הספר אמא של הים הוא מסוג הספרים שמטרידים ונותנים בוקס בבטן!
העלילה מגוללת בגוף ראשון לעבר ובמרחק של כמה שנים שהיא כבר בת שלושים.
וכך וזה מתחיל:
"בגיל שלוש־עשרה לא הכרתי את אמי האחרת.
עליתי במאמץ במדרגות הבית שלה עם מזוודה לא נוחה ותיק מלא ערבוביית נעליים. על המישורת קיבל את פני ריח של טיגון טרי והַמְתנה. הדלת סירבה להיפתח, מישהו מבפנים טילטל אותה בלי מילים והתעסק במנעול. הסתכלתי על עכביש מתנ

דודה שלי, אישה חביבה בשלהי גיל העמידה, נוהגת בכל פעם להגיע לארוחות חג ולאירועים משפחתיים לבושה בבגד חדש ויפה. מה שמקסים בה באמת, הוא שבכל פעם שאני או מישהי אחרת שואלות אותה מאיפה קנתה אותו, היא צוחקת בקלילות מבוישת, רוכנת אלינו ואומרת שאולי לא נאמין, אבל זה עלה כמה עשרות שקלים מהחנות ההיא שליד מהשמו, כן, כן, משם, לא לעשות פרצוף כזה, צריך לתת להם הזדמנות ואז מוצאים שם מציאות.

את הספר הזה קניתי ב

דפיקה בדלת, ילדה צנומה בת 13 עם מזוודה בידה נוקשת על דלת זרה.
מאחורי הדלת נמצאת משפחתה האחרת, הוריה ואחיה שמעולם לא הכירה.... עולמה הטלטל באחת.

כך נפתח ספרה המטלטל והמטריד של <mark>דונטלה</mark> פייטרטוניו, רופאת ילדים איטלקיה.
על המשפחתיות והאמהות באיטליה.
ה"מוחזרת" כך היא מכונה, לאחר שהוחזרה להוריה הביולוגים לאחר שזוג הורים אחר גדלו אותה כביתם החל מגיל חצי שנה, כבת יחידה עטופה הוחזרה באחת למשפחה ז

עוד פנינה מעולם הספרות האיטלקי, או אם תרצו- פנינה מן הים.

זהו קודם כל ספר על משפחתיות. משפחה, על שלל רבדיה.

על יחסי הורים ילדים, אחאות (יחסים בין אחים), ולא, הפעם לא על זוגיות.

ביום בהיר אחד נערה בת שלוש עשרה מצלצלת בדלת בית כשהיא מחזיקה בידה תיק ובו צרורים חייה. את הדלת פותחת נערה צעירה ממנה- אחותה. הנערה הבוגרת יותר אומצה בינקותה ע"י משפחה אחרת, ועכשיו מוחזרת למשפחתה הביולוגית. מרגע זה

לפני שלוש שנים, בנסיעה בדרך אמאלפי בדרום איטליה, עצרנו לתצפית באמצע הדרך כדי להסתכל על הנוף. פינת התצפית עצמה היתה די מוזנחת, עם אשפה פזורה פה ושם, ועם שלד מכונית שרופה למחצה. תוך כדי השהות שלנו שם עצרה גם מכונית רשמית ושחורה ויצאו ממנה שלושה שוטרים שהתעניינו ברכב. אני התעניינתי בהם, ובמשמעות של הכתוב על המכונית "Carabinieri", אבל לא רציתי להטריד אנשים במילוי תפקידם בארץ זרה כי לך תדע איך זה ייגמר

נערה בת שלוש עשרה מוכשרת מאוד, בעלת כישורים יוצאי דופן, "מוחזרת" ממי שקראה להם "אבא" ו "אימא" לבית הוריה הטבעיים. כך סתם, בלי הסבר ובלי הכנה.
וכאן מתחילה מלחמת ההישרדות שלה. במערכת מתוארת להפליא של הסתגלות פיזית ונפשית למצב החדש. מערכת זאת עוברת מנעד של רגשות , החל מניכור, דרך התבוננות ולבסוף קבלה ואפילו שמץ של הזדהות.
והנה מגיע מהפך נוסף.. חזרה לעיר כדי ללמוד ולהתפתח ולא לאבד את מימוש הפוטנציא