קבוצה של סטודנטים בגילאי ה - 20+, אשר חיה במעונות, מנהלת אורח חיים סטודנטיאלי אופייני לגיל ולמקום: לצד הלימודים הם חווים אהבות ראשונות, אכזבות, מפגשים חברתיים בבר המקומי, וויכוחים אידיאולוגיים בנושאים שונים, חלומות לעתיד…
אלא שיתברר שהטיפוסים המתוארים אינם שגרתיים כלל ועיקר.
הסיפור נמסר בשני מישורי זמן: לצד תיאור החיים במעונות, מתוארים החיים של כל אחד מחברי הקבוצה, 12 שנים קדימה: מה קרה לכל אחד מהם? האם מצא עצמו בתחום האישי? הזוגי? המקצועי? האם שבע רצון מחייו? האם חש שהוא במסלול להגשמת אותם חלומות שרקם, אז, כשהיה צעיר?
אז זהו, מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים, מתברר שהחיים של כל אחת מהדמויות לא בדיוק משייטים על מי מנוחות. חלקם סובלים מבעיות שינה חמורות שמפריעות לתיפקוד ומשפיעות על מצבן הנפשי. אחרות לוקות באובססיות כאלה או אחרות, אשר גורמות להן למעשים קיצוניים.
חייהן של הדמויות בבגרותן מצטלבים, כמה אירוני, במקום שבו שהו בצעירותם - אותו מבנה של מעונות הסטודנטים. כעת במקום פועלת מעבדה של חקר השינה ומרפאה להפרעות שינה. כמעט כל אחת מהדמויות מוצאת את עצמה מגיעה לשם, בין אם כחלק מהצוות הטיפולי במקום ובין אם כמופרעי שינה.
השתלשלות העניינים מסקרנת, סימני השאלה הולכים וגדלים, הגבולות בין הרדיפה אחר מימוש החלומות לבין קריסה או איבוד הדעת, הולכים ומטשטשים, כפי שמטושטש הגבול בין שינה לעירות ובין חלום למציאות אצל חלק מהדמויות, ובעצם אולי גם לאורך כל עלילת הספר.
מעניין. ואולי גם קצת מטריד.

יש סרט משנות ה – 80 שקוראים לו "גיבור מקומי" (Local Hero). הסרט מתאר פירמה אמריקאית, אשר מעוניינת להקים אתר לקידוחי נפט בכפר קטן הנושק לים בצפון סקוטלנד. נדרש מסע שכנוע של המקומיים, וזה מתבצע על ידי נציג אמריקאי ונציג סקוטי, שמגיעים למקום. מטרתם היא להסביר לאנשי הכפר את התועלות – החומריות כמובן – אשר יפיקו משיתוף פעולה עם הפיתוח התעשייתי באזורם. הנציג הסקוטי נשלח כמתווך המכיר את המנטליות של הסקוטים, ואילו הנציג האמריקאי מטעם אותו פירמה, אשר רגיל לחיים אורבניים, חומריים, והישגיים, מבין בהדרגה לאורך השהייה בכפר, שאולי בחיים הכפריים חסרי היומרה, הקהילתיים והצנועים – טמונים השלווה והאושר.
למה אני אומרת את כל זה?
הסיפור של פלורה, גיבורת 'בית קפה ליד הים' נושא קונספט דומה. פלורה אשר גדלה באי מרוחק וקטן מצפון לסקוטלנד, היא עורכת דין זוטרה, אשר נשלחת על ידי משרד עורכי הדין הגדול בו היא עובדת בלונדון, למקום הולדתה, על מנת לתווך בין איל הון אמריקאי אשר שכר את שירותי המשרד, לבין תושבי המקום. האמריקאי מעוניין לפתח את המקום הקסום והטבעי הזה לטובת קומפלקס תיירותי מפנק, מפונפן, ומדוגם שיארח שועי עולם. האמריקאי מוצא קסם מיוחד במקום, בניגוד לפלורה, שנמלטה משם עם בגרותה, שכן רואה את החיים באי כחונקים ופרימיטיביים בהשוואה לעיר הגדולה.
קל לנחש מה קורה בהמשך – פלורה עוברת עם עצמה תהליך, אשר גורם לה להעריך מחדש את היופי שבדברים הפשוטים: משפחה, טבע ומורשת מקומית. היא תצטרך לבחור איך היא ממשיכה לנווט את חייה.
לתוך העניין הזה נכנסים גם סיפורי משנה הקשורים למושא אהבתה של פלורה, ליחסיה עם המשפחה אשר השאירה מאחור ועתה היא חוזרת אליה, וליחסיה עם הכפריים המקומיים, אשר מתייחסים אליה בחשדנות לאור נטישתה לטובת העיר הגדולה.
הקסם של הטבע, הפשטות והאינטימיות של קהילה קטנה שחיה במחיצתו – אלה עושים עבודה יפה גם בסרט 'גיבור מקומי' וגם בספר 'בית קפה ליד הים'. שניהם לוקחים אותנו למקומות נידחים, אך איכותיים ומיוחדים, שמנוגדים כל כך לניכור ולמחול השדים האינטנסיבי של הערים הגדולות.
בניגוד לסרט 'גיבור מקומי', המציג דמויות מורכבות, בעזרת דיאלוגים ומעשים קטנים, עדינים ואמינים, ניכרת בספר 'בית קפה ליד הים' השטחה של הדמויות ושל התפתחותן, באופן שקל מאד לצפות מה יתרחש, והשינויים המתחוללים בחייהם דרמטיים, חדים וסטראוטיפיים.
בניגוד ל'גיבור מקומי' הנעזר בהומור דק דווקא כדי להמחיש את הכאב שמצוי אצל חלק מהדמויות, ב'בית קפה על יד הים' נקבל שר לפנים ובתנועות גדולות את הנתונים הקשורים למצב רוחן של הדמויות. יש תחושה שמדובר בספר נוער, לא מתוחכם במיוחד, אשר על מנת לתקשר את מסריו לקוראים עליהם להיות מאד ברורים ולעוסים. הקוראים מקבלים הכנה ממושכת וישירה לטוויסטים שיגיעו, העלילה נמסרת בפשטות, ללא שום יומרה לרובד נוסף שעליו כדאי לחשוב או לנתח. גאיי'ס: האדם הוא תבנית נוף מולדתו, טייק איט או ליב איט, והסיפוק מצוי בפשטות.
עם זאת, הספר כייפי, ומהווה אסקפיזם חביב בהחלט. הוא מתאים למי שבא לו לנקות את הראש מבלי להתאמץ, ולמצוא את עצמו בנופים אחרים של ים, מרחבים אין סופיים, כלבים סימפטיים ופרות שנותנות את החלב שמייצר את הגבינות הכי טובות בעולם. מה רע?

הו קורמרון סטרייק! מסוקס ורגיש, מסורבל ומרשים, מחובר ומנותק, מושלם ופגוע, גאון וצנוע.
ורובין? הו רובין. צעירה בעשור. יפה ממש ומסובבת ראשים. אפשר לסמוך עליה. היא חתיכת אמיצה, חכמה ובעלת תושיה. ובדומה לסטרייק גם היא מושלמת ופגועה, גאונה וצנועה.
השניים כבר צוות ותיק ולמוד ניסיון, אשר ניגש לפצח עוד תעלומה פתלתלה, הפעם מהעבר הרחוק. מה הסיכויים שהם יפתרו אותה? עד כמה הדרמות בחייהם האישיים ישפיעו על ניסיונות הפיענוח? ומה למען השם קורה עם הקשר בין השניים האלה? ובני הזוג מהעבר? האם הם בתמונה?
הקושיות הללו מקבלות מענה – לפחות רובן – בספר המשתרע על 900 עמודים או משהו כזה. מעבר לעלילה רקומה היטב, יש בו גם הבנה פסיכולוגית רגישה ומדוייקת של מניעים אנושיים, של רגשות האדם – אפלים ומוארים, נסתרים וגלויים - ושל החיים המורכבים של כל אחד מאיתנו. גם של הנורמליים וגם של הפסיכוטיים. איש איש ומורכבותו.
כיף לקרוא.

עולם הטיפול הרגשי עטוף, מטבע הדברים, במעטה של סודיות.
מה קורה שם בחדר?
לעולם לא נדע מה בוחר מטופל להסתיר, להביא, להדגיש, להעצים, להבליע, האם הוא רוכש אמון למטפל? האם הוא מסוגל לגעת בתכנים מודחקים? איך עובד התהליך, ואיך למען השם יודעים שהטיפול הוא מוצלח?
לעולם לא נדע גם איך תווה המטפל את דרכו הטיפולית. הרי גם אם הוא משתייך לאסכולה טיפולית ידועה, ברור שאישיותו, ניסיונו, העדפותיו, פרשנויותיו, והאינטראקציה שלו עם המטופל ישפיעו על עבודתו.
ובנוסף לכל אלה קיימים גם הטרנספרס (העברה: השלכת יחסים של המטופל עם משמעותיים בחייו על המטפל) וקאונטר טרנספרס (העברה נגדית: השלכת יחסים של המטפל עם משמעותיים בחייו על המטופל) - והרי לנו "סמוטכה" עלומה ומסקרנת.
והנה באה לורי גוטליב, פסיכולוגית אמריקאית צעירה יחסית, ומנסה לשפוך אור על אלה מנסיונה. אפיזודות מחדר הטיפולים, לצד חיים אישיים של מטפל, נכתבו כבר לפניה על ידי סופרים-מטפלים כגון הפסיכיאטר הידוע ארווין יאלום ("על הספה" ועוד), הפסיכולוג נעם שפנצר ("הפסיכולוג הטוב"), ובוודאי יש נוספים. אך לורי גוטליב, בניגוד לאחרים, משתפת אותנו בחוויה כפולה: גם כמטפלת וגם כמטופלת, מאחר שחייה האישיים נקלעו למשבר שמוטב שילווה על ידי איש מקצוע. זה הופך את העניין למרתק ביותר כי כמובן שעולמותיה אלה מתערבבים, וכתוצאה מכך עולות סוגיות הקשורות לאתיקה מקצועית, לשמירה על סודיות, ומנגד מעמיקה ומתעצמת ההבנה של לורי לגבי המין האנושי, ונראה שהטיפול שלה בה עצמה מסייע לה להיות מטפלת טובה ורגישה יותר, ומן הסתם אדם מאוזן יותר.
הספר, אם כן, שזור בסיפוריהם של מספר מטופלים של לורי גוטליב, ומאיר את התפתחותם בזמן הטיפול. לצד אלה, מופיעים גם תיאורים מתוך הטיפול הפסיכולוגי שהיא אישית עוברת. כל אלה משובצים גם בסיפור חייה באותה תקופה ובתקופות שקדמו לה.
בספר משובצים גם מספר מודלים פסיכולוגיים בסיסיים, בצורה מונגשת ובהירה, וכמובן המון תובנות הקשורות לדרכי התמודדות אנושית עם צרות מסוגים שונים.
זורם, כייפי, מרחיב את הדעת, מחמם את הלב. מומלץ למתעניינים בעולם הטיפולי בפרט, ולמתעניינים במין האנושי בכלל. מה שאומר - לכל אחד בעצם. (חוץ מאלה שמעדיפים בקריאתם לנסוק לעולמות רחוקים, ולא בא להם לגעת בנבכי הנשמה. לגיטימי.)

הספר הזה לא נועד למי שמחפש אסקפיזם מהחרדות הכי גדולות שלנו: מוות, מחלות קשות, בדידות ומגבלות הזקנה.
הוא עוסק באופן גלוי וכן בדיוק באותן התמודדויות, ומי מאיתנו לא יעדיף להעלים מהן עין כאילו הן רחוקות, לא שייכות, לא שלנו, ו"כשנגיע לגשר נעבור אותו". או שלא.
אז זהו שהגשר תמיד מגיע. גם כשמדובר בזוג אמריקאי מצליח בקנה מידה עולמי, המשכיל גם לשמור על ענווה, על משפחתיות, על גישה חברותית וחומלת כלפי אנשים קרובים כרחוקים. הזוג המושלם הזה שהצליח לשלב בין קריירה מפוארת ופורצת דרך (הוא כפסיכיאטר וסופר פורה בתחום, היא כחוקרת ספרות ידועה) לבין הורות טובה לארבעה ילדים, אשר משיבים להם כגמולם באהבה ובתמיכה כשהם מתבגרים. הזוג המושלם שצועד יד ביד החל מסוף החטיבה, תוך יחסים הדדיים של כבוד, ספייס, הערכה הדדית והמון אינטימיות ואהבה. הזוג חובק העולם במסעות לצורך חקר מקצועי, מפגשים עם אנשים, חשיפת ההישגים המקצועיים, וגם סתם לצורך הנאה. הזוג שמגיע לגילאי גבורה, שניהם מזמן מעל 80, ללא משברי חיים משמעותיים (לפחות על פי שמתואר בספר זה).
היה להם הכל, בזכות ולא בחסד. שאפו לשניהם. אבל המוות לא מדלג גם על הטובים.
מי מהם יעזוב ראשון? איך ייראה המוות? האם מלווה בייסורים? האם מיידי? איך יתמודד בן הזוג שנותר? האם יצליח לשמוח שוב? איך בכלל ניתן להיגמל מההרגל של לשתף את בן הזוג בחוויות, בתובנות, בהתפתחויות, באנקדוטות יום יומיות? מה בעצם עדיף - להיות זה שעוזב מוקדם יותר או זה שנעזב?
הספר עוסק בסוגיות אלה ומציף אותן מבלי לפחד 'להסתכל להן בעיניים'. יתרה מזאת, הכתיבה הדנה בהן, מהווה תהליך תירפויטי עבור שניהם, כפי שהם מעידים. בן הזוג הנותר ממשיך אחר כך לבד, ולא - זה לא קל לו בכלל.
הספר מתאים למי שמרגיש שדווקא החשיפה לנושאים האלה, שלרוב נבקש להדחיק, אך הם ינקרו בנו, כי הם שם - יכולה להביא לרגיעת מה. זה שם, זה יגיע, זה יקרה בין אם נרצה או לא נרצה, אז אפשר להמשיך לנסות לא לחשוב על זה, ואפשר גם לגעת בכאב, לקבל אותו, לנסות להתיידד איתו - כי אלה החיים. והמוות.

ספר זורם, קריא, מצויין למי שאוהב עלילות מסוג who's done it, מתובלות במספר הפתעות, במתח מיני מסויים בין דמויות מסויימות, יחסים בתוך משפחה, קונפליקט בית-עבודה, בריחה מהחיים, ניסיון להקים חיים חדשים, משטרה ואלימות לצד 'אנשים טובים באמצע הדרך', ומעל הכל - נופים של חופי פרא בווילס וכלב נאמן. לא התרשמתי מעומק מיוחד בספר הזה, לא הותיר חותם בל יימחה, אבל כייפי בהחלט לקריאה (למרות שעוסק בנושאים קשים) ומעביר את הזמן.