אני מאלו שלעולם לא יצליחו להבין את הרצון לטפס על ההרים 'כי הם שם'. לא אבין מדוע אנשים שפויים רוצים להכביד על עצמם תנאים בלתי אנושיים, לאבד אצבעות ברגליים ותנוכי אוזניים, רק כדי להציב רגל על פסגתו של הר ולהרגיש שהם היו שם ראשונים. אבל לקרוא על אנשים כאלה, כשאני שוכבת לי במיטה, מכוסה בשמיכה... זה בסדר גמור מצידי.

בספר הזה יש משהו מתעתע. הוא כתוב כספר מתח לכל דבר. הוא שואב אותך לתוכו, ואתה בטוח שמעמוד לעמוד הולכים להתרחש כאן מאורעות עוצרי נשימה. אבל בעצם, לא קורה הרבה... כמו מן משחק כדורסל צמוד. סל לכאן וסל לכאן, ורק הדקה האחרונה היא זו שמשמעותית. אלא שבניגוד למשחק כדורסל - כאן, אפילו התוצאה ידועה מראש.

יש פה ניגוד מעניין ולא שכיח בין קצב הכתיבה לקצב ההתרחשויות, בין הסגנון שמבטיח אקשן, לעלילה שבמהותה היא סיפור חיים מתמשך של אדם, שעל אף שחי על הקצה, והתחכך בסכנות, רוב הזמן החיים חייכו אליו.
בהתחלה הניגוד הזה הפריע לי. הרגשתי שהספר 'עובד עלי'. סתם מחזיק אותי במתח מיותר. אבל עד לסוף הספר, דמותו הייחודית והנוגעת ללב של ג'ורג' מאלורי כבר כבשה אותי והצטערתי להיפרד.

היות ולא שמעתי עליו קודם, ואינני בקיאה כלל בהיסטוריה של מטפסי הרים, אני חושבת שהייתי נהנית יותר מהספר ללא שני העמודים הראשונים שמגלים את סופו מההתחלה. אבל גם כך, בסופו של דבר, אהבתי את הספר הזה. העובדה שהוא מבוסס על סיפור אמיתי מוסיפה לו בעיני עניין וערך.

ספר שניגשתי אליו ללא ציפיות מיוחדות והפתיע לטובה.

ספר מרתק המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשנת 1924.
ג'ורג' מאלורי, מורה ומטפס הרים בריטי טיפס עם שותפו אנדרו אירווין לפסגת ההר הגבוה
ביותר בעולם, הר האוורסט (טיבט), 8,848 מטרים מעל פני הים.
הספר מתחיל בכך שבשנת 1999 משלחת מטפסי הרים מוצאת את גופתו של ג'ורג' מאלורי על ההר כ-75 שנים לאחר היעלמותו.
לאחר שחקרתי אודות המקרה בגוגל, הסתבר שלא ידוע אם השניים הגיעו לפסגת האוורסט.
אם כן הרי שהם הראשונים לעשות כן.
אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות מאלורי לפסגת האוורסט.
זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה שלו ושל רעייתו שנשא עימו.
מאלורי הבטיח לה להשאיר את התמונה על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה.
בספר, ג'פרי ארצ'ר מעלה את האפשרות שהשניים הגיעו לפסגה וג'ורג' מאלורי, אכן הניח את תמונת רעייתו רות,
על פסגת ההר כפי שהבטיח ותוך כדי הירידה למטה התרחשה התאונה שבה השניים איבדו את חייהם.
הספר מספר על חייו של ג'ורג' מאלורי כילד וכבוגר ואת ההבטחה שנתן לרעייתו רות שינסה להעפיל לפסגת הר האוורסט
רק פעם אחת בלבד ואם הוא יחזור בחיים הוא מבטיח לא לנסות שוב. אף אדם לא הצליח לעשות זאת לפניו.
ג'ורג' מאלורי טיפס על ההר לראשונה בשנת 1922, אך הגיע (רק) לגובה של 8,397 מטרים מעל פני הים
ולא היה יכול להמשיך יותר בגלל תנאי מזג אויר.
הוא קיים את הבטחתו לרות, רעייתו, אך היא הרגישה שזה עדיין בוער בו והוא ירגיש מאושר יותר לנסות שוב
להגשים את חלומו להגיע לפסגת ההר.
רות החליטה "לשחרר" ולאפשר לבעלה שוב להצטרף למשלחת ולהובילה ובכך להגשים את חלום כיבוש פסגת האוורסט.
עצוב שבהחלטה האצילית היא נותרה אלמנה וגידלה את שלושת ילדיה לבד.
ספר מרגש, מרתק ומומלץ ביותר.

רק כשפניתי לכתוב את הביקורת הבנתי למה כ"כ נהניתי מקריאת הספר הזה: הוא החזיר אותי לכיתה ה' ולאינספור ספרי ז'ול ורן שבלעתי, אחד אחרי השני. כיבוש הקוטב, חציית אפריקה, מסע לתוך כדור הארץ, להקיף את העולם, בכדורים פורחים, ספינות, מזחלות. אינסוף הרפתקאות, מסעות וגיבורים נחושים שמסרבים להיכנע או להתייאש. בזכות ורן למדתי לא מעט גאוגרפיה של המאה ה19 ושמות של מגלים מפורסמים, בסיפורים אנושיים וזורמים. ג'פרי ארצ'ר מציע בספר הזה לחזור לחוויית הילדות הזו, עם סיפור אמיתי וכתיבה מצוינת.

ג'ורג' מאלורי הוא בחור אנגלי צעיר, בן של כומר בעל מעמד משפחתי מספיק כדי להגיע לקיימברידג' וללמוד שם, על אף דעותיו הליברליות לא עלינו. הוא אמנם לומד קצת, אבל בעיקר נכבש בג'וק של טיפוס הרים וכבר מיומו הראשון יוצא בכל חופשה לכובש עוד הר באלפים, עם קבוצה מתגבשת של מדריכים וחברים. מאלורי, שמטפס גם על האייפל אם לא מפריעים לו, חולם עשות את הבלתי אפשרי ולכבוש את פסגת האוורסט. כדי לעשות את זה הוא נאלץ להיעזר בשירותיה של האגודה הגיאוגרפית המלכותית, מוסד בריטי יהיר שמסרב לתת לחברו האוסטרלי מקום בצוות ונחוש בדעתו לעשות בהישג שימוש לצרכיו.
מאלורי, עקשן שאין כדוגמתו, לא נכנע לגחמות האדם ולאיתני הטבע ועושה מאמצים עילאיים כדי להשיג את מטרתו. כמיטב המסורת הז'ול-ורנית, ארצ'ר מביא לנו פרדות וסבלים, חציות ימים ומפולות שלגים והמון מכתבים ויקטוריאניים נרגשים לאישה האוהבת בבית. כל זה עטוף בהערכה אמיתית לדמות הנעימה והישרה של מאלורי ולנחישות שבה הוא מתקדם להשיג את המטרה.

כמו שציינו לפני, הספר מתקדם לאט, צעד אחרי צעד, בלי תהפוכות גדולות. גם הסוף לא לחלוטין חד משמעי ומעלה רגשות מעורבים. ובכל זאת מדובר בספר נעים וקולח, שכיף לקרוא וחבל לסיים.
ותודה לקוראת הכל היקרה ששוב פגעה בול.

ספר נחמד מאוד
מספר את סיפורו (האמור להיות אמיתי) של ג'ור'ג' מאלורי, מטפס הרים שטיפס אל פיסגת האוורסט בכדי להיות האדם הראשון שמעפיל אל פסגתו.
אני בהייותי האנטיתזה המוחלטת ליצר הרפתקנות כמו זו של הגיבור, אוהב לקרוא ספרי הרפתקאות מהמקום הנוח שלי בכורסא בסלון, או במיטה. וכחובב הרפתקאות של אחרים אני יכול להגיד בודאות שזו אחלה הרפתקה ומזל שהיא לא שלי.

במסקנה שלי? כדי לקרוא, לא כדאי לטפס!

ישנו אדם ידוע בארץ שאמרו עליו שאם היה מקריא ספר טלפונים כולם היו יושבים פעורי פה.
אני לא מתכוון לרמוז שהספר משעמם כספר טלפונים,אלא שאם תסתכלו על גב הספר,יתברר שהוא עוסק באדם שאולי הגיע ראשון לפסגת האורסט.
אולי כי הוא מת בדרך ואין שום אפשרות לברר אם אכן הגיע.
האמת לא נשמע (לי) מלהיב במיוחד,אבל כיוון שכבר הזמנתי את הספר בספרייה,וצלצלו לי שהגיע אז לקחתי אותו.
ואני מוכרח לומר שלא הצטערתי על אף רגע.אפשר להגיד הרבה דברים על ג'פרי ארצ'ר אבל לכתוב הוא יודע.
כתיבה מדהימה על אדם לא ידוע (ג'ורג מלורי) שככל שהתקדמתי בספר הערכה כלפיו הלכה וגדלה.
מאוד אהבתי את המשפט האחרון בספר - שסוגר מעגל בצורה ראויה.

התחלתי את הספר הזה ישר כשיצאתי ממתכונת מעיקה במיוחד, ואז כל דבר נראה לי כמו הדבר הטוב ביותר שיש. אני חושבת שהמועקה נשארה איתי עד סוף הספר בגלל זה.
כתוב בצורה מעולה! הכתיבה גרמה לי להמשיך לקרוא גם כשהשעון צרח להפסיק. זה יתרון וחיסרון, כי מדי פעם הייתי צריכה להכריח את עצמי לעצור, לוודא שהבנתי מה כתוב, להפנים, ורק אז להמשיך. לכאלה ספרים אני קוראת 'קריאים מדי'.
דבר אחד לא הבנתי: הספר מבוסס בדיוק על סיפור היסטורי, או על פרשנות של ארצ'ר לסיפור?

התחלת הספר אינה מעידה על ההמשך. ככל שהתקדמתי בקריאה הספר נעשה מרתק יותר ויותר עד לעמוד האחרון . מסוג הספרים שנדרשת תקופת צינון מסוימת לפני שמתחילים לקרא את הבא אחריו. מה שמשך אותי מאוד בספר זה וחיבר אותי אליו הוא הנושא עצמו. השאיפה העמוקה לכבוש את האוורסט ויהי מה , שאיפה שאינה מרפה אף לא לרגע אצל המשוגעים לדבר , קומץ מטפסי הרים שהם בעיניי זן נדיר של אנשים . עליי להודות שהנושא הלהיב אותי. הכתיבה הרשימה אותי פחות שכן לטעמי בתחילת הספר היו בו לא מעט דיאלוגים מתישים ומעיקים , יחד עם זאת ככל שהעלילה התקדמה הסיפור נעשה מעניין יותר ומסקרן.הספר מספר על הניסיונות הבלתי נלאים לכבוש את האוורסט ע"י קבוצת מטפסים באנגליה ומי שנבחר להנהיגם היה בחור בשם ג'ורג' מארלו, אדם שהתגלה עוד בילדותו כבעל כישורים פיסיים מיוחדים שעזב את אשתו ושלושת ילדיו לתקופות ארוכות כדי להגשים את חלום חייו .התמזל מזלו להיות נשוי לאישה בשם רות מיוחדת במינה שהבינה לליבו ועודדה אותו להגשים את שאיפתו למרות שבתוך תוכה התקשתה להיפרד מבעלה ולגדל לבד את שלושת ילדיהם. לאט לאט תוך כדי הקריאה התחלתי להעריץ את ג'ורג' מארלו, בגלל אישיותו שהקסימה אותי. ייחלתי בכל ליבי להצלחתו ולשובו לחיק משפחתו . כל כך נהניתי מהספר ,שהוא בעיניי ספר הרפתקאות משובח.
מומלץ בחום.

בין הספרים המרתקים ביותר שנחשפתי אליהם
הספר מציג בצורה אוטוביוגרפית (אשר כתובה בצורה מפליאה) את סיפורו של דיוויד מאלורי אשר ניסה להגיע ראשון לפסגת הר האוורסט.
המעבר בין הפרקים (כיאה לצורה האוטוביוגרפית) הוא מאוד גס מבחינת רצף הזמן, ולכן הספר כתוב בצורה כרונולוגית מרשימה, ואין התעקבות על פרטים שוליים.
לא ניתן להפסיק לקרוא, עקב סקרנות רבה וכמיהה לבאות.. ממליץ מאוד!

ספר מדהים. פקח את עיניי לגבי דמותו של מלורי, מטפס האוורסט הראשון, בזמן המודרני. הסופר, שעשה מחקר מעמיק הצליח לגרום לי להעריץ את מלורי האדם. הסיפור גם מועבר בצורה מרתקת של תעלומה וזה גרם לי לרצות לחקור את הנושא. לדעתי הסופר הצליח לפתור כאן תעלומה בת עשרות שנים, הנוגעת לשאלה: האם הצליח מלורי להעפיל לפסגת האוורסט ובכך להיות האדם הראשון (הידוע) שהגיע אליה ?
ספר מומלץ ביותר.