מאז שעמדתי על דעתי והתחלתי לטייל בעולם, יש לי חיבה עמוקה לא רק ליוון אלא בכלל למדינות הבלקן. ההיסטוריה שלהן לאורך השנים מרתקת ובעיקר ההיסטוריה המודרנית. במאה ה-20 כל מדינות הבלקן היו עדין ממלכות, כולן חוו את הכיבוש של מה שנקרא מדינות הציר (כיבוש גרמני, איטלקי או בולגרי) ולאחר שהכיבוש הסתיים, חוו כל מדינות הבלקן מלחמות אזרחים קשות ועקובות מדם. יש מדינות שחוו זאת מיד עם תום מלחמת העולם השניה ויש כאלו שזה קרה להן מאוחר יותר. אך טבעי הוא שאירועים היסטוריים כל כך משמעותיים בחייה של אומה, יהוו כר נרחב ליצירות ספרותיות.
ספרו של מאטסיס עוסק בדיוק בתקופה הזו של מלחמת העולם השניה ביוון ומה שקרה לאחריה, כולל הפרק של חיסול חשבונות עם כל מי ששיתף פעולה עם הכובשים הזרים. אלא שמאטסיס לא כתב ספר עלילתי. כלומר סיפור התקופה נמצא כל הזמן ברקע אך הסופר מתרכז בסיפור הדמויות וכיצד הן מתמודדות עם הבעיות שהחיים מציבים בתקופה כל כך קשה. הייתי אומר שאין גיבורים בסיפר של מאטסיס. כל הדמויות הן ממש אנטי תזה של גיבורים וכולם עוסקים בהישרדות. ומה עושים כדי לשרוד את הימים הקשים? כל מה שנדרש. המטרה מקדשת את האמצעים ואינה מותירה יותר מדי אפשרויות, גם אם לאחר מכן צריך לשלם את המחיר בצורת השפלה פומבית.
קל מאוד להזדהות עם הדמויות שמתאר הסופר. חלקן ממש על הגבול של עלובי החיים ואולי אפילו חצו את הגבול הזה, וככאלו הן די נוגעות ללב.
יש לי רק ביקורת אחת על הספר ובגינה הוא קיבל ממני 4 כוכבים במקום חמישה. חלק מהסיפור מובא מפיה של רוביני שהחליפה את שמה לשם הבמה רראו וחלק מסופר לנו על ידי הסופר המדבר על הגיבורים בגוף שלישי. השינוי הזה באמצע הספר לא תורם לדעתי דבר ואני מתקשה לרדת לסוף דעתו של הסופר בענין הזה. למרות השינוי המיותר הזה, עדין מדובר בספר טוב ומומלץ אשר פרט לחוויית הקריאה בו, פותח עוד צוהר לחיים ביוון בתקופה כל כך משמעותית בהיסטוריה שלה.














![העולם של אתמול [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers101/1015541.jpg)



