זה הספר השני של אותו סופר שאני קורא ברצף. גם כאן לשמחתי העלילה מובאת בעיקר בגוף ראשון מפיו של הגיבור, ולסירוגין גם מפיה של אמנדה בת זוגו ודמות משנית נוספת. כרגיל הסופר שוזר בכתיבתו הומור (גם עצמי), לצד מתח וטוויסטים מפתיעים לאורך כל הדרך. על הכריכה כתוב שזה כנראה הספר הטוב ביותר של בראד פרקס עד היום, אבל אני לא מסכים. אהבתי יותר את הספר הקודם- קרוב ממה שנדמה. בנוסף, הטוויסט האחרון הרגיש לי לא אמין ומאולץ וזה היה קצת מבאס. אבל חוץ מזה נהניתי מאוד ומומלץ בחום! מחכה בקוצר רוח שיתורגמו ספרים נוספים שלו

ניסיתי לקרוא את הספר מההתחלה שלו אבל היא הייתה ממש גנרית ומשעממת.
ויתרתי כבר על הספר הזה...
אבל אז, בשבת - פתחתי אותו באיזה עמוד אקראי ונסחפתי לקריאתו עד הסוף בנשימה אחת.
נכנסתי לעלילה בקטע שבו הגיבור נכנס פיזית לכלא ו"מגלם דמות" של אסיר.
משם זה כבר היה הרבה יותר מעניין.
הבנתי שוב שגם סופר טוב לא בהכרח טוב בכל ז'אנר.
לכן עצה לכל הכותבים החובבים והמתחילים שכאן ואפילו למי שהוציא כבר ספר או שניים - כדאי לדעת על מה אתם כותבים ומה הז'אנר שלכם.

אותי אישית לא עניין בכלל לקרוא את הפתיחה כשהשחקן עדיין מובטל בביתו, ולכאורה צריך לעשות צעד קיצוני כדי לפרנס את משפחתו המתהווה.
בפועל הדרמה הכי גדולה במציאות של אותו השחקן הצעיר גיבור הספר היא שבחר מקצוע לא רווחי בהכרח - והוא עדיין אמור לתחזק את היחסים הרומנטיים המתקתקים שלו עם ארוסתו היפיפייה וטובת הלב. ולנהל את האהבה המושלמת והחתיכית שלהם.
חחחחרררר פפפפפשששש

ואז הוא כמובן פוגש מישהו מהעבר שמשנה את חייו...
בתכלס - את כל הקטע של החיים הרגילים, המחבר כותב פחות מעניין מאשר סופרות הרומן הרומנטי הרבות והטובות. בעיני חלק מהעניין של לדעת לכתוב רומנטיקה זה להכניס עומק גם שם, בחיים הרגילים. לגרום לכל אחד להזדהות - מה שקשה לעשות עם דמויות מושלמות צעירות וחתיכות שנקלעו למשבר "על לא עוול בכפם". זה יוצא קצת לא הגיוני גם, כל הקטע של: "לא מצאתי עבודה אחרת אז אני אלך על משהו הזוי ומטורף." אולי זה מה ששחקנים נוטים לעשות, אבל זה לא הוסבר בצורה אמינה וטובה.

או כמו שאמר עברי לידר: "ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב" - למי שלא חווה שברון לב או אכזבה יהיה בדרך כלל פחות עומק בכתיבה. הגיבור הוא מהטובים והוא ירצה לעשות את הדבר הנכון עבור משפחתו ובלה בלה בלה...

כשהגיבור נכנס לכלא כאדם הנורמטיבי היחיד בין פושעים - הוא מצליח להתחבב על חלקם, מביא איתו רוח רעננה לאסירים ומצליח להשפיע גם על הסוהרים ועורכי הדין. מן הצד השני הוא גם אינו מתנהל על פי חוקי העבריינות הלא כתובים, אחרי הכול הוא סוג של סוכן כפול עם מניע נסתר, הוא לא שוכח שהוא מעוניין לחזור לחיים הנורמטיביים שלו, למרות החברויות והקשרים המרגשים, ולמרות הלחץ החברתי הבלתי נסבל שבכלא למרוד ולבעוט בערכי החברה והמוסר.

ניכר שהמחבר עשה מחקר שטח רציני על חיי הכלא ועל הקרטלים המוזכרים בו - כך שבאמת אפשר להזדהות עם החוויה של להגיע למקום זר באופן לא חוקי. גם אם זה לא באשמתך עלייך להתחיל להבין איפה אתה נמצא בתנאים לא צפויים, לא הוגנים ולעיתים אכזריים.
מה שהיה מרתק הוא דמות הגיבור - שיש לו שם אמיתי ושם בדוי עבור חיי האסיר שלו.
גם עם כל הטלטלות - הגיבור לא מתבכיין על הקלפים שקיבל, אלא ממשיך להיות הוא.
הוא מתעקש להמשיך בהצגה גם כשהיא כבר לא זו שהסכים לככב בה - ולא יותר מדי שוקע בצער ובייאוש כשהעלילה מסתבכת בצורה לא הוגנת.