בשנות הנעורים המוקדמות והמאוחרות שלי קראתי הרבה ספרות מתורגמת וגם לא מעט פאנפיקים באינטרנט - מה שהכניס לי לראש כמויות של דמיונות. בפנטזיות האלה בדרך כלל הייתי נערה אמריקאית או בריטית חיננית להחריד, חכמה, בוגרת, אהודה והכי חשוב - עם מזל טוב. עד גיל 14 היו לי כוחות קסם, כשקצת התבגרתי כבר רציתי לכבוש לבבות ולסובב ראשים.
בהליכה לבית הספר ובחזרה, המוח שלי היה חייב למצוא דרכים לגרום לפנטזיות האלו להתחבר למציאות שלי וליצור תרחישים אפשריים כדי לממש אותן. לא הייתה לי משפחה קרובה בחו״ל, לא הכרתי אנשים שעשו עלייה ורצו לבקר את המשפחה שלהם ובמקרה חשבו לקחת גם אותי ברוב אדיבותם, ואפילו לא הייתה לי ויזה.
(במאמר מוסגר אגיד שהייתי ילדה ונערה דתייה שגדלה בחינוך נפרד, והייתי ביישנית מדי כדי ללכת לתנועת נוער - כך שלא באתי במגע עם אף נער או בחור, אבל העיקר רציתי לטוס לתיכון אמריקאי ולהעמיד פנים שאני פאם פאטל חחחחחח)
אז היו לי שלוש פנטזיות עיקריות במהלך השנים שביליתי בתיכון:
1. אני אטוס להופעה של One Direction ואקנה כרטיס VIP. כשהם יראו אותי בקהל הם בוודאי לא יוכלו להתכחש לקסם שלי ויתחננו בפני אבי שאצטרף לסיבוב ההופעות שלהם - הפגם בתוכנית היה שגדלתי כיהודייה טובה שחונכה שהתבוללות היא האויב מספר אחת. איך אוכל לתת חיבוק להארי סטיילס כשאני שומרת נגיעה?
2. זו הייתה תוכנית קצת יותר הגיונית - מאחר שהתכוונתי לעשות שירות לאומי אחרי התיכון, את השנה השנייה חשבתי לעשות בתפוצות. כך עולים הסיכויים שאחיה בקהילה יהודית ולא תישקף לי שום סכנה כמו בסעיף הראשון.
3. זו הייתה התוכנית המועדפת עליי - להיות חלק מתוכנית חילופי סטודנטים, כך שאהיה כבר בוגרת וחופשייה לעשות כרצוני. ואיזה מקום מושלם יותר להרפתקה מקולג׳ אמריקאי?
ספוילר לא ספוילר - בסוף עשיתי שירות לאומי בקיבוץ ולמדתי חינוך והוראה במכללה ליד הבית. הכי רחוק שנסעתי במסגרת התואר היה למוזיאון יד ושם.
עם השנים צברתי ניסיון, דעות שונות ומלאי חדש של דמיונות. לפני כמה חודשים צפיתי בסדרה ״הסיפור הלא ייאמן של אמנדה נוקס״ - פרשה אמיתית על סטודנטית אמריקאית שלמדה באיטליה והואשמה ברצח שלא עוול בכפה. בואו נגיד שאם עדן בת ה-16 הייתה צופה בזה, הפנטזיות שלה היו לוקחות כיוון אחר - כי גם עדן בת ה-27 הייתה מזועזעת לא פחות.
״קדחת באפלה״ עשה שריפת חמץ לכל זכר מהרצון שהיה לי פעם ללמוד בחו״ל.
נתקלתי בספר הזה לפני בערך שמונה שנים, התחלתי לקרוא אותו ואז העותק שהיה לי פשוט נעלם איכשהו, ומאז לא טרחתי לנסות שוב. אני כל כך שמחה שהביקור האחרון שלי בספרייה היה משמים כל כך - כי דווקא הוא הוביל אותי היישר אליו.
קדחת באפלה עוקב אחרי מק ליין, צעירה אמריקאית שחיה חיים רגילים בדרום ארצות הברית, עד שהיא מקבלת הודעה שאחותה אלינה נרצחה בדבלין, אלינה לא הייתה שם סתם - היא למדה באירלנד. זמן קצר לפני הרצח, אלינה השאירה למק הודעה מסתורית ולא מוסברת, שמרמזת שהיא הסתבכה במשהו גדול ומסוכן בהרבה ממה שנראה לעין. מק טסה לאירלנד כדי להבין מה קרה באמת, אבל מהר מאוד מגלה שהעיר מסתירה עולם אפל ומוזר שמתנהל מתחת לפני השטח, ושיש בה יכולת יוצאת דופן שמושכת אותה עמוק יותר לתוך הסכנה.
בעזרתו של בארונס - גבר מסתורי, חד ובלתי צפוי - היא מתחילה לחקור את מותה של אחותה, אך ככל שהיא מתקדמת, היא מבינה שהחיפוש אחר האמת ישנה לא רק את מה שהיא יודעת על העולם, אלא גם את מי שהיא הופכת להיות.
אני אוהבת במיוחד ספרי פנטזיה אורבנית, נשבתי כבר מההתחלה באווירה האפלה והמהפנטת של דבלין ובתחושת המסתורין שנבנית בהדרגה. אהבתי את הדרך שבה העולם נחשף לאט, בלי להסביר הכול מיד, מה שיצר אצלי סקרנות ומתח.
עפתי על הדינמיקה הטעונה בין מק לבין בארונס -דמות כריזמטית ואפלה, שמוסיפה רובד של מתח רגשי וסכנה. גם התחברתי להתפתחות של מק מדמות קלילה ותמימה יחסית למישהי חזקה ונחושה.
יש בספר הזה שילוב מושלם בין מסתורין, אקשן ורומנטיקה שנבנית בקצב איטי. אפשר לומר שהספר הראשון מרגיש כמו פתיחה לעולם גדול ומסקרן, רק חבל שהוצאת הספרים יניב בחרה לתרגם רק ארבעה ספרים מתוך חמישה. אני מקווה שאצליח להשיג את הספר החמישי איכשהו (במחיר משלוח שפוי!!! אחרי שסגרו את Book Depository).
אז אולי קצת הגזמתי עם זה שהספר הזה צילק בי את החלק שרצה ללמוד בחו״ל, אבל הוא לגמרי חיזק אצלי את התחושה הנוראית הזו של זרות, בדידות וחוסר ביטחון כשאתה לא נמצא בארץ שלך.
אפשר לומר שלמדתי שגם בהרפתקה הכי נוצצת יש מורכבות, אי ודאות ולפעמים גם צדדים פחות נוחים.
המוסר השכל? תעשו לעצמכם טובה ותשארו בבית. עדיף עם הספר קדחת אפלה.
מומלץ.
נ.ב. - הכריכה מזעזעת ולא עושה חסד עם הסיפור הנפלא הזה.
