אני כידוע, מסוגל לקרוא כל דבר; יש לי בבית המוני ספרים שמצפים שיקראו אותם. ואני מסתכל עליהם ואומר
"חכו בסבלנות כי גם תורכם יגיע..."
כך גם הספר הזה, אנטון שמאס שהוא סופר ערבי ישראלי אבל גם נוצרי וזוהי נקודה חשובה
כי בעצם אם הערבים בארץ הם מיעוט בקרב הרוב היהודי הנוצרים הם מיעוט בקרב הרוב המוסלמי...
מדובר כאן בקורות משפחה נוצרית בכפר בגליל שניתן להבין שהיא גם משפחתו האמיתית של הסופר
ובכך משולבות בקפיצות בזמן קדימה ואחורה חוויות הסופר משהות של כמה חודשים במין כנס של סופרים...
הכותרת מאוד מתאימה למה ששמאס מספר לנו ובגלל זה גם היה לי די קשה להתחבר למסופר בו.
כי הוא מתחיל לספר סיפור ומתחיל לספר לפתע סיפור אחר לפני שסיים את הראשון ואחר כך מחיל שוב בסיפור חדש
כך שזה די מהר מתחיל לעייף... ובאמת לקח לי זמן להתחבר לזה ובגלל העובדה הזאת קראתי את הספר מאוד לאט
כי בכל זאת יש כאן דברים מעניינים וכתיבה שלעתים היא פיוטית ובקשר לכך אני רוצה להעיר ששמאס מסיבות השמורות איתו
משתמש לפעמים בלשון מאוד גבוהה ובצירופי משפטים שלקורא ישראלי כמוני נשמעים לפעמים מאוד מוזרים
האם הוא רוצה להוכיח למישהו שהוא יודע היטב עברית?
אינני יודע אבל זוהי עובדה שבדקתי במילון כמה מילים שהוא השתמש בהן בטקסט
וברור לי שלעולם לא הייתי עושה זאת אצל סופר ישראלי שהוא גם יהודי...
יש גם חלקים שמספרים על שהותו של הנ"ל באמריקה והם נשמעו לי כמו דיווח בעיתון על ביקור מסוים ופחות כמו סיפור עלילתי.
בסופו של דבר הספר הוא די "בסדר" לקריאה אבל לא התלהבתי יותר מדי מצורת הכתיבה שלו.


















