הסוף תמיד קרוב

הוא שמו של ספרו של <mark>דן קרלין</mark>, הכותב על נפלתן של אימפריות, על קטסטרופות אנושיות כמו מגפות, ועל פוטנציאל ההרס האנושי הטמון במלחמות המודרניות. בכך הוא הזכיר לי שני דברים, אפוקליפסה דתית, בה קיימת הנחה מובלעת שסופן של אימפריות אכזריות שהשליטו את מרותן באמצעות ברוטליות לקרוס, כצדק פואטי. הדבר השני שנזכרתי בו, הוא ספרו המונומנטלי, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, של ההיסטוריון הבריטי

כשגמרתי את הספר, נזכרתי במושכל יסוד :"אל לו להיסטוריון להתעסק באקטואליה" אין לו יתרון על שום עיתונאי שגם הוא חסר מידע ולעיתים ידע והבנה על השלכותיו של מצב נוכחי.
הספר מצוין עד לאמצע, התמוטטות האימפריה הרומית. בעצם הכותב, <mark>דן קרלין</mark>, מנסח תזה כי המנגנונים לדעיכת אימפריות, שלטון או אולי אימפריות כלכליות, נמצא ומתפתח בתוך הארגון או הישות הפוליטית - כלכלית ואולי האחרת, דתית, חברתית ומשפטית.
בשירת האזי