'מזל של מתחילים' הוא רומן רומנטי שנון המספר על שרונה, מורה לספרות לבני נוער שמוצאת את עצמה כותבת לעיתון המקומי מדור הורוסקופ ציני.
היא לא מצפה שההורוסקופ שלה יתגשם, היא לא חושבת שהגיוני שהורוסקופ יתגשם, אבל הוא מתגשם, ודווקא זה שהיא כתבה, ולא רק לנויה, חברתה הטובה.
בתחילה היא כותבת רק כדי לעזור לנויה, אך מהר מאוד היא נסחפת לשגרה של משימת הצלה אנונימית, ממש כמו גיבורת־על, אך כפי שהיא לא צפתה שהאיחולים שלה יתגשמו, היא גם לא מצפה לדרכים שבהן הם יתגשמו.
הספר כתוב בלשון מדבר בזמן עבר, ונקרא כמעין יומן ששרונה כותבת ויודעת שיש לה קהל קורא, יש שבירות מדודות של הקיר הרביעי שנוצרו בשביל השפה ההומוריסטית והשנונה של שרונה.
הרומנטיקה בנויה יפה, ואף שלא מפתיעה, היא עדיין עובדת מעולה וכיפית לקריאה.
הדמויות בנויות היטב ומאוד אמינות והשפה שלהן כל כך פשוטה וקולחת, שממש אפשר להאמין שהן כאן, ליד הבית.
עולם התיאורים בספר, פשוט מבריק, חד, שונה, מקורי ומדויק לדמות:
"משפטים התנסחו לי בראש, דחפו זה את זה והציעו את עצמם, רוקעים ברגליים, אבל לא הייתי מסוגלת. לפעמים פשוט עצוב להיות שרונה. 'לפחות יש לך אייפון' פלטתי במקום זה, וכל המשפטים היכו לעצמם על המצח."
"הנמשים שלי נפלו והתפזרו על הרצפה כשפניי איבדו את צבעם."
כמו התיאורים, גם העולם הפנימי של שרונה מלא ועשיר: יש לה תשוקה לספרות שהיא מעבירה לתלמידיה בצורה מרתקת, ומעוררת תקווה שאכן יש מורים כאלה בעולם, יש לה אהבת אדמה וצמחים, יש לה הרבה תזכורות לאהבתה לטכנולוגיה ולמדע בדיוני וכמובן, כתיבה.
היא לא הכי יפה, ולא הכי חכמה, גם לא הכי מכוערת או טיפשה, היא סטנדרטית, כאחד האדם, היא דמות שאין בה יותר מדי מיוחדוּת, יש בה מכל מה שיש לדמות משנית.
וליתר ביטחון יש לצידה איזו 'דמות ראשית' כחברה הכי טובה, כדי שלא נתבלבל: יש לנו באמת עסק עם דמות משנית שהיא הדמות הראשית.
אם תמיד תהינו מה קורה בעולמן של הדמויות המשניות, (ה־DAF־יות), אז רעות וייס הקפידה לכתוב אותו מעולה.
ובגלל שלכל דמות משנית מגיע שני דברים יוצאי דופן כדי להגדיר אותה כדמות, אז לשרונה יש פה וידיים - שני כוחות העל שלה. היא מצחיקה, סוחפת ומרתקת ואף נותנת לי לסלוח על טעויות לשון שכנראה היו גורמות לי לעזוב כל ספר אחר.
כי דווקא בגלל שפת ה'עמך' היא נעשית עוד יותר 'רגילה', היא אף מדגישה את השנינות שלה והציניות שלה. היא משתמשת בשפה מאוד פשוטה עם עידונים 'מורתיים' וטעויות לשון שרווחות אצל מורים במיוחד, ולא רק.
כך שאני תוהה אם הן נעשו בכוונה.
ועדיין, כחובבת לשון מושבעת ועורכת לשון, קשה לי עם זה, כי יש דרכים להשאיר את השפה שפת יום־יום ועדיין תקינה, בלי שקורא ממוצע יבין שיש פה הקפדה על לשון. ועדיין ׳לחטוא׳ פה ושם כדי להעביר לנו באמינות גבוהה את עצם היותה מורה ואדם פשוט.
בחירה מעניינת ומעולה בהעברת הודעות הווצאפ שבין הדמויות שיצאה מעולה בעיניי, ממליצה לכל כותב לקחת את הרעיון הזה אליו.
- - -
אזהרה: אולי ספוילר
אבישג, עורכת העיתון, קלטה משהו לקראת הסוף שתפס גם אותי, היא תמיד כותבת הורוסקופ קשוח למזל קשת, למרות שהיא כל הזמן מדברת שהיא אוהבת את אבא שלה, הרבה יותר משהיא מדברת על שאר דמויות המשנה.
ובהמשך במקום לעזור לחברה שלה ולבן הזוג ולאביה היא כותבת הורוסקופים שמלאים באתגרים, או סתם עצות להשתחרר, בלי באמת לכתוב להם תחזית שתקל על חייהם.
ויש בזה מעין סתירה בעלילה, הרי בתחילה היא כן הקפידה לכתוב לנויה ולעצמה איחולים לחיים נעימים, אבל בהמשך היא משנה גישה כמעט לגמרי וללא היגיון כלשהו מאחורי השינוי הזה.
ההנחה שלי היא שברגע מסוים היא פשוט המשיכה מההרגל ותחושת הכוח ולכן היא כתבה סתם דברים שלא היו קשורים למה שהיא רצתה לתת לחבריה, אבל אם זו הסיבה, אז היא לא עברה לקורא דרך החוויה של שרונה.
ויותר הפריע לי שלא באמת היה הרבה בסיס לכעס של עידו עליה, בתחילה היא כתבה לו הורוסקופ רווי שנאה ולאט לאט הפשירה, נכון, היא לא כתבה לו יפים כמו שכתבה לנויה בתחילה, אבל לא כאלה קשוחים כמו מה שהוא עשה מזה, להפך, הופתעתי מהעדינות של הכתיבה שלה להורוסקופ שלו עוד מתחילה. וזאת בניגוד להורוסקופ של אביה.
ועוד דבר, כל כך הרבה דמויות שם קיבלו הורסקופ, אבל בקושי היו בסיפור, הרגשתי שהייתי צריכה להבין גם את הסיפור שלהם ושיש פה התפצלויות להרבה סיפורים רק דרך קריאת ההורוסקופ של שרונה והשלמות, על חלקם, פה ושם במפגש של הדמויות עם שרונה.
הערה: נראה לי שעד כאן הספוילר.
- - -
על רוב טעויות הלשון 'סלחתי', אבל יותר מכל הציקה לי כמות הסוגריים.
גם ככה בסיפורת סוגריים מיותרים ואין סיבה להכניס אותם ולקטוע איתם את הרצף הסיפורי. הרי אם המשפט שרוצים למסגר צריך להיות שם, אז הוא לא צריך סוגריים, ואם הוא לא יכול להיות שם בלי סוגריים, כנראה שהוא לא צריך להיות שם.
ואפילו על חלק מהסוגריים שלה 'סלחתי', אבל לא על הכמות, רוב המשפטים שבתוך הסוגריים בספר יכולים להישאר שם ללא הסוגריים. והספר יכול היה להיות הרבה יותר קולח בקריאה.
כמו כן, גם בחירת זמן הכתיבה והפניות הקטנות אל הקורא – שהיו עשויות נהדר – ועדיין גרעו מהסיפור בעיניי - הסיפור הפתיע אותי, ריגש אותי והצחיק אותי - אבל כסיפור שבו אני מודעת שזו דמות כתובה.
זאת אומרת, לא חוויתי עם הדמות את הכאב, הרוגע, השמחה, השנינות וכל מנעד הרגשות הרחב שהדמות עוברת, חוויתי אותם על הדמות, כשאני מחוץ לסיפור.
ועדיין, אולי לפעמים אפשר לקרוא על סיפורים ולא חייב להיכנס לתוכם, הרי 'מזל של מתחילים' הוא אחלה של ספר, התרגשתי, הסתקרנתי, נפעמתי, 'נגנבתי', צחקתי בקול ואפילו דמעתי איפשהו באמצע,
אבל יכול להיות שבגלל שלא הצלחתי לעזוב את הספר במשך כמעט יום והעיניים כבר שרפו🤪
ממליצה לקרוא!
