"שוחים בחשכה" (2020) הוא בחינה לאחור של האירועים. המספר, לודוויג גלובצקי, כותב את מחשבותיו בתחילת שנות ה-80', מדירתו שבעיר ניו-יורק. הוא בוחן את ילדותו בוורצלאב (ברסלאו) ובגרותו בוורשה. המספר, הומוסקסואל, בחר להמלט ממשטר הדיכוי בארצו כדי לחיות כאדם חופשי בניו-יורק. דחף עז גורם לו להעלות על הכתב מעין חשבון נפש המיועד לאהובו יאנוש, שבחר להשאר בוורשה, במולדת, ולהתקדם בהיררכיה תוך ניצול קשרים. זהו סיפור על המעבר מילדות לבגרות על כל הקשיים, האתגרים והדילמות המלווים תהליך זה. הסופר בחר לעשות שימוש בגיבורים הנאלצים לעבור תהליך זה בתנאים מאתגרים במיוחד: הומוסקסואלים, החיים תחת משטר טוטליטרי, אשר בין השאר, רואה בהומוסקסואליות סטיה.
החלק הראשון מתרחש בוורוצלאב. המספר חי שם עם סבתו ואימו, אביו עזב בגיל צעיר. כבר בגיל צעיר הוא מגלה משיכה לבנים. בנאייק, מושא אהבתו הראשונה, נעלם יום אחד. ולא משאיר עקבות. מסתבר שהנער היה יהודי ומשפחתו עזבה בפתאומיות לישראל. את ניסיונו המיני הראשון הוא מקבל מהומוסקסואל מבוגר, פדרסט בפולנית. לודוויג עובר לוורשה ללימודים אקדמאיים, שם במהלך מחנה עבודה חובה בחווה חקלאית הוא פוגש את יאנוש. השניים הופכים נאהבים המסתירים את אהבתם אף מחבריהם הקרובים.
המספר מתאר נפלא את האווירה ותנאי המחסור בפולין: את אווירת הפחד והדיכוי, את התורים האינסופיים, עליות המחירים, הרפואה הציבורית הכושלת, אבל בכל חברה שיוויונית, לכאורה, יש כאלה השווים יותר. לודוויג מתוודע גם אליהם ולחיי המותרות הבלתי נתפסים שלהם (במציאות של פולין באותם ימים) באמצעות אהובו. אלה צעירים - אח ואחות -שאביהם ממלא תפקיד בכיר בממשל, וסביבם מתקבצים צעירים נוספים. ידרובסקי מיטיב לתאר את יתר הדמויות, עירוניות וכפריות. הן מלאות חיוניות ותורמות לאמינות הסיפור. תיאורי הרקע – נופים אורבניים, חקלאיים וטבע ובכל זה מזג האוויר – מתוארים באופן נפלא ותמציתי.
בצד תיאור מערכת היחסים בין שני הצעירים והווית החיים של הצעירים המשכילים בוורשה, ידרובסקי משרטט בתמציתיות רישום נפלא של העבר הפולני, באיזכורים קצרים, אך ממוקדים: הגרמנים שנעלמו מוורוצלאב, היהודים שנטבחו בוורשה ומה שנותר הוא בעיקר בתי קברות ענקיים. השנאה העמוקה של הפולנים לרוסים, גם בגלל שלא מנעו את הטבח שעשו הגרמנים במורדים בוורשה, בשלהי מלחה''ע השניה, אף שחנו מעבר לנהר הויסלה. וכמובן, גם ההאזנה בסתר לרדיו אירופה החופשית המשדר ממינכן, ממש אירוניה הסטורית....גם ההווה מתואר נפלא: עלייתה של תנועת סולידריות, הפגנות הפועלים, צעדי הדיכוי של המשטר.
כל אלה מהווים את הרקע לדילמות שהמחבר מציב בפני גיבוריו. מי שבוחר להתקרנף, בין אם מתוך שכנוע אידיאולוגי או בשל הערכת הסיכוי לחולל שינוי, דרכו סלולה, בהנתן הקשרים בחוגים המתאימים. יאנוש נחוש להשתלב במערכת ולנצל פרוטקציות. אך הוא אינו דואג רק לעצמו אלא גם לאלו היקרים ללודוויג. יש גם כמובן כאלה (קארולינה, ידידתו הטובה ביותר של המספר) המקבלים את המציאות כפי שהיא: "הכלכלה מתמוטטת מאז שנולדנו"......
מי שחפץ בחופש נתקל בדילמה כמעט על כל צד ושעל: בצד הרתיעה המוסרית, מדובר בדברים פרקטיים: נגישות למזון משובח, עזרה רפואית איכותית וחופש אקדמי לבחור את הנושא המועדף עליך לדוקטורט. לודוויג סולד מהמשטר ובוחר בחופש, אך ידרובסקי אינו עושה ממנו גיבור-על. הוא מוצג כאיש מוסרי, אך פחדן, בשונה מהפועלים המפגינים. לא פעם הוא מקבל עזרה מחברו שהתקרנף. ההחלטה של לודוויג לעזוב מתקבלת לאחר שורה של התפתחויות המאלצות אותו להבין שלא יכול לחיות את חייו כפי שהוא רוצה במציאות של פולין בשנות ה-80'.
הסיפור מהווה גם מחווה לסופר ג'יימס בולדווין (1924-1987), מחבר "חדרו של ג'ובאני" (1956), סיפור אהבה הומוסקסואלי המתרחש בפריז. הספר נאסר להפצה בפולין והגיבור משיג אותו בדרך לא דרך. לודוויג נותן ליאנוש לקרוא את הספר. הסיפור הזה מקרב עוד יותר את שניהם.
תומאש ידרובסקי, מחבר הספר, צעיר בן 39, פולני, שנולד בעיר בצפון גרמניה, למד משפטים באנגליה, החל קריירה במשרד עורכי דין בלונדון. הוא הצטרף לקבוצת כתיבה וגילה את האור: הוא רוצה לכתוב ספר. לצורך זה התפטר מעבודתו, עבר לפולין כדי להתוודע למקום, שבו תתרחש עלילת ספרו, עבד בעבודות מזדמנות בתצוגות אופנה כדי להתקיים. ובמשך 7 שנים שוקד על כתיבת ספר ביכורים(!). 6 הוצאות ספרים השתתפו במכרז פתוח על הזכות לרכוש את זכויות ההפצה.... הסופר חי בכפר מקסים, "שעה נסיעה" מפריז.
ידרובסקי בחר לכתוב את הסיפור באנגלית. לדבריו, זו בחירה מודעת: "אנגלית לא נכפתה עלי. זה לא משהו שבמקרה נולדתי לתוכו...ואני לא מרגיש כאילו הורי מדברים מגרוני כשאני כותב באנגלית משום שמעולם לא שוחחנו בשפה זו" (ווקיפדיה). עם זאת, בראיון למרקוס פילד בעיתון "גארדיאן" אמר כי הוא גדל על הסיפורים של הוריו על פולין וגם ביקר בה כנער עם הוריו. בעוד שאימו תיארה בצבעים קודרים את המציאות בפולין, אביו, שהגיע ממעמד נמוך ולא היה בעל מודעות פוליטית עמוקה, לא סבל כל-כך.
בראיון לארי שפירו ב-NPR ידרובסקי הגדיר את הנושא המרכזי של ספרו: "רציתי לבחון מה עשוי לקרות אם האדם האהוב, שהוא מרכז עולמך בזמן מסוים, אינו חולק את השקפות העולם שלך...במיוחד כשאתה חי בחברה מדכאת".בראיון לכריסטופר בולן בכתב העת INTERVIEW הוא ציין כי כילד חש שאחד מידידי המשפחה מאוהב באביו.
ידרובסקי ציין כי בספרו של דנטה "הגהינום" אישה והגיס שלה נגררים לפרשית אהבים אסורה משום שהם קוראים יחדיו ספר. הסופר משליך תמונה זו על שני גיבוריו וספרו של בולדווין. ואכן גם המחבר עצמו אמר שהספר "חדרו של ג'ובאני" השפיע עליו עמוקות.
השורה התחתונה: סיפור מרתק, השואב את הקורא לפולין בשנות ה-80' של המאה הקודמת. כתוב נפלא, דמויות אמינות ומורכבות, הסיפור כתוב ברגישות ובחמלה מבלי לגלוש לרגשנות יתר או לדרמטיות מופרזת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
