לאור נושא החרמות ששומעים עליו כיום רבות ואולי יותר מאשר בעבר. נושא זה חשוב גם לאור העובדה כי ידוע שבני נוער נוטים לראות דברים בשחור ולבן ועל כן סיטואציה שלנו המבוגרים יכולה להיראות זניחה, הילד/ה שבאחריותנו יכול/ה לקבל באופן מאד קשה. לסיום אוסיף שבמקרה הספר מתאים לתקופה, משום שהעלילה מתרחשת בחופש הגדול. מאחלת לכם, ילדים ובני נוער חופש נעים ומהנה, מי ייתן כי פתיחתו תהיה מוצלחת יותר מהפתיחה לה "זכה" זיו.
להורים מאחלת כי התקופה המאתגרת (החופש הגדול וילדים בתחילת גיל ההתבגרות - שני גורמים המהווים אתגר לא פשוט עבור הורים רבים) תעבור בקלות יחסית.

היום בערב יודלקו מדורות ויצוין ברחבי הארץ ל"ג בעומר. לגמרי במקריות התחלתי לפני מספר ימים את הספר "מה שהלב רוצה", אשר מפגיש על סט הצילומים של הסרט: להבה ואש, שחקן ושחקנית צעירים. הוא: נואה ווייט, שחקן אוסטרלי שבארצו הוא מפורסם מאד, אבל בתעשיית הוליווד זה ניסיון ראשון עבורו. היא: איבי ווסט שהגיעה עם אמה מפורטלנד להוליווד לפני כ - 4 שנים ומאז עושה את דרכה מעלה באופן כמעט עצמאי לחלוטין, מבלי שיש לה תמיכה, היות שבמהלך השנים אמה נהרגה בתאונת דרכים ולמעשה נותרה ללא משפחה מאחוריה.
גם נואה חווה קשיים הקשורים בעיקר לטראומה שהוא סוחב איתו מהעבר ומונעת ממנו בעיקר לנסות ולפתח קשרים עם בנות המין השני (וזה לא שאין כאלה שרוצות - גם באוסטרליה וגם על הסט לא מעט עוזרות הפקה מתגודדות סביבו).
איבי מתקבלת לאחר האודישן לתפקיד הנשי הראשי, נואה מתקבל לתפקיד הגברי המשני, כשמולו אמור לשחק בתפקיד הראשי, שחקן ותיק ומנוסה בהוליווד, שאיבי לא סובלת. האודישן של נואה עובר מצוין, אך תקוותו באשר לקבלת התפקיד מעטה, היות שהשחקן הראשי עויין אותו. בסופו של דבר קורה מה שקורה. נואה ואיבי נפגשים על סט הצילומים כששניהם נדרשים למלא את התפקידים הראשיים ומחזיקים את הצלחת הסרט על כתפיהם. נואה כלוחם אש קשוח וסקסי בטירוף ואיבי כבת זוגו של החבר הטוב של לוחם האש, שמנסה להילחם ללא הצלחה במשיכתה ללוחם האש עצמו.
אהבתי את זה שיש סיפור בתוך סיפור, שהמציאות של הגיבורים והסרט שבו הם משחקים מתערבלים יחדיו. בנוסף אהבתי שלכאורה הספר משתקף כספר קליל, אך בסופו של דבר הוא מעלה לדיון נושאים רבי משמעות כמו: התמודדות עם טראומה או הישרדות בתעשייה לא קלה כשנשארת למעשה די לבד בעולם.
ציטוט שאהבתי: "יש חוקים שנכתבו, רק כדי לבחון מתי יהיה לך האומץ לשבור אותם".
לסיום אפרגן לסופרת: זהו לא הספר הראשון שלה שאני קוראת. עד כה אהבתי את ספריה ויש עוד על הכוונת.

אבא שלי היה / נטלי יעל

ספר לא פשוט לקריאה ולראייה מתחיל במילים: "אני לא מרגיש טוב". עם זאת הספר עוסק בנושא חשוב, שגם מבוגרים מעדיפים פעמים רבות להימנע מלדון בו. התמודדות עם אובדן לא קלה לאף אחד מאיתנו ואם היא לא קלה למבוגרים, אז בטח ובטח שלילדים היא קשה, אולי אף יותר.
לפני כשבועיים, אבי הלך לבלי שוב ולמרות שהספר כבר די הרבה זמן על המדפים, (יצא לאור בשנת 2017), רק עכשיו נתקלתי בו. אמרתי לעצמי שאולי זהו רמז, אולי אבי שלח את עיניי אליו על מנת שיעזור לי להתמודד, לכן הייתי חייבת לקרוא ואמנם קראתי אותו עם דמעות בעיניים, אבל מרגישה שהקריאה אכן עזרה. אמנם איני ילדה קטנה ובכל זאת מצאתי את עצמי מזדהה עם הילד ועם המצבים שהוא חווה. המצבים המובאים בספר מתארים את התחושות והרגשות בצורה כל כך מדויקת והאיורים מדויקים אף הם ומעצימים את המסר.
בנוסף העזרה באה לידי ביטוי בכך שעצם זה שאני כותבת את הסקירה הזו, אני מנציחה את זכרו של אבי ולו במעט. ועכשיו לעלילה:
במרכז הספר ילד (שמו לא נאמר אולי בכוונה תחילה, כדי שכל ילד שחווה אובדן יוכל למצוא את עצמו בסיפור). הילד איבד את אביו, (גם לאבא אין שם ולא נאמרה הסיבה שהלך לעולמו וזה דווקא טוב לדעתי. שוב כי לא משנה מי האבא ומה הסיבה לפטירתו, העיקר הוא שכל ילד שכואב לו יוכל להתחבר).
הספר מעלה למרכז הבמה מצבים יומיומיים שעלולים להחזיר את הילד אחורה: הוא משחק עם חברים ופתאום נזכר ועולות לו דמעות בעיניים, אבל הוא מתבייש ועושה מאמצים לעצור אותן. (גם כאן מובאים נושאים חשובים כמו: בנוסף לאבל הילד גם צריך להתמודד עם העובדה שהוא מתבייש להראות שעצוב לו, שהוא מתבייש בגעגועים שלו לאבא). הוא במכולת מתבלבל בעודף והמוכר אומר: "מה אבא לא לימד אותך חשבון?" ועוד.
הספר מנגיש לילדים את הנושא ולדעתי זה ניסיון אמיץ, עם זאת אין בו פתרונות קסם וגם זה אמיץ לדעתי:
האמא אמרה לילד שאבא נפטר ולא ישוב גם בעוד 50 שנה (כלומר האמא לא מייפה את המציאות עבור הילד), אבל אין זה אומר שהיא לא מנסה לנטוע בו תקווה ואכן הספר מסתיים בתקווה ובמילים מרגשות עד מאד.
אני חושבת שדווקא בתקופה זו, שבה לצערנו לא מעט ילדים נותרו יתומים, (החל מהשביעי באוקטובר וכלה במלחמה עם אירן שמי ייתן ולא תשוב), הספר הזה עשוי לשמש כלי חינוכי / טיפולי משמעותי במיוחד. זאת ועוד, כתבה את הספר יועצת חינוכית שהשתמשה בחוויותיה, תחושותיה ורגשותיה שלה עצמה, כפי שהיא זוכרת אותן, כשהיא עצמה התייתמה מאב כילדה צעירה.
מי ייתן ואף אחד מאיתנו לא ידע עוד צער וכאב.
לעילוי נשמת מיכאל בן אסתר, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעד, אמן.

"כשהעולם הכי חשוך... אז הקסם מופיע".
הספר הזה הוא ספר המשך לספר תקוות לב שבורה. במרכז שני הספרים, אווה וקונור, נער ונערה שלכל אחד מהם שק על גבו. אווה היא בת לאם, המתמודדת עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, היות ששבה משדה הקרב, קטועת יד עם פנים מושחתות ועם פגיעה מוחית. קונור הוא בן לאב יחידני ואביו תולה תקוות רבות בהצלחתו בתחום הכדורסל. כמובן שגם קונור עצמו מאד רוצה להצליח וככל שמתקדמת העלילה, הקורא עד להצלחתו שרק הולכת ומתעצמת. היה אפשר לצפות כי הצלחתו תשמח אותו והיא אכן משמחת ולמרות זאת קונור הוא נער די עצוב.
הוא עצוב כי בספר הנוכחי, הקוראים פוגשים את קונור ואת אווה כשהם כבר לא יחד. הם מנסים לשמור על ניתוק מוחלט, ההחלטה הזו מגיעה בעיקר מצידה של אווה, המרגישה מחויבת להקדיש את כל כולה לטיפול באמה. במקביל קונור מקדיש את כל כולו לכדורסל, אבל מעבר למטרה להוציא אותו ואת אביו מהקשיים הכלכליים, הוא מתאמץ להצליח בתחום הכדורסל, מתוך סיבה נוספת, חבויה.
לאורך כל הספר קונור ואווה אוהבים, אך מנסים לשמור על מרחק ללא הצלחה. משהו תמיד מחזיר אותם זה לזרועות זו.
זהו סיפור נעורים חמוץ / מתוק שכאמור מעלה למודעות נושא חשוב - פוסט טראומה והשלכותיה, על האדם שמתמודד איתה ועל סביבתו. בגלל שאהבתי את קונור ואווה עוד מהספר הראשון, גם את הספר השני אני מחבבת, אם כי הוא פחות מוצלח לדעתי.

זהו סיפור עם מסרים חשובים, חרוזים נחמדים ואיורים שללב נכנסים. הסיפור מספר על פיל קטן ונחמד שהיה חלק מעדר של פילים אפורים, אבל בניגוד לפילים האחרים שהיו מאושרים ושמחים, הוא תמיד היה עצוב והתלונן, בעיקר כאשר הביט במראה. בעיניו היה הצבע האפור משעמם ומכוער והוא הרי רצה להיות הכי....
פגשה בו ציפור והחליטה לבוא לעזרתו. לא אומר מה עשתה למענו - את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. אם אתם הורים לילדים שלא תמיד שמחים בחלקם ולא טובים בלקבל את עצמם כפי שהם, זה הזמן לחשוף אותם לסיפור הנוגע ללב הנ"ל. נוגע ללב מכמה בחינות:
ראשית, ההתעניינות באחר והושטת העזרה, כפי שעשתה הציפור מכל ליבה.
שנית, מסר חשוב: לא תמיד מקבל האדם בחייו (במקרה הזה הפיל), את הקלפים אותם היה רוצה לקבל, אך כמעט תמיד קורה שבסופו של דבר הוא מגלה שקיבל את הקלפים המתאימים לו ומכאן למסר נוסף, חשוב לא פחות: כל אדם עובר בשלב זה או אחר של חייו תהליך של קבלה עצמית וככל שייקדם, כך ייטב.
ומסר חשוב אחרון שלדעתי כולל הסיפור: החשיבות הקיימת בהשתייכות לקבוצה, אם זו משפחה, כיתה, מדינה, (במקרה זה עדר של פילים). אומנם הקבוצה, חשוב שתקבל לתוכה את השונה ומצד שני חשוב שתהיה לאדם גם היכולת להתאים עצמו לחברה שבה הוא חי.
לסיכום: אני אהבתי, מקווה שתאהבו גם אתם.

מתוך כבוד ורצון לפרגן לחיילנו ולחיילי צבא ארה"ב שבאים לעזרתנו, החלטתי לקרוא את הספר שדה מוקשים מאת אן רוז. קראתי גם ספרים אחרים שלה ועד כה את כולם אהבתי.
ציטוט נבחר : "אולי רק דרך הסדקים והחלקים החסרים האור שבנו יוכל לפרוץ החוצה".

הספר הזה שם במרכז שני אנשים, ראיין וסם. ראיין היה מפקד צוות של חיילים באפגניסטן ויום אחד הצוות נכנס לקסבה בקאבול והם היו חשופים למטווח. ראיין איבד את רגלו, החיילים שעליהם פיקד מתו כי הרכב שהיו בו התפוצץ ויותר מרגלו ראיין איבד מחבריו הטובים.
גם סם יודעת מה זה לחכות לאהובה ולחשוש עד מוות לגורלו. בעלה הוא אלכס, זה שהיא מכירה מאז היותם ילדים ובמשך 12 שנה, עד גיוסו לצבא היו בלתי נפרדים. גם בחתונתם הוא היה על מדים ומיד לאחריה חזר לצוות שלו באפגניסטן לסבב אחרון. אני לא רוצה לכתוב ספויילרים, לכן רק אציין כי העלילה קולחת ומעניינת. בנוסף, הנושאים חשובים:
התמודדות שלאחר מלחמה - אם מדובר על התמודדות עם אובדן של אנשים אהובים, התמודדות עם טראומה מהבחינה הנפשית והפיזית, התמודדות עם מוגבלות, הזדמנות שנייה ועוד...
ממליצה בחום ללוות את ראיין וסם במסעם המרגש והכואב. יחד עם זאת, זהו מסע שיש בו לא מעט מן החיוך ואפילו הצחוק המתגלגל. בנוסף הספר מכוון מאד לאמונה בעצמי וביכולות שלי להתמודד וכן לאמונה באחרים. (כך לדוגמא, ראיין הנו מדריך של נערים בסיכון, עבודה שכמובן לא ניתן לבצע, ללא אמונה גדולה באותם נערים, שאחרים ככל הנראה כבר ויתרו עליהם). כמו כן זהו ספר ומסע המלא באהבה ומניחה כי אהבה זה מה שכל אחד מאיתנו זקוק לו, במיוחד בימים לא פשוטים אלה.

בספר בואי בתי, פגשנו נערה בשם יעלי שהתכתבה עם אמה, כהכנה לקראת קבלת הוסת והשינויים הגופניים והנפשיים הנלווים. ספר ההמשך נקרא לכל הפרפרים שבליבי. בספר זה פוגשים הקוראים את אותה נערה, רק שכעת היא בוגרת יותר. בספר זה יעלי מספרת ביומן אישי שהחליטה להתחיל לכתוב, שהיא שבוע לאחר תחילתה של כיתה ט. התחלה זו הייתה כרוכה במעבר מבית הספר היסודי, המוכר והידוע, לתיכון שנמצא בבניין גדול ומנוכר. אל בית הספר הזה עברו יחד איתה, רק 4 בנות שהיא מכירה. כל היתר זר וחדש לה ויעלי חווה לחץ, בלבול ואפילו אכזבה.
זהו מסע מעניין, מרגש ונוגע ללב. מתאים לקריאה עצמאית על ידי הנערות עצמן וגם לאימהות שרוצות להבין את בנותיהן שהשתנו להן פתאום, ביתר בהירות. הספר נכתב בליווי של אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה והחינוך ומתאים כמו קודמו גם לבנות המגזר החרדי והדתי. במהלך הקריאה ייחשפו הקוראים יחד עם יעלי, לנושאים חשובים תמיד ובפרט בגיל ההתבגרות כמו: חברות, נאמנות, התעניינות בבני המין השני ועוד.....
מאחלת גיל התבגרות מוצלח, מרגש, אך קל עד כמה שניתן.

על הספר בואי בתי מאת רבקי פרידמן

הספר מומלץ לאימהות ולבנותיהן, שנמצאות בפתחו של גיל ההתבגרות ולקראת קבלת הוסת הראשונה והשינויים הגופניים / הרגשיים הנלווים.
הספר כתוב בצורה סיפורית ומכבדת ומותאם גם לבנות מהמגזר החרדי / דתי. בספר מוסבר על מערכת הרבייה הנקבית בצורה קלילה להבנה. בנוסף מובא בספר פירוט על ההכנות הנדרשות, הסימנים הגופניים המעידים על הוסת הקרבה, השינויים הרגשיים (שינויי מצב רוח). בנוסף, כולל הספר הסבר על המחזוריות שבדבר. כמו כן מודגשת חשיבותן של שמירה על פרטיות ועל היגיינה אישית. דברים אלה חשובים תמיד, אך בפרט בשלב זה של ההתפתחות.
הספר מביא חליפת מכתבים מקסימה בין אמא לבת ולדעתי טוב לקרוא בו יחד: האם ובתה, המורה ותלמידותיה. הספר עשוי לשמש גם כבסיס לחיזוק הקשר בין הקוראות אותו יחדיו.

הפעם אמליץ על הספר: הכי חזק שיש 2 מאת חיים ולדר ומרדכי רוט.

מרדכי רוט הנו מטפל רגשי ולגבי חיים ולדר כמובן שמודעת אני לעניין שניצל את כוחו החינוכי שהיה לו למעשים שאינם ראויים ועד כמה זה עצוב שלא הלך בדרך שלה הטיף ועליה כתב לילדים. עם זאת איני חושבת שיש צורך להחרים ספרים שהיה מעורב בכתיבתם. הספר הספציפי הנ"ל שם במרכז שיטת טיפול התנהגותית / קוגניטיבית שקל לזכור אותה בראשי התיבות אפר"ת.
א - אירוע
פ - פירוש
ר - רגש
ת - תגובה.
הספר כולל סיפורים שילדים במרכזם: אם זה נתנאל בן ה - 12 שלא מקפיד לשוב הביתה בשעה שקבעו לו הוריו, אם אלו שתי אחיות שהמריבות בינהן קשות ביותר ועוד....
הספר כולל תקציר של הספר הקודם, שלמרות שהוא בא אחרי הסיפורים, כדאי לקרוא אותו לפני. כי הוא מסביר בדרך קלה להבנה את מהות השיטה ומנגיש אותה לילדים. בנוסף מספק הספר דפי כתיבה לילדים ( אותם ניתן לצלם כדי לא לכתוב בתוך הספר). הדפים כוללים שאלות מכוונות לילדים שיעזרו להם לנתח את האירוע ולפתח כלפיו נקודת מבט חדשה.
מושגים מרכזיים:
בגדול הילד לומד לזהות את המחשבות השקרניות שהובילו אותו לרגש שלילי ובעקבות זאת להתנהגות לא רצויה. אחרי שכותבים את השלילי, אפשר לחשוב על מחשבות, רגשות והתנהגויות חיוביות בהתייחס לאותו אירוע.
הילד יכול להתייחס לסיפור המובא לפניו או להעלות אירוע מעולמו האישי ולנתחו באותה הדרך.
הסיפורים בהירים להבנה, יש הקדמה של מלל וסיכום מילולי. אך ליבת הסיפור מובאת בקומיקס חביב, שלדעתי ימשוך את לבם של מרבית הילדים, שהספר עשוי להגיע לידיהם.