• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הסוף תמיד קרוב

הסוף תמיד קרוב

מאת דן קרלין

הביקורת של אורי רעננה

תמונה של אורי רעננה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
הסוף תמיד קרוב

הסוף תמיד קרוב

מאת דן קרלין

הביקורת של אורי רעננה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של אורי רעננה
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2020
קטגוריה:מדע, מדע פופלארי
הקודמת
רץ
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 5 שנים

“הסוף תמיד קרוב הוא שמו של ספרו של דן קרלין, הכותב על נפלתן של אימפריות, על קטסטרופות אנושיות כמו”

2/2
ביקורות על הסוף תמיד קרוב
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•2 דקות קריאה

כשגמרתי את הספר, נזכרתי במושכל יסוד :"אל לו להיסטוריון להתעסק באקטואליה" אין לו יתרון על שום עיתונאי שגם הוא חסר מידע ולעיתים ידע והבנה על השלכותיו של מצב נוכחי.
הספר מצוין עד לאמצע, התמוטטות האימפריה הרומית. בעצם הכותב, דן קרלין, מנסח תזה כי המנגנונים לדעיכת אימפריות, שלטון או אולי אימפריות כלכליות, נמצא ומתפתח בתוך הארגון או הישות הפוליטית - כלכלית ואולי האחרת, דתית, חברתית ומשפטית.
בשירת האזינו נמצא ההסבר "וישמן ישורון ויבעט". כל ארגון "שוכח" את המניעים לשימוש באמצעים לעלייתו לגדולה, השגת המטרה, משכרת ומשכיחה אותו ואין הוא משנה את התנהלותו.
אם ניקח חברת כמו פורד שעלתה בזכות החדשנות בייצור מכוניות, הרי עם גבור התחרות, היא לא הייתה מספיק ערה לשינויים הטכנולוגיים שמחייבים דרך חשיבה אחרת ומחברה מובילה בשוק שקעה למקומות נמוכים יחסית.
רומא הפכה לאימפריה כי ידעה לשלב ספרא שהיא התרבות היוונית עם סייפא של פיתוח צבא חזק גמיש ומאורגן. השקיעה שלה הייתה שהיא שקעה לדקדנס של נהנתנות, ולא שינתה דרכי חשיבה, לחימה והתארגנות מול הפלישות הברבריות של השבטים הגרמנים, ההונים ואחרים.
הרהור שלי אמר לי כי גודל האימפריה הרומית עם ה"פאקס רומאנה", תקופת השלום הרומאי, היו לה לרועץ בהמשך והביאו לפיצולה והידרדרותה.
החלק האחרון של הספר עוסק בנושא החימוש האטומי. לדעתי, הוא מוקדם מדי כדי לקבל תמונת מצב היסטורית. האם המערב או המעצמות בשקיעה? איך צריך לנהל מאבק עם תנועות טרור? במשחתות וצוללות? או אולי בצורה אחרת.
הוא נקרא כמאמר עיתונאי , מעמיק מעט יותר מהנפוץ כיום, אבל מחטיא את ייעודו.
ולבסוף , הספר ואנחנו, בהנחה כי אנו מקבלים את התהליך שהספר מביא, היכן אנו בספקטרום ומה הדינמיקה החברתית , פוליטית שאליה אנו נדרשים?
מיהם ומהם המנגנונים ל"התאמה" לתנאים הקיימים.? זאת שאלה רצינית.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של רץ
רץ
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של Hill
Hill
תמונה של אלעד
אלעד
6קוראים|גיל ממוצע57|50%נשים

על המבקר

תמונה של אורי רעננה

אורי רעננה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
951 ביקורות•30 נבחרות•6,488 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות951
ביקורות נבחרות30
לייקים שקיבל6,488
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת373ספרות מקורית206מתח ריגול והרפתקאות73

דיון על הביקורת

1 תגובה
Hill
Hill•לפני 4 שנים

היסטוריונים ועיתונאים

יש להם מן הדמיון. רק שהעיתונאי סופו להתלכך ולא תמיד בחסות כלשהי. ההיסטוריון יותר ממוסד, ממסדי. יותר הולך בתלם. כתבת יפה. מצטייר כספר מעניין, תודה.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של אורי רעננה

אהבה בשש תיבות

אהבה בשש תיבות

מיכל בראון

ספר רב תחומי על משפחה בסיסי של גיבורנו דניאל בון-הבן, אנטון האב והגורם המסובב את התהליכים הוא האם.
זוהי מערכת סגורה של יחסים תלות, של כל אחד מהגורמים, שיוצרת משקעים במיוחד אצל בון. מערכת זאת עטופה אצל בון ביכולת לקישוריות והתקשרות ישירה שבסיסה אינו בעל ציפיות לטווח ארוך.
ועדיין חלונות פתוחים וקשרים נוצרים. וכמו במנהרה, על ידי שני צדדים. בון ואביו, בון ואימו בקשר וירטואלי, ובון וויוויאן: אשה דינמית, וחודרת מבט ותבונה.
הספר כתוב כמו מוזיקה בעוצמות שונות. במהלך הקריאה, נפרמת לאט לאט ובצורה רגישה , מערכת אילוצים ומגבלות שבון כפה על עצמו.
הקריאה הפכה אותי שותף אמפטי לגיבור, בלי קיטש שיכל לסתום את נימי ההבנה והמסרים שהספר נותן.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנהר הקפוא

הנהר הקפוא

אריאל לוהון

קראתי את הספר בהנאה מרובה , למרות הסתייגות יחידה.
מדובר בתקופה "עוברית" בחיי ארצות הברית המתהווה. עדיין מותר להשמיד ילידים, והמשמיד הופך לגיבור וממונה ל.. שופט. בתקופה זאת, שניתן לראות בה מעצבת את עצמה לדורות הבאים, לשופט דרגות חופש בקבלת החלטות, ויכולת לעבור כהרף עין מתפקיד זה לתובע או עד.
הדיונים מהירים, והמעבר מהירארכיה אחת לגבוהה יותר, מהירים. גם שיטות החקירה הן פשוטות, ולכן גם מערכת הצדק והקהל שמגיע למשפט אם זה בפאב או במקום דומה, סמכות להביע את דעתם.
כשאני כותב שורות אלו,עולה בי תמיהה איך התפתח תהליך מופלא של מערכת מסודרת ומאורגנת כמו זו הקיימת היום.
בתוך מערכת זאת יש ערכים. במרבית המקרים ברורים כמו זכות הקניין ואחרים. בכל מקרה חברות והריון טרום נישואין, נחשבים לניאוף וחרפה. אפילו אם הזוג מתחתן מיד. במקרים אלו שולם קנס קבוע, למדינה??
הסיבוך מתחיל במקרים של אונס, שאין בן זוג מוכח, או במקרה הגרוע יותר, אחד האנסים הוא השופט.!!!
שם הנאנסת חיה בבושה גם אם תתלונן על האנס.
ציר העלילה מאויש על ידי מרתה ואפריים, שלמרות שנות הנישואין הרבות, עדיין נוהגים כזוג צעיר. אפריים עשה לעצמו חיים קלים ומשתמש בפסוקים של "שיר השירים" על פי המקור, או בהתאמות קלות כתבלין לביטוי אהבתו.
מרתה היא מיילדת, ומרפאה בצמחי בר, פסיכולוגית לעת מצוא, ובעיקר יזמית חברתית.
מכאן מובנת מעורבותה בכל ההיבטים של חיי הקהילה, וביניהם חקירת מקרה רצח ואונס.
מכאן אני ממליץ לקוראים להתרשם בעצמם מהספר.
הכתיבה בספר היא יפה, תיאורית ודינמית. היא אינה מחמיצה פרטים חשובים, ומביאה את האווירה של המקום, הריבוד החברתי, וקשיי החורף שהופך את המקום לנהר קפוא.
הבעיה היחידה שמצאתי בו היא שהדינמיקה ומקצב הספר "מואטים" במקומות מסויימים על ידי פירוט יתר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

ז'ול ברביי ד'אורווילי

ספר טוב מאוד בחלקו הסיפורי ומצויין בניתוח המנגנון הפסיכולוגי הנשי כפי שמתואר בספרות, ובגישת פסיכולוגים שונים כמו לקאן או פרויד.

הספר מביא שני תהליכים שמשלימים אחד את השני:
- רצונה של אישה אצילה להינקם בבעלה על ידי ירידה לזנות בצורתו השפלה ביותר.
- וידוי של בתה הקטנה, שמזעזע ומציג לאישה את המחיר שמשלמים בגישה זאת.
ספר קצר עם סגנון כתיבה מעודן, ונוגע ללב.

כאיש שאינו מודע לגישות הפסיכולוגיות בנושא זה, הזדעזעתי בתחילה מהמהלך ה"אמיץ" של האישה.
והנה באה ענת רונן ומקשרת את הרכיבים הללו לסיפורים כמו זה של "כרמן". עד היום זיהיתי את כרמן כחלוצת השחרור הנשי, והנה להופעה הראשונה שלה כאישה שהיא קלה כפרפר באהבה, יש משמעות נשית שראוי להעמיק בה.
הוא הדין בספר "סיפורה של O" ואחרים.
כדאי לקרוא את הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
ילדי המבחנה

ילדי המבחנה

יהושע (שוקי) דור

ספר זה גרם לי לחוסר שינה ויום שלם של קריאה עד שסיימתי אותו.
נושא ילדי מבחנה או השתלות חוץ גופיות על כל צורותיהן, יכול להיות חבילה קשה לעיכול. וכאן השכיל הכותב להביא את התהליכים, כשהם שזורים בהיסטוריה האישית שלו על גווניה.
מזלו של פרופסור יהושע דור דומה קצת לגלישה על גלים. לתפוס את הגל בהיווצרו, ולרכב עליו לכל אורך הדרך.
במקרה שלנו הכותב חווה את התחלת המחקר, ולווה אותו תוך בניית מרכז מפואר לנושא במרכז הרפואי בשיבא.
הוא הבין כי ההפעלה וההגעה להישגים מותנית בהעמקת התודעה בציבור, ואפילו קבלת היתרים מרבנים אורתודוקסיים וחרדים.
ואפילו רומן אפלטוני עם אדווינה, חוקרת מעולה, מוסיף תבלין. בצד תהליכים של ניסוי ותעייה.
הישירות והכנות בכתיבה מתבטאים בהבאת תחרויות בין קולגות לא דווקא לעבודה הישירה, אלא של טרמפיסטים כמו פרופסור משיח, שקופצים בראש, בסוף תהליך מורכב וארוך, וכל מה שנותר הוא להוליד את התינוק בלידת חתך.
הספר מביא תהליכי הקפאת זרע, ביציות ואף עובר.
הסיפור של קיוון כהן, מרגש במיוחד, ואותו אשאיר לקוראים.
לא נתתי ציון מרבי, כי חלק מהאפיזודות דורש ניכוש, אבל אין בזה לפגום מהערך המוסף שספר זה נותן לקוראיו.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנאום הריק

הנאום הריק

מריו לבררו

תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
סרטי מרקורי מציגים

סרטי מרקורי מציגים

אנתוני מארה

לעתים יש ספרים שקריאה בהם יוצרת רצון לטעום את תוכנם לאט לאט.
כזהו הספר הזה.
כמות מטבעות הלשון , התיאורים הישירים והסמויים בו, עצומה. וכל התעמקות בו מביאה עוד תובנות.
להלן כמה דוגמאות:
"איפה הכלא?" שאלה מריה.
"אני חושבת שהכל כאן כלא."
כל מקום שאליו מריה הסתכלה החזיר לה מבט מאשים.
או, לאחר רעידת אדמה ליד האטנה:" הנחשול בלע ערים שלמות .. ופלט אותן כמעלה גירה .... סביב סביב , יצורי ים משונים טבעו באוויר".
וקטע אחרון :( מעיתון) "סיניורה אוגוסטינו. אי ספיקת לב."
"יש אנשים עם מזל" אמרה אנונציאטה. .... " הלב שלי הפסיק לספק כבר מזמן, ואני עדיין פה"
והנושא, קצת מתאים לתקופתנו, ערב מלחמת העולם השניה, נקבעת ועדה בארה"ב לצנזור סרטים, וספרים לא ראויים. יש צנזורה, ומתפתחות טכניקות לעקוף אותה.
ספר רב שכבתי מענין ומרתק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
דלת אמות

דלת אמות

יערה ענבר

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
בוגדת נאמנה

בוגדת נאמנה

אולסיה קנטור

השאלה שהספר מעלה היא כיצד לשרוד במנגנון דיקטטורי ש"מתפרנס" מהלשנות, הפחדה בשיטות שונות, ותקיפת יצר ההשרדות הטבעי של האדם.
המקום: רוסיה הסובייטית עם מנגנוניה ה"משוכללים" בצורת העלמה של יחיד או קבוצה, זריעת אי אמון בין ה"אזרחים", ובעיקר ניצול הכוח להטבות אישיות.

על הקרבן להחליט אם ל"שתף" פעולה, ולקבל מטריית הגנה, או להצמד לעקרונותיו ולקבל את העונש המתאים.

כך היא סופיה שאביה נעלם ביום אחד, ומשפחתה יוצאת אל היער לחיות בצד הפרטיזנים.

סופיה אינה מוותרת על מטרתה למצוא את אביה ולדעת מה קרה לו. היא מקריבה גם את גופה לצורך הענין, לאו דווקא בקהות חושים.

הסוף מפתיע אך הגיוני. וזאת אני ממליץ לקוראים לחוות בקריאת הספר.
העלילה דינמית קצבית ומעניינת.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
מפקד השדה הגדול מכולם

מפקד השדה הגדול מכולם

אלישיב שמשי

נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.

מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה

ביקורות נוספות על "הסוף תמיד קרוב"

הסוף תמיד קרוב

הסוף תמיד קרוב

דן קרלין

הסוף תמיד קרוב

הוא שמו של ספרו של דן קרלין, הכותב על נפלתן של אימפריות, על קטסטרופות אנושיות כמו מגפות, ועל פוטנציאל ההרס האנושי הטמון במלחמות המודרניות. בכך הוא הזכיר לי שני דברים, אפוקליפסה דתית, בה קיימת הנחה מובלעת שסופן של אימפריות אכזריות שהשליטו את מרותן באמצעות ברוטליות לקרוס, כצדק פואטי. הדבר השני שנזכרתי בו, הוא ספרו המונומנטלי, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, של ההיסטוריון הבריטי אדוארד גיבון, ספר בין שישה כרכים, בו שלושת אלפים עמודים, אותו לא קראתי מעולם, אך הוא מהווה בסיס לתזה הגורסת לקיומה של מחזוריות באימפריות שסופן היא דעיכה בלתי נמנעת. מה שמעלה שאלה, האם אנחנו חווים כעת את שקיעת האימפריות, ארה"ב ואירופה, ומה זה אומר על העולם בו אנחנו חיים, האם פוטנציאל הרס האנושות מקרב אותנו אל הסוף?

באו ונחזור אל האפוקליפסה, שתמיד עניינה אותי, כי אני טיפוס כזה שחושב שמה שרע בסוף יגמר ברע יותר. בכדי לתת ביסוס אקדמי לתפיסה הזאת, אני משתתף בקורס על נביאי ישראל, זיכרון ופוליטיקה בנבואה, (אני ונבאי הזעם ממש באותו טייפקאסט) העוסק בדברי הנביאים על רקע הממלכות המקראיות, מצרים, אשור ובבל, האחרונות כל אחת בתורה החריבו את ישראל ויהודה. הצדק הפואטי היה בעובדה שהן בסופו של דבר הוחרבו באכזריות על ידי ממלכות חזקות מהן, ולכן הסיפור של דן קרלין אמור לעניין.

התחבטתי אם לקרוא את הספר, הנושא אומנם מעניין, אך הכותב דן קרלין, איננו היסטוריון מקצועי, אלא עיתונאי בעל תשתית רחבה בהיסטוריה, העשוי לרתק בגישה שאינה כבולה לכתיבה אקדמית, כמי שידוע בארה"ב בפודקאסטים המעניינים להם מאזנים מיליונים, כדרך נפלאה להנגשת ההיסטוריה.

הספר אותו רכשתי בכסף מלא, התגלה די מהר כמאכזב, הוא נראה יותר כסיכום למדני ויבשושי של תלמיד תואר שני בהיסטוריה, המשולב תפיסה עיתונאית המבליטה עובדות פלסטיות, כמו העובדה שבנינוה בירת אשור מצאו שרידי שלדי בני אדם המעידים על סופה האכזרי של העיר ותושביה. אחלה תזה הטוענת שהאימפריות בכללותן בעולם העתיק והמודרני נהגו באכזריות כאמצעי הפחדה, הרתעה והכחדת עמים ושושלות. אגב מהסיבה הזאת הבבלים בשעה שתפסו את צדקיהו הבורח מירושלים, הרגו את עשרת בניו מול עיניו, ולאחר מכן עיוורו אותו, ולכן עבור תובנה זאת, אני לא זקוק לקרלין. מה שגם גרם לי גם להתאכזב מהעובדה שהספר מזכיר רק התייחסות אחת את ההיסטוריוגרפיה היהודית -התנ"ך.

שאפתנותו של קרלין, לגלות חוקיות העוברת כחוט השני בנפילתן של האימפריות העת העתיקה, ולהקבילה לימי הביניים ולעת החדשה, למגפות ולמלחמות טוטליות שהתרחשו בתקופות אלה, היא יומרה ריקה מתוכן, די מהר מסתבר שקרלין מציג סתירה, לפיה האימפריה האשורית, שרדה כאלפים שנים, נצח במושגים היסטוריים, עובדה המעלה שאלה, איך בכלל ניתן להתייחס לדינאמיקה שהתקיימה בה ולהשוות אותה לאימפריות אחרות ששרדו תקופה זעומה יחסית אליה, כמו הבבליים. או מה הקשר בין הנשק האטומי לנפילת האימפריה הרומית. האם דווקא הנשק האטומי אמור למנוע מלחמות טוטליות ולאפשר לאימפריות חיי נצח? שאלה המוצבת בספר אך הדיון עליה באמצעות השאלה מה היה עושה חניבעל, אם היתה בידיו פצצה אטומית, היא בלשון המעטה לא אינטליגנטית, תשובה אפשרית, עד לימים אלה הפיניקים היו שולטים בעולם.

אחת התעלומות הקיימות בהיסטוריה העתיקה, היא הסיבה שגרמה לנפילת אימפריות בסוף תקופת הברונזה, כמו החיתים ואוגרית, תעלומה אליה קרלין לא מספק תובנה משמעותית, אלא הצבת סימני שאלה. כאשר נכשלים בדבר יסודי בתזה בראשיתה, ההמשך נראה מאולץ ונטול בסיס. הספר הזה, גם אם הוא נכתב לציבור הרחב, הרעיון אותו הוא מנסה לבטא, כתוב באופן לא בהיר ולא מעניין, ובכך הוא לא מצדיק את הוצאת הספר שהוא לא היסטוריה וגם לא כתיבה עיתונאית במיטבה.

הסוף תמיד קרוב, באופן הזה נחמתי את עצמי לגבי הסוף המתקרב של הספר, שלא הצדיק אף את זמן הקריאה בו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רץ