בשבילי הספר הזה תופס מקום ממש מיוחד בלב, הספרים של ריק מלווים אותי בעשור האחרון. בדיוק לפני 11 שנים קראתי את הספר הראשון בסדרה הראשונה, הייתי בנקודה ממש לא פשוטה בחיי בתור ילדה והייתי חייב למצוא את המקום הבטוח שלי.
כמובן שמצאתי אותו בתוך הספרים אך הספרים של פרסי ג'קסון היו הנקודת אור שלי, הרגשתי שסוף סוף יש ספר שמדבר בול בגובה העיניים שלי עם דמות בגילי שגם לה אין חיים פשוטים. ומה שרק העצים את החוויה היה המיתולוגיה שזה היה הכניסה הראשונית שלי לעולם הפנטזיה. הספרים שלו תמיד כתובים בצורה הומוריסטית על מצבים לא הומוריסטים בעליל שזה בונוס עבורי כילדה מאוד צינית וממורמרת.
והפינה הכי חשובה נגעה בניקו. ניקו היה הדמות הראשונה שקראתי מהקהילה הגאה, לפני זה לא נתקלתי בשום ספר פנטזיה בגילי שמשלב דמויות מהקהילה ועוד בספר ילדים. כאחת שגדלה בבית ספר דתי ובשכונה שלי לא היה דיבור אמיתי על הנושא הזה תמיד הרגשתי לא לגמרי שייכת.
כמובן כשגדלתי יצאתי מהארון כבי, וכמובן שבערך באותו הזמן יצאה סדרת הספרים הזאת.
הסדרת הספרים הראשונה אי פעם שהיא סדרת פנטזיה לילדים ולנוער שהדמות הראשית שלה מהקהילה הגאה.
וכמובן שהסדרה הזאת לא נופלת משאר הסדרות שלו ולדעתי אפולו הוא הדמות הכי טובה שלו עד כה (סליחה פרסי) ההתפתחות האישית שלו היא מבין הטובות שנתקלתי בהם. ההומור העצמי והקבלה של מי שאנחנו ולקחת אחריות על הטעויות שלנו.
ספר סיום נהדר לסדרה נהדרת עם הרבה סגירות מעגל והמון בכי.
חובת קריאה לדעתי בין אם אתם בני נוער שלא מוצאים את עצמכם בקריאה לבין אם אתם מבוגרים שמחפשים את המתבגר שבפנים.
















