חודש שעבר נסעתי ללטביה ולאסטוניה כדי לפקח על בחינות. נסיעה מקצועית, עניינית, כזו שאמורה להישאר בגבולות האקדמיה. אבל דווקא שם, בקור הבלטי, התפתח סיפור שהיה יכול להיכתב כרומן רומנטי טעון.
פגשתי את מרקו איטלקי מצליח בתחומו, כריזמטי, מחזר עיקש. הוא רדף אחרי מריגה ועד טאלין, העריץ, החמיא, לא ויתר. בעיניו הייתי מסתורית, קשוחה , אירופית, כמעט ספרדייה  כך לפחות הניח. הרגע שבו סיפרתי לו שאני ישראלית היה רגע של הלם. האיש שהותיר זר ורדים אדומים מאחורי דלת חדרי במלון כי לטענותיו אני לא אמורה לחגוג יום הולדת 33 בלי להיות נערצת , האיש שחיזר בהתלהבות כמעט קולנועית קנה כרטיס אוטובוס בדקה ה90 ונסע איתי לטאלין בהפתעה, הוא גם זה שכינה את הישראלים “אכזריים” ואף השווה אותנו לנאצים בשל יחסנו לפלסטינים.
הפער היה כמעט אבסורדי: בין הורדים האדומים לבין המילים הקשות. בין תשוקה לבין שיפוט מוחלט. בין אישה ממשית לבין סמל פוליטי.
החוויה הזו ליוותה אותי כששבתי לקרוא את ״אהבה כואבת שירי״ של רם אורן ,לפתע הבנתי עד כמה הרומן הזה אינו עוסק רק באהבה רומנטית, אלא בהתנגשות בין רגש לזהות, בין כמיהה אנושית לבין מטען אידאולוגי ורגשי כבד.אורן בונה את דמותה של שירי כאישה הנמצאת במתח מתמיד בין הרצון להיאחז באהבה לבין ההכרה שהיא עלולה להיפגע ממנה. בדומה לסיטואציה שחוויתי, גם כאן האהבה אינה מתקיימת בוואקום. היא טעונה בכוחות חיצוניים : דעות קדומות, תפיסות עולם, כוח ושליטה.
כוחו של אורן טמון ביכולתו לייצר עלילה סוחפת, כמעט קולנועית, שמושכת את הקורא קדימה בפרקים קצרים ודינמיים.
הוא יודע לגעת בנימים הרגשיים העדינים ביותר ולתאר כמיהה, בלבול ופגיעוּת באופן נגיש וברור. עם זאת, לעיתים נדמה כי הדרמה גוברת על המורכבות הפסיכולוגית; הרגשות עזים מאוד, לעיתים עד כדי מלודרמה.אך אולי זו בדיוק הנקודה: אהבה כואבת אינה בהכרח מתוחכמת. היא לעיתים חדה, ישירה, צורבת.
היא מתקיימת במקום שבו ההיגיון מתנגש עם המשיכה.
הסיפור עם מרקו המחיש לי עד כמה אהבה יכולה להיות פרדוקסלית. אדם יכול לרדוף אחרייך בין מדינות, להניח זר ורדים מאחורי דלתך ובאותה נשימה להחזיק בעמדה שמערערת את עצם זהותך. זהו הכאב שאורן מבקש לשרטט: לא רק כאב של פרידה, אלא כאב של פער. ״אהבה כואבת שירי״ הוא רומן קריא מאוד, דרמטי וסוחף, המאיר את האזור האפור שבו תשוקה ואידאולוגיה נפגשות. ייתכן שאינו מציע עומק פילוסופי רב, אך הוא מצליח לגעת בנקודה האנושית החשופה ביותר: הרצון להיות נאהבת כפי שאת לא כפי שמישהו מדמיין אותך ובסופו של דבר, אולי זו השאלה שמרחפת גם מעל הספר וגם מעל אותו זר ורדים באסטוניה:
האם אהבה יכולה לשרוד כאשר הזהות עצמה עומדת למשפט?

רם אורן אמר לעצמו , אם כולם הלכו על הטרנד של טריאולוגיות בעצם למה אני לא ???? שירי , הספר הראשון היא בעצם בלומה שהפכה לשירי שהפכה לאיזבל שחזרה לשירי. נערה גלותית עניה שכל מה שמעניין אותה זה כסף ולא, היא לא בוחלת איך יגיע אליך , תמכור את עצמה את גופה את סודות המדינה העיקר שהכל יהיה תמורת כסף. היא מתנתקת מהמשפחה ומוצאת עצמה בטבריה הרחוקה מהמרכז מככבת בעירום במועדון לילה מפוקפק, והמדינה בוערת , הערבים נגד היהודים , הבריטים בתווך ובלומה/שירי/איזבל טועמת מכולם , והם רוצים בקרבתה כל כך רוצים עד שמוכנים לאבד את התחתונים תרתי משמע , סביבה רוחשים הגברים, הדתי מצפת החייל הבריטי והערבי , ואז עולמה מתהפך או מתהפך לטובה , היא שירי שחיה בקיבוץ כי איתן הצילה ואז נכנס לחייהם דני הלו הוא מכרם שחזר להיות דני, מישמש כמו שרק רם אורן יודע למשמש ....דני הבא בתור ואמירה הספר השלישי שטרם יצא לאור. רם אורן כפול 3

בעבר נשבעתי לא להתקרב יותר לרם אורן, אבל איכשהו החלטתי, אחרי כמה שנים לנסות שוב.
כשראיתי "טרילוגיה" חשבתי שאולי יש סיכוי למשהו קצת יותר טוב מרם אורן הרגיל.
ובכן, הכל אותו דבר...
שטוח יותר מקרטון ביצוע, דמויות חלולות וחסרות כל מעוף, בקיצור: עזבתי אחרי 100 עמ' בערך.
ומי שרוצה פירוט יותר טוב שיקרא את הביקורת של "קורא בסופש" (הוא לפחות הצליח לקרוא עד סוף הספר).

אתחיל מהסוף: זה הספר הכי מרושל שקראתי מזה זמן רב. תיכף אסביר למה, אבל אתחיל בזה שחברתי תבדל"א ממש הכריחה אותי לקרוא את הספר הזה. הרי הודעתי אחרי כבשה שחורה של רם אורן שסיימתי איתו. ואיך עשתה זאת המתוחכמת? הציבה בפניי אתגר. למצוא לפחות שלוש טעויות עריכה בספר ואני הרי חובב אתגרים. מצאתי הרבה יותר ומי שטרם קרא ומתכוון להקדיש לספר הזה כמה שעות, שייפרד כבר עתה מהביקורת שלי כי יהיו בה ספויילרים והיא תהיה כואבת. נו, מתברר שלא רק האהבה כואבת. גם הביקורת. הבנת את זה שירי?
ועכשיו לממצאים:
1. מחמוד מספר למפעיל שלו שהוריו אימצו ילד יהודי. המפעיל שואל לגילו של הילד ומחמוד עונה 10-11. שני פרקים מאוחר יותר מתברר שהילד רק בן שש.
2. שירי משתחררת מבית החולים, מגיעה לביתה בטבריה ואוספת מתיבת הדואר מכתב מעורך דין בצפת ושמה אותו בתיקה. כמה פרקים מאוחר יותר מגיע לביתה בטבריה הקצין הבריטי שמאוהב בה, אוסף מתיבת הדואר את אותו מכתב שהיא כבר נטלה, קורא אותו ומחזיר אותו לתיבה במטרה לראות אם היא תאסוף אותו וכך יוודע לו שהיא חזרה הביתה.
3. נחזור לילד דני, שהוריו והורי אמו נהרגו בהתקפה על מכוניתם כשחזרו מאירוע משפחתי ולא רק שהוא שרד, אלא עוד באותו לילה נאסף על ידי רופא ערבי שמאמץ אותו. אין שום הסבר, אפילו המטופש ביותר, איך איש לא חיפש אחרי הילד, שהרי במקום נמצאו רק ארבע גופות.
4. ועדיין דני. לאורך מחצית מהספר הוא חי כערבי, שונא יהודים, בטוח שצריך להרוג את כולם, וגם כשמספרים לו שהוא יהודי הוא עדיין רוצה להיות ערבי. זכותו. אבל אז, ברגע אחד, הוא הופך ליהודי נלהב שרק רוצה להרוג את כל הערבים. שום תהליך אין במהפך הזה.
5. ועדיין מהפכים לא מוסברים. שירי, שכל מעייניה נתונים לכסף ועושר מוותרת בלי מחשבה שנייה על ירושה שהיא מקבלת מאחד ממאהביה לטובת בתו של המאהב שהיא כלל אינה מכירה. ממש חסידת אומות העולם.
6. ועוד קצת שירי. היא שונאת את הקצין הבריטי שרוצה להתחתן איתה, מנסה לנער אותו מעליה בכל הזדמנות, אבל ברגע שהיא מגלה שהיא בהריון אין לה עניין לגלות מי האבא האמיתי אלא מחליטה להינשא לו. עכשיו, אם היה מדובר בדמות פוחזת, זה אולי היה מתקבל על הדעת, אבל שירי מוצגת עד אותו רגע כאישה קרה, מחושבת ומתוחכמת מכדי לקבל החלטה שכזאת.
7. ולקצין הבריטי, שמוכן לעשות הכול עבור שירי, כולל לקחת שוחד ולשדוד בנק והעיקר ששירי תסכים להינשא לו. ומה קורה ברגע שהיא אומרת לו כן ושהיא נושאת ברחמה את ילדו? הוא מכה אותה ועוזב.
8. ומחזור לשירי. היא מתנתקת ממשפחתה ועוברת לגור בטבריה. היא שולחת להם מכתבים וכסף והם אף פעם לא מגיעים לבקר אותה למרות הקשר החזק שהמחבר מנסה ליצור רושם שקיים בינה לבין אחותה. הגיוני? לא.
9. ועכשיו לשפה. אחידות תהומית שוררת בין כל הדמויות. כולם מדברים אותו הדבר. יש בזה אולי מן ההיגיון לנוכח התקופה, עד שילדה בת 14 משתמשת במשפט, "אני אנבול כמו צמח בלי מים". נו באמת? זה משפט מתאים לסרט בורקס ערבי, וגם לא לילדה בגיל הזה. בכלל, כל הדיאלוגים שבהם נוטלים חלק הילדים דני ובאשירה (מהמר שהם יתאהבו בחלק השני) עם מבוגרים נעשים בשפה גבוהה שלא מתאימה לילדים, בטח לא בשנות ה-30 וה-40 שבהן מתרחשת העלילה.
10. בדיוק כפי ששום דבר בהתנהגות של הדמויות לא מוסבר ולא הגיוני, כך גם אין בספר שום תיאור של התקופה. הכול פלקטי. כאילו מישהו החליט שצריך לסיים את הספר ומהר כי צריך לכתוב עוד שניים בטרילוגיה המובטחת.
11. ושום מילה על טעויות הדפוס בספר (שחירי חרב במקום שכירי חרב וכדומה) ועל עבודת סדר איומה (משפטים שנחתכים באמצע שורה וממשיכים בשורה לאחר מכן, רווחים מיותרים וכדומה).

ועכשיו תחשבו בטח שאין סיכוי שאקרא את החלק השני בטרילוגיה. ובכן, בהחלט כן אבל רק למען האתגר כמה טעויות עריכה אמצא הפעם. ובלי קשר, אם רם אורן רוצה את שירותי העריכה שלי - לא עסקתי בכך אבל נראה לי שאני מתאים לתפקיד - שישלח לי הודעה לאינבוקס.

"שירי" הינו הספר הראשון, מהטרילוגיה הראשונה, של רם אורן בשם "אהבה כואבת". החלק הנוכחי של הטרילוגיה מתרכז בדמות אחת: "שירי". מי זו שירי?

בלומה, זהו שמה הקודם של שירי, בת שש עשרה שמתוארת כנערה יפיפייה, עד כדי כך שגברים לא היססו לשלוח אליה את ידיהם. לבית הספר תמיד הגיעה באיחור, והייתה מוקד התעניינות למבטי הנערים.

שירי נולדה בשנות השלושים של המאה הקודמת ברומניה, ובתם הבכורה של מרסל ורחל קושמרו. האב-מרסל, לא אהב את עבודתו במנסרת העצים, אך לא הייתה בידו כל ברירה אחרת. באותה עת, הקהילה היהודית ברומניה נרדפה, והתמודדה עם מצב כלכלי קשה, בניגוד למקורבי המלך, ובעלי המשרות הבכירות, שלהם דווקא החיים האירו פנים.

הזוג קושמרו ושתי בנותיו (בלומה ושושנה), התגוררו בשכון פועלים דחוס, ובתנאי מחייה לא אנושיים. ברשות כל משפחה הייתה דירת חדר, ושניים או שלושה מבני המשפחה ישנו במיטה אחת. לשם הפרנסה הגברים עבדו בשתי משרות, והנשים נהגו לפרוס שטיחים ליד מפתן דירתן, בכדי למכור כלי בית ישנים.

באותן שנים, המילה "הגירה" הייתה מילת קסם ליהודי רומניה. חודשים רבים המשפחות היהודיות, המתינו לאישורי כניסה לארץ. כשההזדמנות צנחה על משפחת קושמרו, היא הפליגה לנמל יפו, לאחר שמכרה את כל מטלטליה, והתנחלה בדירה שכורה ופצפונת בדרום ת"א.

כמו לכל המשפחות גם משפחת קושמרו נתקלו בקשיי קליטה של פרנסה ושפה. בלומה בניגוד לאחותה שושנה, לא התגברה על מעצורי הקליטה הללו. יופייה המיוחד של בלומה, וככל שהיה, לא עמד לצידה בלימודיה, ושילובה בחיי החברה עם בני גילה לא צלח. בתום לימודיה, וכאחת שלא היה ברשותה מקצוע, אפשרויות התעסוקה שעמדו בפניה היו מצומצמות. אט אט חלחלה לתודעתה ניצנים שעליה לעשות מהפכה בחייה: בלומה החליפה את שמה מבלומה לשירי, ושרצה בחוף הים, כדי להסיר ממנה את חיוורון עורה. על מנת, למשוך תשומת לב, היא רכשה והתעטפה בבגדים חדשים ותכשיטים מיוחדים, וכך החלה למשוך לעברה מחזרים כמגנט. תוך כדי "תנועה":, היא השכילה להבין, שיש ברשותה יכולת טבעית, לסחרר את ראשי הגברים ולקבל שלמונים עבור כך. אט אט שירי החלה להתגלגל בנתיבי החיים: מזבנית בחנות נעלים, לבית ספר לריקודים של סמי, ולאחר מכן כרקדנית עירום, אצל ג'ק סמואל-תושב טבריה, ומארגן אירועי בידור במועדון "ספלנדיד".

מחמת עבודתה החדשה במועדון, וכדי למשוך "תשומת לב", שירי אולצה על ידי מעסיקה, לשנות את שמה לשם בעל צליל פריזאי-איזבל. בקסמה המולד היא הפכה את המועדון למכרה זהב, כשבכל יום, הר השטרות בחשבונה הזדקף במספר ס"מ.

מועדון "ספלנדיד" בטבריה, סיפק באותה עת, תחנת בילוי לחיילים והמפקדים הבריטים, ואף לחלקים מהשמנא והסלתא של האוכלוסייה. כל באי המועדון, אהבו את שירי היפיפייה וביניהם: לוטננט תומאס ג'ורדן, שנשבה בקסמה, ושירת כמפקד יחידות הסיור, של הצבא הבריטי בצפון הארץ, יעקב גוטליב- מנהל הרובע היהודי וראש פרויקט התכנון של השכונות היהודיות על הר כנען ועוד.

לשירי-הדמות הראשית בעלילה, הצטרפו דמויות נוספות:
*מחמוד אל באדר בן ה-19, בנם של ד"ר עבד אל באדר ופאטימה.
*מוסטפה עלאמי-צאצא למשפחת ערבים מיוחדת ומפקד תנועת ההתנגדות הערבית. מוסטפה היה איש מקובל ואייל הון ידוע, בעל תושייה וקשרים טובים מאוד עם השלטון המנדטורי. לו ולפארידה-אשתו נולדה בת בשם באשירה.
*יוסי אברך ורינה-ביתו של יעקב גוטליב.
*דני (אכרם)-ילד יהודי שניצל מהתקפת מחבלים ואומץ על-ידי ד"ר עבד אל באדר ופאטימה.
*נסיך סעודי המבקש לשאת לאישה את באשירה- נערה בת 14.
* איתן גפני-המפקד הצפוני של ארגון ההגנה, ועוד.

הספר מחולק לארבעה פרקים: א. עירום, ב. מארב, ג. אהבה, ד. שבוי, כאשר כל פרק מתחלק לתתי פרקים קצרים, שנותנים תחושת קצב מהיר.

החלק הנוכחי של הטרילוגיה, מתחיל בשנות השלושים של המאה הקודמת, ומסתיים בשנת הכרזת המדינה, כשרם אורן שותל בקוראיו קושיות כמו: האם שירי ואיתן מפקד ההגנה החתיך יפגשו? מה קרה לדני היהודי, שאומץ על ידי המשפחה הערבית? האם באשירה בתו של מוסטפה, תינשא לנסיך הסעודי? ועוד...

שאלתי את עצמי לא פעם מה יש ברם אורן, שמצליח בכל פעם לרתק מחדש את הקורא לספריו. לדעתי, התשובה טמונה בתדרים של סגנון כתיבתו, ושילוב של עובדות היסטוריות.

בספר "שירי" ככל שהוא מרתק, יש בו לא מעט חסרונות וחורים. לדוגמא: תוך כדי קריאה שאלתי את עצמי, איך זה יכול להיות, שמשפחת גוטליב לא חיפשה את הגופה החמישית, אחרי שמכונית המשפחה, על כל נוסעיה עלתה באש? כיצד שירי העבירה מסרים למגזר הערבי? איך הוריה של שירי, לא חששו לגורלה אחרי שעזבה את ביתם? שאלות רבות ואחרות, נשאלו על ידי, ומחשש לספוילר לא ארחיב בנושא.

בנוסף לסיפור האהבה, והעלויות שהיא גבתה, רם אורן לוקח את הקורא למסע ברחבי הארץ, על רקע הפרעות ותקופה היסטורית, של טרום מועד הכרזת המדינה. הקורא מטייל יחד עם הדמויות ב: ת"א-יפו, עכו, צפת, ירושלים, טבריה וקיבוץ אפיקים כשמגולם בתוכם גם צביונם.

לדעתי, חלק ניכר מהדמויות לוקה בחסר ובאי דיוקים בפרטים הקטנים, כגון: זמנים. מאידך, ניראה קצת יותר מידי יצירתי, ולא אמין לחשוב שילד שגדל במשפחה ערבית, על ברכי חשיבתם בעניין השטחים הכבושים, פתאום, תוך תקופה קצרה, הקיבוץ מצליח להפוך אותו לציוני.

לתשומת ליבכם, למרות החסרונות שמניתי, רם אורן מכבד ומעצים בספריו את הנשים, ראו מקרה "שירי", ועל כך, שאפו. לא רק שירי יש בסיפור הזה... יש את רינה, שושנה, פאטימה ועוד.

שפת הספר פשוטה וקולחת, ומאידך, פתאום ומשום מקום, תופענה מילים גבוהות כמו עופאי העצים (עמוד 100), חשרת העננים (עמוד 232) ועוד.

לא לחינם ספריו של רם אורן הם רבי מכר, ולו רק מחמת כך שיש בכתיבתו קסם וידע ביצירת טמפו, אלא גם נעיצה נכונה של מתח בעורקי קהל קוראיו.

אישית אני לא אוהבת טרילוגיות שלא משווקות יחדיו. הספר הנוכחי פורסם ב-2014 , והספר הבא אחריו בשם "דני" שווק בתחילת 2015. כאדם שקורא בממוצע בין 5 ל-6 ספרים בחודש, המרחק בין החלקים לא נוחים לי. במקרה הנוכחי, כל הטרילוגיה נחתה אצלי, וכך נמנעה ממני תקופת ההמתנה של בין לבין.

החלק הנוכחי של הטרילוגיה, מזכיר לי סצנה של אופן הכנת בצק עלים, שכידוע דורש יחסיי שומן מדויקים, ומעת לעת גם לישה...

בחלק הנוכחי של הטרילוגיה רם אורן הכין לנו את בצק העלים, עכשיו, מסקרן לדעת איזה מרקם יהיה לעלים, ואיזה מילוי יוטמן ביניהם.

לסיכום, זהו ספור אהבה על רקע היסטורי, עם פיתולים צפויים, מזכיר מעט טלנובלה, ולעיתים, גם את סינדרלה. עלילה קלילה שתתאים לקריאה בטיסה לחו"ל, בתקופות של "הרעלת קריאה", ו/או במשך צום יום הכיפורים שמועדו קרב.

קריאה נעימה... ההמשך בקרוב, לי יניני

אני רק באמצע של הספר הראשון מסדרה של 3 ספרים.
אבל אני כבר יכולה להמליץ בלב שלם - מקסים ומדהים ומרתק.
משפחה שעולה ארצה מרומניה, והבת שלהם שירי שמגיעה לתרבות חדשה, היא ועוד אנשים מסביבה מסתבכים ברומנים וסיפורי אהבה אסורים בחלקם,
בין בני דתות שונות ותרבות ומוצא שונים עם פערים ועם הקשיים. מספר גם את העבר של הארץ הזאת. ממש נפלא ומרתק ומומלץ מומלץ.
אני בטוחה שאמשיך לקרוא את 2 הספרים הנוספים בסדרה. ואכתוב עליהם.

בלומה קושמרו ומשפחתה חיו בעוני ברומניה לאחר העלייה לארץ ישראל החליטה בלומה שחיי עוני לא יהיו עוד מנת חלקה והפכה לשירי, ילדה "רעה" מבית טוב שמצאה עבדה כרקדנית במועדון לילה והחלה להתרועע עם יהודים, בריטים וערבים.
הימים ימי פורענות ויחסים של שנאה בין יהודים לערבים, בין יהודים לבריטים וכל מי שמחפש להיות השולט.
קצין בריטי מתאהב בשירי המעבירה אותו על דעתו, מנהל הרובע היהודי בצפת מתאהב בשירי ויורד מנכסיו ושירי מתמסרת לכולם,
השינוי מגיע לאחר הריון לא מתוכנן שנקטע באיבו והצלתה על ידי איתן, בן קיבוץ אפיקים שפותח בפניה דרך חדשה.
בנוסף לשירי, לתומאס ג'ורדן הקצין הבריטי ומחמוד אנחנו מכירים גם דני שהוריו ומשפחתו נהרגים מירי של ערבים בדרכם הביתה ורופא הערבי ואשתו שמאמצים אותו כבנם למורת רוחם של תושבי הכפר, ואת באשירה הילדה הקטנה שהובטחה לנסיך הסעודי שמבוגר ממנה בכמה שנים טובות.
מה עלה בגורלם של שירי, דני, תומאס, איתן, מחמוד ובאשירה בחלק הראשון של הטריולוגיה שמשאיר סימני שאלה וציפיה לחלק השני.

זאת הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של רם אורן
לא מכירה את הסגנון אבל לקח לי זמן להתחבר
תחילה חשבתי שהספר עוסק באותה שירי,
ולא הבנתי למה היא מוצגת בצורה כזאת שיטחת ולא מעוררת הזדהות
ולמה כל הזמן מספרים לי על אנשים נוספים ואיך הם מתקשרים
ברגע שהגעתי לדני התעניינתי בגורל הילד
וכך לאט נמשכתי ונמשכתי
מחכה כבר לקרוא את החלק השני
מקווה שבניגוד לזה יהיה לי קל מההתחלה...

חלק ראשון -שירי נולדה בשם בלומה. לאחר שעזבה את בית הוריה שינתנה את שמה לשירי. שירי עסקה כרקדנית ערום במועדון לילה בנהריה. שירי בחרה במקצוע זה מאחר והוריה היו עניים ולא יכלו לספק לה את דרישותיה, לכן החליטה למכור את גופה עבור כסף.מחזרים היו לה בשפע וגם כסף. עם הזמן שינתה את שמה לאיזבל כדי למכור סודות מדינה תמורת כסף. שירי מסתבכת עם חייל בריטי שמכה אותה לאחר סירובה להינשא לו. מכאן משתנים חייה. איתן מציל את חייה ומעביר אותה לטיפול רפואי.שירי חיה בקיבוץ בסמוך לבית הוריו של איתן. דני הניצול היחיד בפיגוע טרור הוא הניצול היחיד בהיותו בן 5.עבד רופא שעבר במקום טיפול בו והציל את חייו. עבד ואישתו גידלו את דני היתום שקראו לו אכרם. בנו של עבד מחמוד היה סגנו של מוסטפה עלאמי מתכנן פיגועים וכל רצונו להרוג כמה שיותר יהודים.דני נכנס לחייה של שירי שמצאה אותו במטבח הקיבוץ.
ספר מקסים, מותח, כיף לקרוא.