בנערותי קראתי מספריה של דבורה עומר, אבל לספר הזה לא התוודעתי והנושא המועלה בו לדיון נראה לי חשוב ולכן החלטתי לקרוא ולהתעמק. במרכז הספר מורן, נערה בת 16 שבעקבות איחור משמעותי בקבלת המחזור, עולה בה החשד שנכנסה להריון, לאחר לילה של לינה באילת עם החבר שלה תומר בן ה -17.
לא ארחיב ואגלה האם אכן נכנסה להריון או שלא, הספר ממוקד יותר בחששות ובפחדיה של מורן מהרגע שבו עולה בה החשד ועד לרגע שבו היא אוזרת אומץ לשתף את סביבתה הקרובה בדבר שטורד את שלוותה עד מאד. בנוסף מתוארים הצעדים בהם נקטה בניסיון להתמודד לבד. במהלך הקריאה עלתה בי השאלה: האם מורן התמודדה נכון עם המצב? ולצערי אני חושבת שהתשובה שלילית. למרות שמורן מוקפת בהורים דואגים (ויותר מכך- אביה רופא נשים) ולמרות שהחבר שלה לצידה, במשך שבוע שלם מורן מרגישה מאד לבד בעולם, לחוצה ומבולבלת. התנהגותה שנראית מאד מוזרה לסביבתה, מרחיקה ממנה את החבר שלה, דווקא בזמן שבו היא זקוקה לתמיכה הגדולה ביותר שהיא יכולה לקבל.
לדעתי בכך טמונה חשיבותו של הספר: למרות השנים הרבות שעברו מאז יציאתו של הספר לאור (הספר יצא לאור בשנת 1990), בטוחה שגם כיום יש נערות שמוצאות את עצמן בסיטואציה דומה ויוכלו להזדהות. לנערות שכבר נמצאות באותו מצב מסובך, הספר עשוי לספק כלים להתמודדות נכונה יותר מדרך התמודדותה של מורן. בנוסף מספק הספר מידע מאד חשוב לגבי השאלה לאלו גורמים מקצועיים כדאי לפנות במידה והנערה כבר נקלעה למצב הזה (דלת פתוחה).
גם לנערות שלא הגיעו למצב של חשד להריון הספר עשוי להועיל. לדוגמה: הספר עשוי לפתוח פתח לדיון על קיום יחסי מין בדרך בטוחה, כלומר מה לעשות כדי שלא להגיע למצב המסובך המתואר בספר. בנוסף מספק הספר מידע על מושגים שאולי לא ידועים או לא ברורים לנערה ממוצעת. למשל: מניחה שלא רבות מהנערות יודעות שקיים מושג הנקרא הריון בתולין עליו דובר בספר די בהרחבה. לסיכום: לדעתי הלבטים של בני הנוער בנושא המיניות לא השתנו בבסיסן מהלבטים שליוו בני נוער בשנות התשעים ולכן הספר רלוונטי ומומלץ גם כיום.
















