למה בחרתי במהלך השבועות האלה של המלחמה לקרוא דווקא את הספר הזה של הפסיכיאטר היהודי /האמריקאי ארווין יאלום, אינני יודעת. ובעצמי הופתעתי שהקריאה בו אפילו לא הכבידה, ההפך. התחושה הייתה שהוא משלים או מדגיש את ההכרה שאנחנו זמניים כאן, או כפי שנבוקוב פתח את הביוגרפיה שלו במשפט: "על פני התהום מתנדנד הערש, והשכל הישר אומר לנו כי קיומנו אינו אלא סדק צר של אור בין שני נצחים של אפלה" .
יאלום– פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה, (היה בעת הכתיבה בן 88, היום הוא בן 92) הידוע כמי שהקדיש את חייו המקצועיים לייעוץ לאנשים שסובלים מחרדה ואבל, וכמי שחיבר ספרים לא מעטים שהפכו לרבי מכר, ביחד עם אשתו מרלין שגם היא סופרת פמיניסטית מוערכת, בחרו לכתוב על התמודדותם עם הסוף המתקרב לבוא של מרלין שחלתה בסרטן סופני. ושניהם חושפים בפנינו- פרק הוא פרק היא– את מה שקורה בחדרי החדרים של הנפש בשני קולות שמשתלבים בסוף לקול אחד אוהב עד לנשימתה האחרונה של מרילין .
מרילין האישה שאתו מאז היותם בני 15, וארווין (ארב), ניצבים מול הצורך לייעץ לעצמם, ולהיעזר בכל השנים בהם ארווין טיפל ותמך באחרים, כדי להתמודד בהצלחה עם האובדן והפרידה המתקרבים ועם סוגיות החיים כמו עם המוות על כל מה שמשתמע מכך.
כמי שהיה מרפא במשרה מלאה של הנפש יותר משישים שנה, מתקשה בעצמו לקבל את ארעיות החיים והכתיבה המשותפת שלו ושל אשתו הופכת לתהליך תרפואיטי לשניהם כשהציטוט של אפיקורס כמו הישענות על פילוסופים והוגי דעות ופסיכיאטרים נודעים משמשים לו ולקוראים, סוג של נחמה ...
ובזה גם אסיים : " מצב אי היותנו לאחר המוות, זהה למצב אי היותנו לפני הלידה".
עניין של מוות וחיים עוסק בהתמודדות עם הסוף רגע לפני שההוויה מתפוגגת על כל הרבדים שלה.
"ספר חכם, יפה, שובר לב, חשוף, שיר הלל לאהבה שעמדה במבחן השנים ולמשמעותה העמוקה " כך על פי הטיימס.
מומלץ למי שאוהב להישיר מבט !!!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
