#
בחציו הראשון של הספר הוא הטריד אותי. הכתיבה טובה, הוא בדרך כלל לא משעמם, אבל דמות הסופרת, בשמה האמיתי, בגוף ראשון, על פרטיה האוטוביוגרפיים האמיתיים, היא משהו שלא הייתי רוצה בקרבתי. אישה מרוכזת בעצמה ברמה כמעט בלתי אפשרית. כותבת את כל מה שקורה לה ברמה צייקנית של קמצן השולה אגורות מארנקו. היא מדוייקת. היא פדנטית. נדמה לה שכל העולם ממש מתעניין בכל פרט נידח בחייה ובחירותיה, כולל התאריך והשעה המדוייקת. היא ממש עיצבנה אותי.

מדובר בסופרת שספרה הקודם האוטוביוגרפי הפך לרב מכר בצרפת וכנראה במדינות אחרות ("עד סוף הלילה". לא קראתי.) הסיפור בספר הנוכחי מתחיל ממש אחרי פרסומו של הקודם. היא זוכה בו לתגובות אוהדות כסלבריטי, וגם לתגובות של כעס מאלה שהיא חשפה שלא על דעתם ורצונם. היא מקבלת מכתבי שיטנה אנונימיים התוקפים אותה אישית. היא מבולבלת, מתקשה לכנס את עצמה ולכתוב משהו חדש. זוג התאומים שלה מסיים את בית הספר התיכון ונרשם ללימודים במקומות מרוחקים. בן זוגה (שאינו גר איתה באותו בית. אה החיים היפים...) הוא אדם עסוק ביותר הנוסע לעתים תכופות למדינות אחרות בעקבות מקצועו. במצב מבולבל ולא יציב זה, נכנסת לחייה חברה חדשה.

חציו השני של הספר מכפר קצת על חציו הראשון. נימת האיום מתחדדת, הסיפור מתמרכז. הגיבורה (דלפין, כאמור) אינה נעשית יותר נעימה אבל העלילה החיצונית משכנעת את הקורא(ת) למידה של אהדה והבנה לחלק מבחירותיה. כאשר דלפין, או הדמות העיקרית שהיא מכנה ל', אינן פוצחות בהרצאות ארכניות על תפקיד הספרות לקורא האנין, על מהות האמת או הבידיון בה, הספר נקרא בנשימה עצורה.

כאמור יש מידה רבה מדי, לטעמי, של נרקיסיות בכתיבתה ובסיפורה של דה ויגאן. הנרקיסיות הזו חיפתה, לצערי, על תכנון די מוצלח של הסיפור. הצורך של הסופרת להרצות על ספרות (במקום לאפשר לקורא להבין את עמדותיה מסיפורה) מוריד גם הוא נקודות ממנו. אבל מהרגע שהסיפור תופס תאוצה הוא מרתק וסוחף ומעלה על הדעת מה יכול לקרות כאשר אנשים מאפשרים לאחרים שליטה בתמורה להסרת אחריות, מראית עין של איכפתיות או קצת חיים של אחרים.
הסבלנות מתגמלת? במקרה הזה כן.

אחרי שקראתי את ״אל מול הלילה״, ספרה הביוגרפי של דלפין דה ויגאן והתרשמתי ממנו עמוקות, זה היה רק עניין של זמן עד שאקרא את ספרה השני שתורגם לעברית, ״מבוסס על סיפור אמיתי״.

חלקו הראשון של הספר מהדהד את ספרה הקודם שבגינו בני משפחתה של הסופרת כעסו עליה בשל חשיפת פרטים אינטימיים שלדעתם לא היו צריכים להכלל בספר. הסופרת מקבלת מכתבי שטנה אנונימיים, ממה שנראה לה כאחד מבני משפחתה, ובמקביל מתכננת את ספרה הבא שאמור להיות רומן בדיוני שישכיח את המשקעים שהותירה בה ובבני משפחתה כתיבת ספרה האוטוביוגרפי.

צירו המרכזי של הספר הנוכחי נסוב על מערכת היחסים ההרסנית שנרקמת בין הסופרת לבין ל׳, צעירה בה פגשה במסיבה והתרשמה ממנה כאחת שיודעת להקשיב. ל׳ נכנסה לחייה בנקודה שברירית מאד בחייה ומנצלת את האסרטיביות ואת השפעתה הפסיכולוגית על הסופרת. מערכת היחסים בין השתיים הופכת לאינטנסיבית ביותר ול׳, סופרת צללים במקצועה, לוחצת על הסופרת לזנוח את הרעיון של כתיבת רומן בדיוני ולהתמקד בפרטים וחוויות אישיות שעברה כבסיס לספרה הבא. ככל שנוקף הזמן, תלותה הפסיכולוגית של הסופרת בחברתה גוברת, וכך גם מוטיב המתח בספר כאשר הדמיון והמציאות בחייה של הסופרת מתערבבים זה בזה.
סיפור המעשה מושפע בבירור מספרו המפורסם של סטיבן קינג ״מיזרי״ והסופרת לא רק שלא טורחת להסתיר את זה אלא מניחה את זה לפנינו תוך שהיא מצטטת קטע מתוך ״מיזרי״ בפתיחת שניים מתוך שלושת פרקי הספר..

אז למרות שהרעיון הכללי אינו ממש מקורי, מדובר בסופרת מוכשרת מאד, בעלת סגנון כתיבה מובחן ובספר שככל שהתקדמתי בקריאתו כך יותר ויותר הוא ריתק אותי והסתקרנתי מאד לדעת איך הוא יסתיים. כל שאוכל לגלות הוא שהסיום משאיר פתח לספר המשך...
לא הופתעתי לגלות כי רומן פולנסקי ביים סרט על פי הספר הזה, שנקטל אגב בביקורות. התחלתי לצפות השבוע בסרט אולם לא יכולתי להמשיך כיוון שאין מה להשוות לספר.

אחרי שהספר "אל מול הלילה" של דלפין דה ויגאן השאיר עליי רושם אדיר, בשל כישרון הכתיבה והמקוריות שלה כמספרת סיפור אישי, החלטתי להמשיך הלאה עם אותה סופרת. הרגשתי שעדיין לא מיציתי. הבא בתור היה הספר "מבוסס על סיפור אמיתי". קשה לומר איזה מהם טוב יותר. הסיבה לכתיבת "אל מול הלילה" נובעת מאינטרס אישי לעשות סדר בחיים האישיים של הסופרת, לדבר על משפחתה המורחבת, כולל פתיחת פצעים ישנים והבעת רגשות של שמחה, עצב, אהבה, חסד, צער וחרדה ועוד, בהקשר להוריה ולהורי הוריה, כמו גם בהקשר לאחותה והדודים ובני הדודים שלה. זהו ספר מקיף ביותר שאם הוא אכן סוג של סיפור אוטוביוגרפי, הוא מהווה פורמט מקורי לספרים מסוגו. "מבוסס על סיפור אמיתי" גם כן מספר סיפור שנשמע כסיפור מחייה של הסופרת אלא שבמהלך הקריאה שאלתי את עצמי האמנם מדובר בסיפור אמיתי? מה פירוש המושג "מבוסס על סיפור אמיתי" ומדוע הוא עדיף על פני רומן עלילתי? האם כל סרט או ספר שמתיימר להיות "מבוסס על סיפור אמיתי" הוא כזה באמת? אולי בעידן שבו תכניות הריאליטי נעשו כל כך פופולריות, אזי התוספת הזו "מבוסס על סיפור אמיתי" גורמת לקורא לרצות לקרא את הספר ולהתפעל אל מול ה"ריאליטי" שמוצגת בו.
בקיצור, העלילה כשלעצמה מעניינת ומרתקת אבל יש כאן ערך מוסף והוא: האם כדי להינות מספר או סרט לצורך העניין, חשוב לנו שיהיה בו אלמנט "אמיתי"?