את ספריו של הוארד פאסט הכרתי לפני שנים ארוכות. נדמה לי שהייתי בגיל צבא כאשר קראתי א"אחי גיבורי התהילה" ולאחר מכן את הטרילוגיה הנהדרת "המהגרים" "הדור השני" ו"הממסד". לגמרי במקרה שמתי את ידי על ספרו של פאסט "טורקמדה" ולאחר שקראתי את ספרו של אילן שיינפלד "הנזיר היהודי" המספר על האינקוויזיציה בדרום אמריקה, התאים לי מאוד לקרוא על האיש ששמו הפך לשם נרדף לאינקוויזיציה – תומאס דה טורקמדה.
מומחיותו של הווארד פאסט היתה רומנים היסטוריים וספרו טורקמדה גם הוא כמובן נכלל בז'אנר הזה. פאסט לא פורש לנו כאן את כל סיפור חייו של האינקוויזיטור הראשי, אלא עוסק בתקופה די קצרה בתחילת הקריירה שלו. הספר נפתח בסיפור מסעו של טורקמדה מסגובייה לסביליה, מסע שמטרתו לפגוש את המלכה איזבלה הממנה אותו לתפקידו. אנקדוטה קצרה היא סיפור פגישתו של טורקמדה עם כריסטופר קולומבוס אשר גם הוא מגיע אל איזבלה כדי לבקש את תמיכתה בתוכניות המסע שלו.
את טורקמדה מלווה בדרכו לסביליה ידידו אלווארו דה רפל, אך עם שובם לסגובייה מתגלה אחד מסודותיו של דה רפל: הוא נצר למשפחה יהודית ולמרות שהוא שומר על אורח חיים נוצרי, על צווארו תלוייה מגילת קלף קטנה העוברת זה דורות במשפחה מאב לבנו. על המגילה הקטנה הזו כתוב: "ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך" (דברים פרק ו'). משפט זה הוא חלק מקריאת שמע.
האם הכנסייה והאינקוויזיציה יכולות לעבור על כך בשתיקה? ולמי תהיה נתונה נאמנותו של טורקמדה במקרה כזה: לחברו משכבר הימים או למוסד אותו הוא משרת? כאן אנו נחשפים לדילמות של דה רפל ומעט גם לסיפורה של הקהילה היהודית החיה בסגובייה.
הווארד פאסט כותב נפלא אך הבעייה בספר הזה היא התרגום: יונתן רטוש תרגם את הספר בשנות ה-60 (הספר יצא לראשונה ב-1966) ןמידי פעם הוא עושה שימוש במילים אשר אינן ידועות גם לאנשים המרבים לקרוא. לא קראתי ספרים נוספי שרטוש תרגם ויכול להיות שזהו סגנונו, אך הספר הזה (או ליתר דיוק ספרון של 143 עמודים), בהחלט שווה תרגום מחדש. אין לי ספק שאם אכן זה יקרה, הספר והסופר כאחד יזכו לעדנה מחודשת בקרב הקוראים.














![העולם של אתמול [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers101/1015541.jpg)



