• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נערי ניקל

נערי ניקל

מאת קולסון וייטהד

הביקורת של רוני

תמונה של רוני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
נערי ניקל

נערי ניקל

מאת קולסון וייטהד

הביקורת של רוני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של רוני
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2023
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/3
ביקורות על נערי ניקל
הבאה
מורי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני שנתיים

“מחתרת המסילה, ספרו הקודם של וייטהד, לא הותיר רושם מיוחד. האם זה טוב ממנו? "כל פרק פוגע במטרה", כך סב”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•1 דקות קריאה

הנושא מעניין וחשוב. הכתיבה קצת פחות. ספרו הקודם "מחתרת המסילה" היה טוב יותר ובגינו קראתי גם את הספר הזה. הנושא של הספר - קורותיו של מעון לעבריינים צעירים וההתעללות שעוברים שם הנערים השחורים ברקע הגזענות שהייתה קיימת אז הם נושא בהחלט שווה לכתוב עליו סיפור, מה עוד שהוא מבוסס על מקרה אמיתי. הסיפור מענין אך לא זורם טוב. הסופר מפסיק לתאר אירועים משמעותיים ברגע הכי לכאורה מותח ובזה משאיר את הקורא ללא מידע מה קרה הלאה. מה שכן בסוף הסיפור יש טוויסט משמעותי בסיפור וזה נראה לי יותר תרגיל של של הסופר כדי שיהיה סוף יותר שונה/אחר ממה שציפינו. בכל מקרה ספר שיש בו עניין רב מבחינת ההיסטוריה של המאבק נגד הגזענות בארה"ב ושופך אור נוסף על הסיטואציה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של rea
rea
תמונה של yaelhar
yaelhar
ס
סבטלנה כהן
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
6קוראים|גיל ממוצע57|67%נשים

על המבקר

תמונה של רוני

רוני

ותיק
חבר מזה 18 שנים
687 ביקורות•1 נבחרות•3,531 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של רוני
רוני
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות687
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל3,531
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת290מתח ריגול והרפתקאות201ספרות מקורית69

דיון על הביקורת

3 תגובות
מורי
מורי•לפני שנתיים

אפרתי, שני הספרים האלה אשפה אמיתית.

אפרתי
אפרתי•לפני שנתיים

הביקורת שלך ממש נכונה. מחתרת המסילה היה נפלא. זה הרבה פחות למרות חשיבותו הרבה.

לגבי ההערה של מורי, באמת קשה לי להבין איך אפשר להגיד אפסיים על ספרים שכתובים ככה.
מורי
מורי•לפני שנתיים

שני הספרים שלו אפסיים לגמרי. אפס מכירה בחנות לאחר שחטפו ממני סיכול ממוקד.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של רוני

החזאי

החזאי

סטיב תאייר

ספר בלש אמריקאי לא רע. במרכז הסיפור פרשיית רציחות שמתרחשות במדינת מינסוטה בחילופי עונות השנה. כל הנרצחות הן נשים אך ללא מרכיב של תקיפה מינית. הדמויות המרכזיות בסיפור הן החזאי דיקסון בל שמפליא בתחזיות המדויקות שלו לגבי מזג האוויר בתחנת הטלביזיה המקומית, מפיק החדשות ריק בינבוסולום - פצוע קשה ממלחמת וייטנאם שפרצופו נשרף והוא עוטה באופן קבוע מסכה, ושדרנית הטלביזה אנדריאה לאבור. הספר מתאר את חקירת המשטרה לגבי ניסיון איתור הרוצח תוך תיאור הקורה בתחנת הטלביזיה ערוץ 7 ובמקביל תיאור של ההוייה הפוליטית במדינה - בחירות למשרת המושל. לאחר שהמשטרה עוצרת חשוד ברציחות (לא אגלה לכם מי) בנסיבות די בעייתיות וללא ראיות ברורות לגמרי, יש תיאור לגמרי לא פשוט של שלב המשפט, גזר הדין וההוצאה לפועל של גזר הדין. בהחלט קריא.

לפני שבוע•
★★★★★
•רוני
מים, שאו אותי

מים, שאו אותי

תומס מורן

ספר טוב ומעניין. ספר "חובה" לבקרי גבול וסלקטורים. עד כאן ולא אגלה למה. סיפורה הטרגי של אונה מוס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת קורק שבאירלנד, המתגוררת מאז נהרגו הוריה בתאונת דרכים? או שמא בהתנקשות, אצל סבא שלה שגם הוא דמות לא קלה כמי שבתור נהג ברכבת נהג להעביר מטענים וחבילות עבור המחתרת האירית וחבריו הקרובים שגם הם שייכים למחתרת האירית. יש בספר הזה סיפור אהבה יפיפייה בין אונה לבין אידן פרל שמסתיים בצורה טרגית. הספר משופע בסצינות של חיי הסטודנטים העליזים בקורק, החברות של אונה מאז בית הספר ואחר כך באוניברסיטה, דיוקנו של הסבא ראוני מוס ועוזרת הבית שלו גב' שונסי. ספר יפה שבצד סיפור האהבה והחיים באירלנד בצל המטענים והפיגועים בהחלט שווה קריאה והנאה מהסיפור עצמו והכתיבה המשכנעת (לפחות אותי - כחובב מושבע של ספרות אירית).

לפני שבוע•
★★★★★
•רוני
האונייה

האונייה

דייוויד גראן

ספר מצויין. קורותיה של האונייה וייג'ר שנטרפה וכל צוותה שנותר הגיע לחוף שומם ושם התחילה סאגה של הישרדות בתנאים לא אנושיים, תוך מאבק של מפקד האנייה קפטן דיויד צ'יפ לנסות לשמור על מנהיגות ועל החוקים הקפדניים של הצי הבריטי, תוך שהוא נתקל בגילויים של מרדנות מצד חלק מאנשי הצוות ומאידך חלק אחר שמר לו אמונים. יש בספר תיאורים אותנטיים של החיים בספינה - מדובר על המאה ה-17 וה-18 והסופר מסתמך על חומר כתוב, יומנים שאנשים כתבו. המורדים בקפטן זנחו אותו וחלק מאנשיו על האי השומם ובעזרת סירות שהם בנו עזבו והפליגו כאשר הם יודעים היטב כי כאשר יגיעו לאנגליה צפוי להם משפט צבאי על מרד והעונש הצפוי הוא תלייה. המורדים מתעדים את מה שקרה מנקודת מבטם כדי לנסות ולהשפיע כאשר יגיעו לאנגליה, תוך אמירה שקפטן צ'יפ כשל ולא רק שכשל הוא גם ירה והרג אחד מאנשיהם, כך שגם הוא צפוי לעונש קשה. התיאורים של חייהם באי השומם, מסעם הסיזיפי והלא יתואר בכלי שייט קטנים בים סוער נגד כל הסיכויים הוא מרשים. ספר מרתק ומעניין מאוד.

לפני שבועיים•
★★★★★
•רוני
עד קצה הגבול

עד קצה הגבול

עודד ליפשיץ

מבין כל הספרים הרבים שיצאו אחרי ה-7 באוקטובר בחרתי לקרוא רק אחד - את אסופת המאמרים והחומרים שכתב עודד ליפשיץ שנרצח בשבי. לא חושב להעביר ביקורת ספרותית על הספר - זהו ספר שנועד להציג דמות - לדעתי דמות מופת - של אדם שהאמין בכל רמ"ח אבריו ובאמונה שלמה - בצדקת הדרך שהוא בחר בה - עמדת שמאל ברורה ובלתי מתפשרת. זה עולה מכל המאמרים שהוא כתב במסגרות השונות - כעיתונאי ב"על המשמר", ככותב ב"חותם" ובטורים שכתב בעיתון "הארץ". דמות של לוחם אמיץ ובלתי מתפשר. הוא דמות מייצגת לדעתי של דור המתיישבים הראשונים של הנגב המערבי - אלו שבחרו אידיאולוגית להתיישב בקיבוצי הספר על גבול עזה ואשר למרות מערכת היחסים רצופת האש וההפגזות - ידע לשים את הלב (התמים והאנושי) שלו במקום הנכון. העובדה שהוא היה בין אלו שהסיע חולים פלשתינאים מעזה לבתי חולים ולבסוף נרצח על ידם - היא יותר מטרגדיה שמסמלת את הקושי והמורכבות של אותם מאמינים מסוגו של עודד ליפשיץ- דמות ראייה להערצה לטעמי.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•רוני
זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
חוף המרגלים

חוף המרגלים

טס גריטסן

ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.

לפני חודשיים•רוני
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
רקוויאם רוסי

רקוויאם רוסי

ויליאם ראיין

ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני
פרשת סטלין

פרשת סטלין

ג'יילס מילטון

פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני

ביקורות נוספות על "נערי ניקל"

נערי ניקל

נערי ניקל

קולסון וייטהד

מחתרת המסילה, ספרו הקודם של וייטהד, לא הותיר רושם מיוחד. האם זה טוב ממנו? "כל פרק פוגע במטרה", כך סבור הניו יורק טיימס ואם כך, זה מצריך חשדהו וחשדהו.
אלווד קרטיס הוא נער מחונן, הגדל בשנות השישים בטלהסי שבפלורידה הגזענית. הוריו נטשו והוא נותר עם סבתו העובדת וחוסכת אגורה לאגורה למען חינוכו. אלווד לומד, עובד, נרשם לאקדמיה, מתקבל ותופס טרמפ להתחיל את לימודיו, כשלחוסר מזלו מדובר ברכב גנוב. הוא נחשד לאחד הגנבים, כך זה כשאתה בעל צבע עור לא מתאים, וזה כלל לא משנה שאתה בכלל הטרמפיסט. אחר כבוד ולאחר משפט, אלווד מובל לאקדמיית ניקל לרצות עונשו, שם נחשבים הנערים כשווי ערך לניקל פחות או יותר, פחות אם הם כהי-עור. באקדמיה הוא פוגש את טרנר, ההופך לחברו הטוב ביותר. לעובדה זו יש משמעות בסוף הספר.
התשתי אתכם עד עתה כאילו מעתה יצוצו כל ההבטחות שבכריכה האחורית. ניתן לסכם ולומר, שכל הסיפור מסופר שם, אבל בספר עצמו אין לזה כמובן זכר משום שהכריכה משמשת למקדם מכירות לאין סיפור בספר זה. לא שהסיפור רע, הוא פשוט נפקד.
ועתה לתשובה לשאלה האם הספר הזה טוב מהקודם.
הוא לא, הוא רע ממנו, ריקני, מתיש ולרוב כלל אין לכם מושג בכל פרק חדש במי מדובר ועל מה. טכניקה בזויה, במיוחד כשזה בא ממישהו חסר כישרון בסנט כמו וייטהד בעל הראש האפרורי.
ואני תוהה, היכן הסלקטורים. האם עד כדי כך יבש שוק הספרות שכבר מוכנים לפרסם הכל? האם אין טעם נרכש ומשתבח, אפילו טעם לפגם?
אולי אנחנו במצב משונה שכזה, לנוכח הספרות בת זמננו, שאולי כדאי להסתפק במה שכבר נכתב, להמשיך לפרסם ולקרוא מה שקיים? הרי מזמן לא קראתי ספר משובח חדש ואני מקפיד קלה כבחמורה בבחירתם.
ממליץ להמנע לגמרי מהספר גם אם אתם נואשים במיוחד.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מורי
נערי ניקל

נערי ניקל

קולסון וייטהד

כבר שנים ארוכות שאני מתעניין בסיפורם של השחורים בארה"ב ומה קרה להם שם, החל מהבאת העבדים הראשונים ליבשת ועד מאבקם לשחרור ולשוויון זכויות.

בשנים האחרונות הופיעו בארה"ב ספרים חדשים פרי עטם של שני כותבים (או ליתר דיוק כותב וכותבת) המעלים פרשיות שונות מההיסטוריה השחורה תרתי משמע של ארה"ב. אחת מהן היא ד"ר דולן פרקינס ולדז אשר כתבה כבר 3 ספרים בנושא ולצערי עד עתה תורגם רק אחד מהם: קחי את ידי עליו כתבתי כאן לפני מספר חודשים. הספר עוסק בפרשת העיקור בכפיה של בנות שחורות במדינות הדרום. הספר מכה כמו אגרוף בבטן הרכה ואני מקווה שגם שני ספריה הנוספים יתורגמו בקרוב לעברית.

גם קולסון וייטהד כתב 3 ספרים: הראשון הוא מחתרת המסילה המצוין שתורגם כמובן לעברית וספרו השני נערי ניקל יצא לאור השנה. אני ממתין גם לספרו השלישי Harlem Shuffle.

בספרו נערי ניקל כותב וייטהד על פרשה שהתפוצצה עשור שנים, ב-2013. זהו סיפורו של בית ספר דוזייר לעבריינים צעירים, שחורים ולבנים אשר הוקם בטלהאסי בירת פלורידה (Tallahassee) בשנת 1900. במשך עשרות שנים בתקופה בה פעל המוסד, התלמידים הוכו (בעקר השחורים), נוצלו מינית ואף נורו למוות. איש כמובן לא דווח על מותם ואם מישהו מבני משפחתם שאל כמה שאלות, נתנה לו את התשובה כי התלמיד ברח ואבדו עקבותיו. לא הייתה כל סיבה לדווח למשטרה כי מי יטרח לחפש "כושון" צעיר שברח מבית הספר. במקרים רבים גם איש לא בא להתעניין כי לרבים מהתלמידים שם, לו הייתה משפחה שתתעניין בהם.

חקירות של פרשיות מסוג זה אורכות שנים. חקירה של משרד המשפטים האמריקאי החלה רק בשנת 2009 וכתוצאה מכך גילו בחצר בית הספר קברים אנונימיים של יותר מ-80 תלמידים.

סיפורו של בית הספר הזה (יותר בית זוועות מבית ספר) הוא הבסיס לספרו של וייטהד. כנראה שלא במקרה בחר וייטהד את שנות ה-60 לתקופה בה מתרחשת העלילה. היו אלו שנים קשות מאוד בארה"ב: ההסתבכות בויטנאם, רצח הנשיא ג'ון קנדי, המצעדים אותם הוביל מרטין לותר קינג שנרצח בשנת 1968 ורצח רוברט קנדי מספר חודשים לאחר מכן, הם רק מעט מהפרשיות שהסעירו בשנים אלו את דעת הקהל.

גיבור הספר הוא בחור צעיר בשם אלווד קרטיס הגדל אצל סבתו בטלהאסי פלורידה. הוא ננטש על ידי הוריו והוא מאזין לנאומיו של לותר קינג ומושפע ממנו עמוקות. בהחלט אילן רציני להיתלות בו. הוא תלמיד מצטיין, שאפתן ובזמן שחבריו מאזינים למוסיקה שחורה מבית המדרש של הלייבל הידוע מוטאון, הוא מאזין ללותר קינג ובהשפעתו מאמין בחזון אי האלימות. כך אמר MLK:

"כל אחד מאיתנו חייב להאמין כי הוא מישהו, שיש לו חשיבות, שיש לו ערך, ועליו לפסוע ברחובות החיים בכל יום עם תחושת הכבוד הזו: התחושה שהוא מישהו." בהחלט מתאים להיות חלק מחוק כבוד האדם וחירותו.

אלווד מנסה ליישם אלא שבאחד הימים בדרכו לבית הספר הוא עולה על טרמפ וכשמתברר שמדובר ברכב גנוב, ההמשך הוא בלתי נמנע ואלווד מגיע לבית הספר לעבריינים צעירים. הפער בין התמימות של אלווד לבין רשעותם של העובדים במקום, זועק לשמים. יש לזכור כי בתקופה המדוברת, תחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת, עדין שלטה ההפרדה הגזעית בהתאם לחוקי ג'ים קרואו הנתעבים.

אני אוהב את הכתיבה של וייטהד: לעיתים הוא מדלג על פירוט אירועים מסוימים אך הקורא יכול להבין לבד מה התרחש שם. זהו עוד מסמך מצמרר על הגזענות ששלטה בארץ האפשרויות, גזענות שחלקים גדולים בחברה האמריקאית עדין לא נרפאו ממנה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•בנצי גורן