לפני המון שנים היה לי את הספר הזה בבית הוריי ונדמה לי שגם קראתי אותו אז... אני כותב "נדמה לי" כי להגיד היום שאני זוכר את הספר ההוא שקראתי לפני עשרות שנים זו תהיה הגזמה פראית... (דרך אגב רק עכשיו אני מתחיל להעריך את הוריי ז"ל שהייתה להם ספריה ממש גדולה בבית ונוכחתי לדעתי שלא בכל בית זה היה כך...) אבל הגיע לידיי שוב הספר הזה, הפעם עם תרגום חדש לגמרי! של שרון פרמינגר ואני מוקיר לה תודה. כי התרגום כתוב בעברית פשוטה וברורה של ימינו, ללא מליצות מיותרות. אהבתי גם את העובדה שהמילה "כושי" מוזכרת כאן במשמעות המקורית התנכית שלה לציון אדם שחור ולא כשם גנאי כפי שזה הפך להיות בשנים האחרונות...
מדובר פה בשני סיפורים מקבילים, שצועדים זה בצד זה לאורך כל הספר האחד הוא של לנה, אשה צעירה שבן זוגה נטש אותה וברח למדינה אחרת כשנודע לו שהיא בהריון
הסיפור השני הוא של אדם שנקרא כריסמס (חג המולד) שגדל בנסיבות מעורפלות בבית יתומים הוא נראה "לבן" אבל הוא חושד שהוא ממוצא של שחורים... וסיפור חייו הטרגי משתלב בצורה כמעט מקבילה לסיפורה של לנה שבתחילת הספר אנו מוצאים אותה לוקחת טרמפ על ידי אנשים מקריים לאחר שברחה מבית הוריה...
פוקנר משתמש בכמה טכניקות בהתקדמות העלילה יש הרבה פלאש-בקים וקצת זרם תודעה כשהדמויות מביעות את נקודת מבטן אבל בכל זאת הוא איננו נוטש את תפקיד המספר “יודע-הכל", כמקובל בסיפור עלילה קלאסי שהוא לינארי. כך שלדעתי הספר הזה הרבה יותר קל לקריאה, מאשר למשל ספר אחר שלו שקראתי - "בעודי גוועת" שהוא כולו כתוב בסגנון של "זרם התודעה"... מה שמעניין כאן הוא שכמעט כל הדמויות בספר הן של אנשי שוליים ויצאי דופן; אנשים שנזרקו לשולי החברה שבה הם חיים. כך הם הגיבורים הראשיים שאותם הזכרתי וכך הם גם דמויות המשנה למשל בעלת אחוזה מתבודדת ו"מוחרמת" ממוצא צפוני שמשפחתה התנגדה לעבדות בזמן מלחמת האזרחים ושילמה על כך ביוקר... או "הייטאואר" מי שהיה כומר והודח מהתפקיד הזה, לאחר שעבר השפלה פומבית. או אחד שנקרא ביירון, שהוא כלומניק שעובד במנסרה אבל הוא מתאהב ללא שום היגיון בצעירה ההרה ברגע שהוא פוגש בה לראשונה.
אבל החשוב מכל הוא המבט האכזרי אך הריאליסטי, שבו משקיף פוקנר על הדרום העמוק של ארה"ב. הבורות והנחשלות של הלבנים, שאוטומטית מביטים על הכושים כאילו הם תת-אדם ורק החשד שמישהו שנראה לבן הוא ממוצא כושי יכול להעביר אותם על דעתם מרוב זעם. ולֵידה מחוץ לנישואים היא אסון נורא עד כדי כך שהמשפחה בה זה קורה, יכולה להתכחש ולשנוא את מי שזה קרה לה... ובכלל יש הרבה אלימות בספר הזה אנשים נרצחים בו כמעט כמו בטרגדיה יוונית ובו בזמן יש בו המון סמליות נוצרית, שיש מומחים גדולים ממני לנצרות, שיכולים לפענח אותה... אבל מתחילה בכך שהכומר שכבר איננו כומר, מיילד את מי שבוודאי כבר איננה בתולה-קדושה ושאחד הגיבורים בעלילה הזו נקרא "כריסמס" ואחר נקרא "לוקאס"... בכל מקרה, מדובר לדעתי בספר מעולה, מרתק וחשוב ותמיד כדאי להזכיר שמחברו אף זכה בפרס נובל לספרות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
