''אילו הכרישים היו בני־אדם הייתה להם כמובן גם אמנות. היו תמונות יפות, שבהן השיניים של הכרישים מצוירות בצבעים מרהיבים, והלועות שלהם מוצגים כגני תענוגות, שבהם אפשר לפזז. התיאטרון על קרקעית הים היה מציג איך דגיגים גיבורים שוחים לתוך לועות הכרישים בהתלהבות, והמוסיקה הייתה יפה כל כך, שלצליליה, בהובלת המקהלה, הדגיגים היו זורמים שרויים בשרעפים וחלומות נעימים אל תוך לועות הכרישים. גם דת היתה, אילו היו הכרישים בני־אדם. היא היתה מלמדת שהדגיגים מתחילים לחיות באמת רק בבטן הכרישים''(סיפורי מר קוינר-ברכט)
נתקלתי בספר הזה לאחרונה כשניסיתי לחפש הוצאה מתאימה לספר שכתבתי, ראיתי סיפור אחר של קוינר, אבל אחד הסיפורים שמשכו את עיני זה אילו הכרישים היו בני אדם.
האסופה המאוד מעניינת של ברכט היא מיוחדת הוא למעשה ספר עם סיפורים קצרים עם מסרים פילוספיים, מרתקים ומאוד נוגעים ללב. מאוד אהבתי את הספר, ואני מודה שאני פחות קוראת סיפורים קצרים, הסיפורים מאוד נגעו ללב, אחד לאחד ממליצה לכל אדם, לקרוא קטע קטנטן מהספר ובטוחני שיומו יהיה יותר טוב.










![מימין לציונות [עורך: אבי שילון]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1024898.jpg)







