“התחלתי את הספר עם ציפיות גדולות,
והאכזבה לא אחרה לבוא.
למרות שהתאיישתי מהספר די מהר, ניסיתי שוב לתת לו צ'אנס,
לא הלך.
יש גבול לאי הזדהות ולחוסר אמינות.
ילדה בת 14 מתחזה לבת 16 עוברת לעיר הגדולה. עובדת כפקידה במשרד עו"ד, מתלהבת מבחור אחד...שוכבת עם אחר שמת...מגדלת ילד של אחותה ויחד עם כל זאת מצליחה לאפות 100 פשטידות ביום ולנהל דוכן בנמל. חוסכת כסף לעסק עצמאי, שולחת כסף לאביה ואמה החורגת אותה בעצם היא לא סובלת...
סופרוומן?
לאחר ששכבה פעם אחת עם בחור שמת...היא חושדת שהיא בהריון
וכשהיא מגלה שלא...היא ממש מתאכזבת.
נו באמת! התקופה היא תחילת המאה ה- 20, לא בטוחה שלהיות אם חד הורית היה כבוד כה גדול שהיה לה ממה להתאכזב.
כיצד ניתן להזדהות עם זה?
הקריאה לא זורמת. הסופרת מתארת פרק חיים בכמה משפטים ולאחר מכן חוזרת אחורה ומפרטת קצת יותר.
חשתי שבדברים שהיתה צריכה להרחיב - (בעיקר),צמצמה. במה שניתן היה לצמצם (התפל) הרחיבה (תיאור מפיות, פרקט, ובחירת הטפטים לבית התה).
סיפור תמים ולא אמין אשר לא יתאים לקוראים הבוגרים ולא לקוראים הצעירים.
בזבוז זמן.”