לאחרונה שודרה בטלוויזיה הסדרה "רילוקיישן" המציגה את סיפורן של שלוש משפחות ישראליות אשר החליטו לעבור למספר שנים למדינה אחרת, מטעמי עבודה של בן/בת הזוג. לרילוקיישן יש אולי ניחוח זוהר אבל גם מחיר, כזה שעשוי להפוך את הרילוקיישן לריל(א)קיישן, של קשיי הסתגלות לסביבה ותנאיי המחייה, שפה חדשה, געגועים למשפחה ולחברים, הבדידות וחוסר השייכות, איזון תעסוקתי שמופר, כאשר צד אחד בזוגיות מותר על הקריירה שלו וצריך למצוא עבודה במדינה זרה ואפילו להתחיל מהתחלה. בעולם הגלובלי והדיגיטלי של עידן האינטרנט נדמה כי משהו השתנה גם בשיח, פעם זו הייתה "שליחות", היום זה "רילוקיישן" ולפעמים זה סוג של איצטלה למילה "ירידה".
הסיפור שלפנינו מתרחש בקונגו, סביב שנות ה-60, ונפרש על פני מספר עשורים. משפחת פרייס, זוג הורים – נתן ואורליאנה וארבע בנותיהם: רייצ'ל, התאומות לאה ועדה ורות מיי הקטנה, עוזבת את ביתה שבג'ורג'יה ויוצאת לשליחות מיסיונרית אל לב המאפליה של קונגו הבלגית. נתן פרייס, מטיף קנאי בפטיסטי, הרואה עצמו כמושיע, שתפקידו לגאול את יושבי קונגו מן האפלה, ולהפיץ את בשורת הטבילה, מגלה עד מהרה כי בנהר שורץ התנינים, יצטרך להגיע לפשרה עם הקהילה והמקסימום שיקבל זו סוג של התזה. עבורו, הנצרות היא הגאולה מהבערות ואת תורתו הוא גם נוהג להרביץ בנשות המשפחה, תרתי משמע.
המעבר מחיי הנוחות לחיי הדלות טופח בחוזקה על פניהן של נשות המשפחה, המגלות כי הן חולקות את ביתן עם יצורים חיים נוספים: נמיות, לטאות, טרנטולות, תולעים ונחשים. המאמץ לשמור על היגיינה כרוך בשעות עבודה ממושכות על מנת להשיג את היסודות הפשוטים כמו מים, חום וכל מה שיכול לשמש כחומר חיטוי. גלולות כינין הן מצרך חובה כנגד המלריה. ומזון, זה כבר סיפור אחר, צריך לדעת למצוא אותו ולהפיק ממנו תמצית הראויה למאכל. וכל ניסיון לשתול גן אמריקאי על אדמת קונגו וללמד את תושבי הכפר כיצד לגדל גידולים כמו באמריקה, נדון לכישלון, אותו לומד האב בדרך הקשה של חטא היוהרה. והתשובה מגיעה בדמותה של דייסה, חסרת טעם או ערך תזונתי אבל ממלאת את הבטן, כי זה מה שחשוב. וכל צריכת מזון אחרת כמו בננה, פול, ביצה ובשר הם בחזקת אירוע מיוחד. שלא לדבר על תבשיל בשר, שזמן הכנה של כחצי שעה, בארץ ה"ג'נרל אלקטריק" מתורגמת באפריקה לעבודת פרך אינסופית. ובכפר נידח שבו לילדות חסרה חברה, כל ביקור של אנשים הוא בבחינת סיבה למסיבה.
הכמיהה לחיים נורמליים רבה, במיוחד עבור הבת הבכורה והמפונקת, רייצ'ל, המתקשה להאמין כי גם זה יעבור, כמו הקוקה קולה, התקליטים, מסיבות הפיג'מה, הטלפונים, מרלין מונרו ובריג'יט בארדו, הגלגיליות, הטלוויזיה והשמלות החדשות. אבל הזמן מרפא את הכל, אם לא את הכל, אז תמורת אביב הנעורים אפשר לקנות את החופש די בזול. קונגו זוכה לשחרורה מהשלטון הקולוניאלי הבלגי ב- 1960, וראש הממשלה הראשון הנבחר הוא פטריס לומומבה. מלך ליום אחד. כי כשהבלגים, מקצצי הידיים, והאמריקאיים, מצמיחי הקרניים, בוחשים אז הפיכה צבאית היא רק עניין של זמן. העצמאות קוטעת את קצבת הקיום של המשפחה וקשריה עם העולם. קונגו הופכת למקום מסוכן לאדם הלבן, וסכנת הרדיפה מרחפת על חיי המשפחה אשר עוברת גם טרגדיה המטלטלת את כל עולמה.
בסוף החודש (30 ביוני) תציין קונגו (הרפובליקה הדמוקרטית) 59 שנים לעצמאותה. עצמאות רווית דם ואלימות של מדינה למודת שנאה, שסעים ושחיתות. מדינה המתקשה להתאושש מניצול כלכלי בן מאות שנים על ידי מדינות המערב, ממלחמות אזרחים ולפיתתם של מנהיגים עריצים. אוצרות הטבע הבלתי נדלים הפכו לקללה הכי גדולה שלה, שכן משחר התגלותם חתר כל העולם להניח את הידיים עליהם. והקורבנות הכי גדולים של המצב הם הילדים והנשים.
סיפור מרתק ועמוס התרחשויות, הכתוב בחמישה קולות של בנות המשפחה, ומתאר בצורה נוקבת ומעמיקה את היחסים הקולוניאליים בין המשפחה לקהילה הכפרית, האירועים הפוליטיים בקונגו, שזה עתה זכתה בעצמאותה ומיטלטלת בין דיקטטורה לקריקטורה של דמוקרטיה, והתערבותן של מדינות המערב בסכסוכים הפנימיים. הקריאה בספר מאפשרת לקורא, גם אם אינו יודע דבר על ההיסטוריה של קונגו, להבין חלק ממורכבות הזירה ואת שלל הכוחות היריבים בה ושורשי הסכסוך והעבר האלימים.
טרזן לא גר שם יותר, כנראה עשה רילוקיישן למערב, אבל היללה לתקווה ולשיקומה של קונגו, ואפריקה בכלל, עדיין מהדהדת לה...
![תורת עץ הרעל [מהדורת 2016]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/993654.jpg)
![אנדיורנס [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/967085.jpg)
