איזה ממתק מענג! כשאני קונה את הספר החדש בהפקה המיוחדת של עם עובד, אני משתדלת להשאיר אותו זמן מה בארון כדי שלא לקרוא ולסיים, מה שמסב לי עונג וגם צער.
לא נס ליחה של האשה המדהימה הזאת, הסופרת עם המוח הבלשי החריף ביותר, הייחודי, המקורי והמסובך. רק תדעו, היא בנתה את כל היסודות, כבר מזמן אין מה לחדש. את כל הרעיונות תמצאו בספרים שלה וכל השאר ואריאציות ותו לא.
בכל ספר היא פורשת את כל הנתונים בפני הקורא. היא כמעט לא מחביאה קלפים בשרוול, אבל המוח שלנו לא יכול להתמודד איתה, כי היא מסיטה את תשומת הלב שלנו מהעניין החשוב לעניין טריוויאלי וכמו במופע של קוסם אנחנו מתבוננים במה שהיא רוצה שנתבונן וזוכרים את מה שהיא מעדיפה שנזכור.
בסיפור הנוכחי ריצ'רד אברנת'י נפטר ובני משפחתו באים להלוויה. בני משפחתו הם אחותו הצעירה קורה, גיסותיו ואחייניו שלא מרבים להיפגש ואין להם קשרים הדוקים מדי. במהלך ארוחת הצהריים מכריזה אחותו קורה "הוא הרי נרצח, לא?"
מכיוון שקורה ידועה כאחת שאיננה העיפרון המחודד בקלמר, ומכוון שיש לה היסטוריה ארוכה של פליטות פה מביכות, בני במשפחה נסערים קצת, אבל לא לוקחים אותה ברצינות גדולה מדי.
אלא שכבר למחרת קורה נרצחת באכזריות במיטתה.
המוציא לפועל של הצוואה אנטוויסל, שהיה ידידו של המנוח, מגלה כי לכל היורשים היה חסרון כיס או איזו הסתבכות כלכלית וכי זירוז מותו של אברנת'י בהחלט מתקבל על הדעת. הצרה היא שלכולם יש גם אליבי מתקבל על הדעת. לאחר חקירה ודרישה שמגלה חשדות אבל לא פותרת את התעלומה, אנטוויסל פונה להרקול פוארו.
וידידנו הבלגי, המטורזן ומעוקל השפם מגיע לאחוזה, חוקר פה ושם, מכנס את כל היורשים ופותר את התעלומה.
כאמור, ממתק אמיתי.
לא סתם ספריה שורדים שנים רבות כל כך, המחזות שהומחזו על פי ספריה לא יורדים מהבמה וסרטים מעובדים שוב ושוב על פי הספרים. אגתה כריסטי נלמדת בכל פקולטה לספרות בעולם.
כשהספרים יצאו לאור לפני שנים רבות בהוצאת מ. מזרחי, הפונט היה איום, התרגום עלוב וקיבלתי את הרושם שגם הדמויות שטוחות כנייר פרגמנט.
אבל כשקוראים את הספרים בהוצאת עם עובד, הכל נקרא אחרת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
