"סוחרי הספינות החיות" זאת הטרילוגיה השנייה של הסדרה. הספר הראשון (עליו אני כותבת עכשיו) הוא "ספינת הקסם". מתרחש באותו עולם של "הרואים למרחק" אך באזור אחר.
הספר מתחיל בהתעוררותם של נחשים ממעמקי הים. מיד לאחר מכן מתחילה העלילה של בני האדם. בעולם של ספנות ובו משפחות סוחרים, משפחות חדשות וישנות, עיר עם התנהלות "דמוקרטית" ועיר ובה שליט נהנתן ומושחת. בין לבין ישנם הפירטים. המוקדים הם רבים ולכל מוקד גיבור משלה, וכמובן שהם גם קשורים אחד בשני וגם הנחשים הופכים לחלק מהעלילה.
הספר מאוד מותח, כל הזמן ישנם תהפוכות, מפנים בלתי צפויים. ברגע שמתחילים פרק אז חייבים לסיים אותו משום שלא רוצים לעצור. הדמויות הם מעניינות, בעלות אופי, חלקן נאבקות למען ערכים אוניברסליים כמו: שוויון זכויות, חופש ועוד.
אהבתי מאוד את רובין הוב של הטרילוגיה הראשונה, ואחרי שהתחלתי את הטרילוגיה הזו אני אוהבת אותה יותר.
מומלץ מאוד!

אני רואה את עצמי כבר מזל
בחנות ספרים בקניון מודיעין - שאלתי המלצה למשהו טוב מהז'אנר ומישהי הצביעה לי על "שוליית הרוצח"
הספר חיכה אצלי על המדף חודשיים עד שהגעתי אליו - בהתחלה קריאה מהוססת - מי זה פיץ, למה יש שם ליצן וממתי לרוצח נדרש שוליה
אבל נשאבתי לעולם שבנתה רובין הוב (מרגרט אסטריד לינדהולם אוגדן )
וכן, קראתי את הביקורת הקודמת (והיא לא היחידה) שמי שאהב את פיץ פחות מתחבר לעולם של סוחי הספינות
אבל
הטרילוגיה השניה רק הוסיפה נפח ועומק לכל הדמויות ומציאות שנבנתה בראשונה.
ההתפתחות של הסיפורים האישיים בטרילוגיית הספינות ושזירתם בארועים שמתרחשים סביבם - הולכת ומתעצמת
וכל ספר שסיימתי ואמרתי "ואו" - הבא בתור ריגש אותי עוד יותר
אני מצר על זה שלא תורגמה טרילוגיה נוספת על יער הגשם הפראי (הנה - אופוס - מניח לכם כפפה כדי שתרימו)
אבל כבר רץ לספריה להתחיל את "שליחותו של ליצן" ...

אני מת על רובין הוב, ויש לי את רוב ספריה. אבל דווקא בטרילוגיית הספינות החיות פחות נהניתי מהקריאה. עדיין מסע מופלא בעולם קסום, אבל כל המסע התגעגעתי לפיץ ולליצן.
אל תבינו אותי לא נכון. זה ספר טוב, ספר כיפי, אבל הדמויות לא נשארו איתי בכלל. קראתי אותו לפני עשור, ואני לא זוכר אף אחת מהן בשם, רק בתפקיד עלילתי. ומבחינתי זה נייר הלקמוס שבו אני בוחן עד כמה יצירה נשארה איתי.

זה הספר השביעי של רובין הוב שיצא לי לקרוא ולמרות זאת, הוא תפס אותי בהפתעה. היכה בי כמו גל עצום ומקציף, עוקר אותי ממקומי באלימות ומשאיר אותי מבוססת במים הרדודים, כושלת, המומה, בעניים צורבות ממלח...
רוח מפרשי הוויוואסיה מילאה והפיחה את לבי. התאהבתי בווינטרו, בבראשן ובאטה- ובעצם כל דמות, אפילו קניט, מצאה מקום מיוחד בלבי.
שוב ושוב אתהה בלי יכולת לדעת, איך הסופרת המדהימה הזו מצליחה לתאר באופן חד, אמיתי וחזק כל כך את התחבטויות הנפש האנושית. ולא אחת, אלא עשרות שונות ומנוגדות. יפהפיות ונוגות כל כך.

לטובת אלה שלא נתקלו בספרים שלה קודם- לא מיועד לאיסטניסטים. יש כמה תיאורים לא עדינים במיוחד.

מסוג הספרים שמזכירים לי איך גיליתי שאני אוהבת פנטזיה.

אין לי מילים לתאר את האושר הזה שבקריאת המילים הסוחפות של רובין הוב.
היא סופרת כל כך מוכשרת. 850 עמודים קראתי כמעט ללא הפסקה, לא יכולתי להניח את הספר הזה מהיד.
ללא קטעים משעממים, סיפור סוחף, דמויות מרתקות.
הסופרת הזו זכתה במתת אלוהים. עוד לא נתקלתי בסופרת כל כך מוכשרת.
אין לי הרבה מה להגיד על העלילה, אני לא מאלה שאוהבים לראות טריילר לפני שצופים בסרט, לכן גם אף מילה שאגיד על העלילה לא תוכל באמת לתאר אותה.
כל כך הרבה רגשות, עלילה מרתקת, דמויות שגורמות לך להרגיש, ולרצות, ולשנוא ולאהוב, ולפחד ולהתרגש.
ספר ראשון מדהים בטרילוגיה הזו.
ואני כבר לא יכולה להתחיל את השני.

לפני שאני מתחילה, אם השאלה שלכם היא: האם לקרוא את הספר הזה.? התשובה החד משמעית שלי היא כן ומהר.
כאחת שקראה את כל ספריה של רובין הוב לפחות בכל מה שקשור לעולם הפנטזיה הספציפי הזה אני יכולה להמליץ על הסדרה הזו בלב שלם.

כמובן שיש סדר לקריאה של הספרים שלה ואני ממליצה לקרוא קודם את הטרילוגיה הרואים למרחוק ורק לאחר מכן לקרוא את הסדרה הזו ובשום פנים ואופן לא לוותר על זו.

רובין חושפת בפנינו עולם שונה לחלוטין ממה שהכרנו עם חוקים שונים אנשים שונים ותרבויות שונות.
בנוסף זה מעוד מעניין לראות את צורת הכתיבה של רובין שהיא שונה מזו של הרואים למרחוק.
בסדרה זו היא כותבת בצורה כזו כך שיש כמה דמויות שמספרות את הסיפור.
כמובן שבהתחלה יש עצב גדול שלא מסופר על פיץ אבל לאחד כמה מאות עמודים אי אפשר שלא להתמסר באופן מלא לדמויות החדשות הללו.
אני לא רוצה לתת ספוילרים בכלל לכן לכו תקראו ותהנו באחריות שלי אתם לא תתחרטו!

לקרוא ספר של רובין הוב זה לא באמת לקרוא ספר. לקרוא ספר שני של רובין הוב, זה לא- זה אף פעם לא- כמו סתם ספר שני בסדרות אחרות, כשהספר השני הוא בעצם כמו מעבר מוזר בין ההתחלה המעניינת לסוף המרגש. לקרוא עוד ספר של רובין הוב- עולה תמיד על הציפיות. בכל פעם מחדש זה עולה על הציפיות, גם אם אתה מצפה שזה יעלה על הצפיות, זה עולה גם על זה.
ספינת קסם היא סדרת בת לסדרת בת של הטרילוגייה הראשית "שושלת הרואים למרחק".
ספינת קסם. עלתה על הציפיות? אמ.... לא. אבל למה בכל זאת חמישה כוכבים? כי כי כי.... כי זה היה ספר מדהים, מרתק ופנטסטי של סופרת מדהימה מרתקת ופנטסטית. ואם הוא לא עלה על הספרים של פיץ והליצן- הרי שלא ציפיתי שהוא יעלה.
הסיפור מסופר בגוף שלישי, אבל מכמה נקודות מבט. אם אני זוכרת נכון, יש את אלתיאה, רוניקה, קניט (החתיך), וינטרו, בראשן, שריבר, פראגון, מלטה... ועוד כמה לסירוגין.
הסיפור מתחיל עם אלתיאה, שהיא פחות או יותר הגיבורה הראשית של הספר (אבל גם זה כמובן נתון לוויכוח עם כל הדמויות שם.). אלתיאה אמורה לרשת את הספינה החיה המשפחתית כשאביה ימות והסםינה תקום לחיים. אבל גיסה, הבעל של אחותה, עומד בדרכה.
כמובן שכל כך הרבה דברים קורים מסביב, וכל כך הרבה עלילות מסובכות, קונפליקטים הרי משמעות, שהספר הארוך הזה פשוט לא יכול להיגמר. אבל במובן הטוב. הדברים האלה מאפיינים את כל הספרים בסדרות של רובין הוב. תמיד יהיה משהו גדול יותר לפתור. תמיד החיים ימשיכו ויעצרו וימשיכו ויעצרו בהתאם לגורל. ורק אתה יכול לשנות את זה. הגורל שלך לא מחליט עליך, אתה מחליט עליו. את זה למדתי מפיץ, ולמדתי את זה גם מאלתיאה. ועכשיו, כשאני חושבת על זה, יש בין שניהם הרבה דמיון.
בשורה התחתונה? אהבתי.

ווואו!!! שכחתי מהקסם הייחודי של רובין הוב.
רשמית התחלתי להעריץ אותה שוב.
ה-70 עמודים הראשונים היו קצת מסורבלים, אבל אחר כך כבר נשאבתי לחלוטין.

רק חבל שהתרגום כל כך בעייתי...

מעטים הספרים שמשכו אותי כך. רובין הוב הצליחה לטוות עולם נרחב ומלא דימיון, ביחד עם דמויות בלתי נשכחות, סיפור נפלא ומרגש וסגנון ייחודי שהתחברתי אליו מאוד.