“אני כידוע, מסוגל לקרוא כל דבר; יש לי בבית המוני ספרים שמצפים שיקראו אותם. ואני מסתכל עליהם ואומר
"חכו בסבלנות כי גם תורכם יגיע..."
כך גם הספר הזה, אנטון שמאס שהוא סופר ערבי ישראלי אבל גם נוצרי וזוהי נקודה חשובה
כי בעצם אם הערבים בארץ הם מיעוט בקרב הרוב היהודי הנוצרים הם מיעוט בקרב הרוב המוסלמי...
מדובר כאן בקורות משפחה נוצרית בכפר בגליל שניתן להבין שהיא גם משפחתו האמיתית של הסופר
ובכך משולבות בקפיצות בזמן קדימה ואחורה חוויות הסופר משהות של כמה חודשים במין כנס של סופרים...
הכותרת מאוד מתאימה למה ששמאס מספר לנו ובגלל זה גם היה לי די קשה להתחבר למסופר בו.
כי הוא מתחיל לספר סיפור ומתחיל לספר לפתע סיפור אחר לפני שסיים את הראשון ואחר כך מחיל שוב בסיפור חדש
כך שזה די מהר מתחיל לעייף... ובאמת לקח לי זמן להתחבר לזה ובגלל העובדה הזאת קראתי את הספר מאוד לאט
כי בכל זאת יש כאן דברים מעניינים וכתיבה שלעתים היא פיוטית ובקשר לכך אני רוצה להעיר ששמאס מסיבות השמורות איתו
משתמש לפעמים בלשון מאוד גבוהה ובצירופי משפטים שלקורא ישראלי כמוני נשמעים לפעמים מאוד מוזרים
האם הוא רוצה להוכיח למישהו שהוא יודע היטב עברית?
אינני יודע אבל זוהי עובדה שבדקתי במילון כמה מילים שהוא השתמש בהן בטקסט
וברור לי שלעולם לא הייתי עושה זאת אצל סופר ישראלי שהוא גם יהודי...
יש גם חלקים שמספרים על שהותו של הנ"ל באמריקה והם נשמעו לי כמו דיווח בעיתון על ביקור מסוים ופחות כמו סיפור עלילתי.
בסופו של דבר הספר הוא די "בסדר" לקריאה אבל לא התלהבתי יותר מדי מצורת הכתיבה שלו.”

“שלום רב
מזמן לא כתבתי כאן
יש לי המון ספרים וסרטים שרוצה לכתוב עליהם
ניראה איך יזרום לי
יודעת שאתם לא אוהבים שאני יורה צרור
אתחיל בספר הזה כי זה קל
הוא משמעותי ביותר בחיים שלנו , היום יותר מתמיד, אמנם ניכתב מזמן, ואשמח לדעת מה עם הסופר הזה עכשיו
כמובן ניראה לי שכבר קראתי אותו בעבר, ובכל זאת קראתי הכול הפעם ובשקיקיה והנאה מרובה, החיים בארץ הזאתי בנופים הגליליים ובכלל מנקודת מבטו של סופר ערבי נוצרי, גרתי בפקיעין שבוע ויש לי חברה בכליל וגרתי עוד 5 שבועות ב פלך שזה גם באזור הגלילי הזה שופע ישובים ערביים וב מנות 6 שבועות שגם מסביבי ישנם ישובים מעורבים של נוצרים ומוסלמים בקיצור חגיגיה אז הרגשתי וחשתי את שמה ובעיקר עכשיו אחרי שישבתי הרבה ב קפה יאפא ביפו ושוחחחתי עם ערבים ישראלים ורובם מכנים עצמם פלסטינאים פלשתינאים גם איזו יופי העברית הזאתהי עם משחקי ה אותיות שלה ומקורן של המילים וצרופי האותיות...
3 נקודות כי ההקשרים מתבלגנים כרגיל
אז הפר הזה הוא נכס צאן ברזל להבין לקבל להכיל את המציאות פה, גם עכשיו, כאן
ממליצה לקרוא מי שטרם
ולסטטיסטיקות שלי: יש 3 שמחפשים את הספר בנרות מלפני 12 שנה 3 שנים ומרק עכשיו ממש, ואני את הספר שהיה בידי כי העברתי לשכנתי החמודה העדינה והאדיבה מלאת השפע את הספר והוא מחכה לה, אולי עכשיו תיקרא, איך לא קראה עדיין? אחרי ניתוח העין השנייה, ככה זה אצל הגיל השלישי, כמה רבות מסופר בספר על אנשי הגיל ה 3 = שורשים, את הספר לקחתי קיבלתי כשחברתי משופעת הספרים לא יותר מידי התכוננה למעבר ידרה והתחילה לרוקן מהמדפים ספרים שהיא מוכנה לוותר עליהם, עם עובד = בטוח היה לי לנו לדודה שלי ולאבא שלי בעיקר לדודה שלי עליה השלום, געגועי לשניהם, היתה לה סיפריה ענקית של עם עובד. אחד מיני כמה שהעברתי מרשות החברה באדיבותה לרשותי ושמחה שסופסופ יכולה לסמן עליו וי גדול.
אמשיך עם הסטטיסטיקות: 79 הצעות מכירה ורק 3 ביקורות: אז היו 2 טובות ואחת די קוטלת, יפה להם ולי שהחלטתי להגיב לכולם.
וגם כאמור ספר בן 37, אז מזל שכאשר יצא לאור הייתי כבר בת אדם בוגרת לכן בטוח קראתי אותו אז בעיקר זוכרת ניזכרת מהמוח התחתון את הסיפור עם ההתמודדות עם הסופר הישראלי והחידה מי היה האם א.ב. יהושוע למשל או שמא מישהו אחר? וגם זוכרת את כל עיניין הכנס שם בארה"ב ובמעורפל, ככה שיכולתי להנות וגם יותר ובעיקר בתולדדות הישוב מנזמאן קאדים ממש פה בארץ חמדת אבות. וסיפור על נדידת האוכלסיות, מזכיר לי עוד ספר שסיימתי כמעט שיש בו הרבה יותר עמודים ומאתגר בהחלט גם לא פחות בצורה אחרת היד של פאטימה כי גם שם מדובר על נדידת התושבים הלוך ושוב ואפילו גלות. כמו בספר העכשווי והמקומי הזה.
אז יש שניים שרשומים כקוראים את הספר עכשיו מלפני שנה ולפני 11 שנים = סופ סטטיסטיקות.
ואסיים בזאת.
שבת שלום מבורכת
ברוכה הנני בשובי לאתר לאחר העדרות ארוכה שכזאת יחסית, הכול יחסי.
09-06-2023 13:11”

“אוטוביוגרפיה סיפורית של המחבר ומשפחתו, לוקחת אותנו אחורה ומתחילה מסוף המאה ה-19. כתיבה עשירה ודורשת ריכוז רב אם כי לעיתים מאולצת.
העלילה פתלתלה מאוד ומספר הדמויות רב ביותר, קשה לעקוב אחר הדמויות ותיאורן שטחי ולא מעמיק. הסיפור מתרחש בלבנון, גליל עליון וירושלים.
לעיתים מצאתי את עצמי חוזר על אותו עמוד מספר פעמים כדי להבין איפה אני נמצא, אצלי זה סימן לא טוב. ערבסקות הוא שמו של הספר וכך גם העלילה מסתלסלת ומתפתלת מעבר לעתיד וחוזר חלילה.
קריאה מאתגרת ואינני בטוח ששווה את ההשקעה.”

“הספר ערבסקות הוא ספר אינטלגנטי וכתוב כמו כישוף. הסיפור כתוב כמו ערבסקה, באופן מפותל, ציורי, שעושה מעגל שלם לפני שהוא חוזר בחזרה לנקודה ממנה יצא.

הספר מספר על משפחה פלשתינית מכפר ערבי בגליל, ומתאר במקביל את סיפורו של בן המשפחה, ילד שבגר שזיכרונותיו מורכבים מהסיפורים האישיים של משפחתו, ומיזכרונות קולקטיביים של העם הערבי מתחילת המאה העשרים.

כמו בספרים של ס.יזהר, עמוס עוז, מאיר שלו, גם כאן אין קול אחד דומיננטי, אלה קולותיהם של רבים מהאנשים המרכיבים את האוכלוסיה המזרח תיכונית המורכבת. ערבים ויהודים, ישראלים ופלסטינאים, כלואים בתוך עולמו כל אחד, ומונעים על ידי החלומות שנראים בלתי אפשריים.

לטעמי הספר מורכב בצורה יפהפיה, ומתאים למי שרוצה להרגיש ולהתענג על המורכבות הערפילית שלו.”