על גב הכריכה, הספר הזה מציע לקוראים נרטיב נועז החוקר מערכות יחסים מורכבות על רקע מאבקים אישיים. עם זאת, למרות הפוטנציאל שלו, הרומן הזה בסופו של דבר לא הצליח לספק לי את אותו סיפור שובה לב שנמצא בעבודתה הקודמת של גרינווד, "כל מה שקרה שם באמת".
ברומן הקודם שלה, גרינווד הפגינה יכולת ייחודית להתעמק במערכות יחסים לא שגרתיות, ויצרה סיפור שכבש אותי בחקירה הנועזת של האהבה בין הדמויות והנסיבות לכך. "כל מה שקרה שם באמת" היה קריאה מעוררת מחשבה וטעונה רגשית שהותירה בי רושם מתמשך.
למרבה הצער, "השבועה הנמהרת שלנו" לא מצליח לשחזר את ההצלחה הזו. הספר מציג מגוון של דמויות, שכל אחת מתמודדת עם מערך האתגרים שלה. אמנם הניסיון של המחברת להתייחס לנושאים כמו בריאות הנפש והנורמות החברתיות ראוי לשבח, אבל הביצוע לא משאיר טעם טוב במיוחד. הדמויות לעתים קרובות נראות כחד מימדיות ותוך כדי קריאה הרגשתי שאין באמת שם עומק שמושך אותי.
אחד החסרונות המשמעותיים ביותר בעיניי של הספר הוא הקצב שלו. העלילה נגררת ונגררת, מה שהקשה עליי לשמור על רמת עניין עקבית… בעוד ש-200 העמודים הראשונים עשויים להציע כמה רגעים מסקרנים, נראה שהפוטנציאל של הסיפור לא ממומש במלואו, מה שהותיר אותי עם תחושת שעמום ופשוט לא הצלחתי להמשיך מעבר לעמוד 200 . באמת שניסיתי.
לסיכום, הספר נוכחי נאבק בסטנדרטים שהציבה הסופרת בספרה הקודם. “השבועה הנמהרת שלנו” אמנם מנסה להתמודד עם נושאים חשובים, אך התפתחות הדמיות החסרה שלו ובעיות הקצב שלו מונעים ממנו להגיע לאותה רמה כמו "כל מה שקרה שם באמת". עבור אלו שנהנו מהספר הקודם של גרינווד על מערכות יחסים מורכבות, הרומן הזה עלול לא לעמוד בציפיות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
