על הספר הזה המליצה לי המורה (המהממת) שלי לספרות, וכמובן ששיחדתי את ההורים שלי לקנות לי אותו ברגע שהופיעה ההזדמנות. ציפיתי מהספר הזה להרבה פחות, לא כי לא היו לי ציפיות גבוהות, אלא כי הוא פשוט התעלה על כולן. כל כך הרבה אקשן, גיבורה כל כך נפלאה, שכל כך פשוט להתחבר אליה בגלל שהסופרת מתארת בצורה כה נהדרת את הרגשות והדאגות שלה, רעיון מדהים, מקורי ומעניין, שהביצוע שלו היה פשוט מושלם (אבל יש לי הרבה תלונות לסרטים, ולכל אלה שאומרים שהם טובים יותר כי הם חד משמעית לא).
חלק מהדברים היו די צפויים, לדוגמא הסוף של המשחקים, אבל זה בכל זאת היה כתוב נפלא, ככה שזה לא ממש שינה לי.
העלילה התקדמה בקצב מהיר יחסית, מה שגם שימח וגם העציב אותי, כי הספר הזה הוא מהספרים האלא שמתחשק ממש למשוך, ושלא יגמרו לעולם.
למרות הרבה לחץ בלימודים ועבודה בתנך שאני צריכה להגיש (ועדיין לא הגשתי, למרות שעבר חודש. נאשים בזה את הספרים) גמרתי את הספר תוך שתי יממות ולילה, קצב די מהיר בשבילי בהתחשב בעובדה שאני כמעט ולא נמצאת במצב שמאפשר לי לקרוא (בגלל זה נתקעתי בהמון עצים תוך כדי קריאת הספר הזה. ועמודים. ובכללי כל דבר כי היה חושך והייתי צריכה ללכת יותר משני רחובות כדי לחזור הביתה מתחנת האוטובוס אחרי שיעור מתיש במדא). בכל מקרה, המהירות היחסית שבה גמרתי את הספר בהחלט מעידה על איכותו.
ממליצה בחום 3>

אז... כפי שניתן להבין מכך שאני כותבת את הביקורת הזו עכשיו ולא בעוד שבוע, סיימתי לקרוא את הספר הנהדר הזה, שאת סופו ניסיתי לדחות כמה שיותר (ללא הצלחה רבה, למרות שגם שלושה ימים במקום לילה אחד זה לא רע.
את הספר הזה התחלתי עם ציפיות מאוד גבוהות (ספויילר, לא התאכזבתי, אחרת לא היו כאן חמישה כוכבים) והתרגשות רבה, כיוון שקיבלתי את הספר הזה בחינם ועם הקדשה מהממת (תודה על זה לדודה שלי, שהיא במקרה חברה של הסופרת ויש דמות שמבוססת עליה בספר) וקראתי המון ביקורות טובות על הספר. כמו שכבר אמרתי, לא התאכזבתי מהספר. בכלל לא. למרות שאני מעדיפה ספרי מתח, פנטזיה, תעלומות רצח וקלאסיקות אנגליות, ולא סובלת רומנטיקה, קומדיות רומנטיות, ובכללי כל השטויות הדביקיות והמשעממות האלה. אני בדרך כלל לא מתחברת לז'אנר הזה, וגם קוראת ספרים שהגיבורים שלהם הם... ובכן, בני נוער. כמוני. שרונה בהחלט לא נערה, והז'אנר גם לא מחביביי, אבל מאוד נהניתי מהספר. כאילו, מאוד.
אני חושבת שאתם עוד לא לגמרי מבינים כמה מאוד, אז כאילו, מאוד מאוד. מאוד.
הספר שנון, כתוב בשפה קלילה ומאוד.. ישראלית (שזה גם לא משהו שאני רגילה אליו), קל מאוד להתחבר לגיבורה ולחבב אותה, כי היא לא מושלמת, אבל בכל זאת חמודה ברמות (וגם היא מורה, דבר שנותן לה נקודות בונוס אצלי, כי מורים הם האנשים החביבים עליי עלי אדמות), והעלילה נהדרת. לא יבשה, משעממת וחדגונית, כמו בהרבה ספרים מז'אנר הרומנטיקה (לפחות אלה שאני קראתי), ולא מתרכזת רק ברומנטיקה, אלא נותנת מקום גם לבעיות בעבודה, במשפחה, טראומות וחוויות קשות מגיל ההתבגרות ועוד הרבה דברים ודילמות מעניינות, שהופכות את העלילה למעניינת מאוד. אה, וכמובן הטוויסט המרכזי של הספר! הורסקופ שמתגשם!! הלוואי עלי כוח כזה, בהחלט הייתי מאחלת לעצמי להתקדם כבר עם כתיבת הספר שלי כי אני תקועה על עשרים עמודים במשך חצי שנה, לזכות בסכום כסף (גדול מאוד), ולזכות גם ביכולת לדלג על זמנים מסוימים כדי שאוכל לקפוץ ישר לחודש יוני. או שלפחות יתבטלו לי כל המבחנים בחודש הזה. זה יהיה נפלא.
בכל מקרה, הכוכבים חוזים שכל המזלות יהנו מהספר הזה, ובמיוחד בני מזל סרטן.
ממליצה בחום 3>

בסך הכל, זה ספר טוב. כתוב היטב, גיבורה דינמית, עלילה מעניינת.. אבל במקרה כזה? למה רק ארבעה כוכבים? למה לא חמישה?
אני אגיד לכם למה. הייתה חסרה פה מקוריות. תחילת הספר נורא הזכירה לי את משחקי הרעב (קראתי את הספר אחרי שקראתי רק את הפרק הראשון של משחקי הרעב), ואחרי שסיימתי את הספר והייתי מוכנה לתת לו חמש כוכבים ולכתוב ביקורת נשבר לי המחשב, ומצאתי הרבה זמן פנוי. בזמן הזה קראתי את כל הספר הראשון של משחקי הרעב, והבנתי שהסיפור שכתבה איוויארד דומה מאוד לספרה של קולינס. גם הגיבורה הראשית, גם דמויות אחרות, גם העלילה, הכל הזכיר את משחקי הרעב. ובכל זאת, זהו בהחלט ספר טוב. סגנון הכתיבה ייחודי למדי, ולמרות הדמיון למשחקי הרעב, הספר בכל זאת מכיל היבטים מקוריים ויכול להפתיע, (במעשי בגידה של דמויות מרכזיות בסיפור, לדוגמא -_-) ולרתק. הכותבת מעבירה ביקורת על האצילים והאנשים בעלי ההשפעה, וגם על מדיניות השלטון, ומצליחה ליצור גיבורה ראשית מעניינת ולא מושלמת, אחת שקל להתחבר אליה. במהלך הספר הכותבת משתפת אותנו במחשבות של הגיבורה, בדאגות שלה וברגשותיה, מה שגרם לי לחוש הזדהות עם הגיבורה, וגם להזיל כמה דמעות במהלך הקריאה.
לסיום, זה לא מסוג הספרים שאני אוהבת לדבר עליהם בכל הזדמנות, או נוטה להיזכר בהם לעיתים קרובות, אך הוא בכל זאת מעלה נקודות למחשבה, ומצליח לעניין ולגרום להישאר מרותקת בזמן הקריאה, גם אם לא תופס בך ולא משחרר ממש עד הסוף.
ממליצה בחום 3>

חד משמעית אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי!
מכירים את ההרגשה שאתם מסיימים ספר, והלב שלכם פשוט נמחץ? ככה הרגשתי כאשר סגרתי את הספר הנפלא הזה. אפילו בכיתי, כי לא הייתי מוכנה להיפרד מעלילה כל כך טובה, גיבורה ראשית מהממת וכתיבה נהדרת כל כך.
הספר כתוב בגוף שלישי, והוא מציג את נקודת המבט של אחותה החורגת של סינדרלה (בספר- אלה), איזבל.
איזבל היא נערה לא כל כך... רגילה. מאז שהיא ילדה קטנה היא אוהבת להילחם בחרבות מאולתרות עם ידידה (ששכחתי איך קוראים לו כי קראתי את הספר לפני כמה חודשים ואין לי כוח לקום לבדוק. סלחו לי), לרכב, לקפוץ מעל גדרות עם סוסה ולקרוא ספרים של מצביאים ולוחמים. העלילה מתרחשת בצרפת בערך במאה ה... 17, אולי? ושם זה לא מקובל כלל. החברה מצפה מהנערות להיות יפות ומטופחות, ללבוש שמלות ולרקוד בנשפים, אך איזבל לא רוצה את זה. אם זאת, אימה מאלצת אותה ואת אחותה לחתוך את בהונותיהן בכדי שיצליחו להכניס את רגלן אל נעל הזכוכית ויתחתנו עם הנסיך. מתוך אהבה לאימה, איזבל עושה כמו שנאמר לה, אבל.. התוכנית משתבשת, ואיזבל שלא הייתה חביבה על אנשי העיירה שלה גם לפני כן נהיית מקור לבוז ולשנאה.
איזבל, שמרגישה כי היא אינה מסוגלת לשאת את הצחוק, הלעג והאמירות המעליבות מקבלת הזדמנות לבקש משאלה מאותה "פיה סנדקית" שעזרה לאחותה החורגת, אלה להגיע לנשף. הנערה מבקשת להיות יפה, והפיה שולחת אותה למסע שבו עליה למצוא את החלקים החסרים של ליבה, כי אם לא תעשה זאת משאלתה לא תתגשם. במקביל, אדם הקורא לעצמו "צ'אנס" נוקט במאמצים רבים לעזור לאיזבל לשנות את גורלה אם כי היא לא יודעת על כך.
הספר מראה לנו מסע מופלא, במהלכו לומדת איזבל לקבל את עצמה ולשחרר מהעבר. היא מתמודדת עם קשיים רבים, אך עושה זאת עם גבורה ותושייה, אומץ ונחישות.
בזכות הכתיבה הנפלאה של ספר זה הפכה ג'ניפר דונלי לאחת הסופרות האהובות עליי, וספרה קפץ הישר למקום השני ברשימת הספרים האהובים עליי (במקום הראשון נמצאת סדרת הספרים של ג'ואן רולינג, הארי פוטר, והיא תישאר שם עוד שנים ארוכות כך שזהו הישג מדהים).
לסיכום, אני בהחלט ממליצה על הספר הזה. הוא פמניסטי, כתוב בצורה טובה, מעורר הזדהות וגורם להזיל דמעה.
ממליצה בחום 3>