#
נראה לי שקל יותר למצוא יופי (או כיעור) מאשר חן. חן הוא תכונה חמקמקה, קשה מאד להגדרה, אבל כל מי שנתקל בה מזהה אותה. זו תכונה, או אווירה, מושכת לפעמים יותר מיופי. הספר הזה חינני ביותר.

למרות שמו המצמרר הוא לא מותח אפילו לרגע, ולא מתכוון למתוח. אין בו תיאורי רצח או גוויות מדממות (אם כי הוא מתחיל מניקוי יסודי אחרי רצח...) אין בו ניסיון להתחקות אחרי הרוצח – הקורא יודע עוד לפני שפתח את הספר מי הרוצח ויבין במהלך הסיפור גם למה. יש בו ניסיון להתחקות אחר דינמיקה מורכבת בין שתי אחיות – שונות אחת מרעותה ככל שאפשר: הבכורה, קורידה, היא אחות רחמניה. מסודרת, קפדנית, אחראית, מצפונית, גבוהה וזוויתית, פשוטת-מראה. הצעירה, איולה, עם גוף של אלילה ופנים של ונוס, היא עוצרת נשימת כל רואיה. אי אפשר לעמוד בפניה והיא אינה מקבלת "לא" כתשובה. קורידה, המספרת את הסיפור בגוף ראשון קיבלה אחריות על אחותה ברגע שזו נולדה ואין לה יכולת או רצון להשתחרר מהאחריות הזו.

מה יש בסיפור? יש בו תיאורים אותנטיים של החיים בניגריה. תיאורים הנעשים בדרך אגב. לברייתוייט, כך נראה, לא היתה כוונה לתאר את המנטליות והחיים במקום שוקק החיים בו היא חיה. זה יצא לה במקרה תוך כדי סיפור וזה, כן, חינני. מדובר במעמד בינוני-גבוה החי בלאגוס, מרכזה הכלכלי של המדינה הענקית והצפופה הזו. אמנם מעמד בינוני אך עם מנטליות מיוחדת לאפריקה: מראה היופי תלוי בגוון העור. ככל שהוא בהיר יותר הוא יפה יותר. מאכלים מסקרנים, ביגוד מסקרן, מקלעות צמות על הראש – כל אלה משובצים בסיפור באופן מרתק.
הגברים הם בעלי הזכויות. הגברים במשפחה, הגברים בעבודה והשוטרים – הגברים - המשלימים הכנסה מהאזרחים (והאזרחיות...) עליהם הופקדו לשמור, והאזרח/ית מקבל על עצמו להתחנף, להתרפס ולשלוף את הארנק אם עוצר אותו שוטר, כי אלה החיים.

ברייתוייט ילידת ניגריה מהמעמד אותו היא מתארת בספרה, למדה משפטים וכתיבה יוצרת באנגליה וספרה היה מועמד לפרסים – כמו בוקר או Women’s Prize for Fiction (הוא לא זכה...) יש בספר תמימות והוא אמין למרות הסיפור הבידיוני והחריג. יש בו ניסיון כה אנושי להפיק ממעט יתרונות את המירב יחד עם גישה המקבלת בסטואיות את מיגבלות היחיד/ה וממשיכה בדרכה. נהניתי לקרוא.

הביקורת עלולה להכיל כמה פרטים מהעלילה.




ספר שנון וקצבי שיש בו כמה קווי עלילה שמתנקזים לאחד- קורידה היא אחות מצליחה בבית חולים יוקרתי והיא מאוהבת באחד הרופאים. הבעיה היא שהרופא הזה מתאהב דווקא באחותה של קורידה, איולה. ועוד בעיה- איולה היא רוצחת סדרתית. כלומר, היא רצחה כבר שלושה גברים וקורידה בדקה בגוגל וראתה שההגדרה של רוצח סדרתי זה מי שרצח שלושה אנשים או יותר. אז מה תעשה קורידה? איך תגן על אהוב ליבה מפני אחותה? האם תוכל לשמור על סודה של אחותה ועדיין להרחיק ממנה את הרופא?
תוך כדי הספר נחשף הסיפור המשפחתי של קורידה ואיולה, ופעולותיה הרצחניות של איולה מקבלות קונטקסט והסבר (לא הצדקה, ועדיין). ספר מקורי מאוד, מרתק, מהנה ומעורר מחשבה.

קומדיה שחורה. איולה וקורידה הן אחיות. איולה רוצחת מחזרים שלא לטעמה. קורידה צריכה לחפות עליה.
נחמד לג'אנר זה.

מה הייתם עושים אילו קיבלתם שיחת טלפון מאחותכם שתעזרו לה עם גופה? ולא סתם גופה, את החבר שלה שהיא בעצמה רצחה!

הלם? זעזוע? הפתעה?
לא עבור קורידה. קורידה היא אחות בבית חולים ואחותה הבכורה של איולה.
איולה היא היפה מבין השתיים וזו שמקבלת את מלוא תשומת הלב מכל סביבתה החל מהוריה וכלה בכל גבר. לכולם איכפת מרגשותיה של איולה ומעתידה. ואילו קורידה? הפחות יפה, המיושבת, בעלת הקריירה והרצינית מבין השתיים, מסתפקת בתפקיד האחראית לביטחון ולאושר אחותה.

איולה אומנם בעלת יופי מסנוור ומעצבת אופנה ומלכת אינסטגרם, אך היא סובלת מבעיה מסויימת. אותה בעיה גורמת לה לרצוח את המחזרים/חברים שלה ובאמתחתה כבר שלוש גופות. אלמנה שחורה משהו?
היא מצטיירת כילדותית, נהנתנית ואחת החיה ומתקיימת על תשומת לב והערצה.

מהי אותה בעיה ממנה סובלת איולה?
מה התסמינים שלה?
מה הטריגרים שלה?
האם ניתן לשלוט בה?
האם ניתן למנוע את הרצח הבא?
ומה יקרה כאשר איולה נפגשת עם עמיתה של קורידה שמבקרה היא מאוהבת בו?
האם נאמנותה לאחותה תגבר על אהבתה?

הסיפור מסופר בגוף בגוף ראשון מנקודת מבטה של קורידה. העלילה ממוקמת בניגריה וזה היה מפגש ראשון שלי עם ספרות מהמדינה הזו. הביגוד, התבשילים והמנהגים חדשים לי וזה היה מרענן. היו אף כמה ביטויים בשפה המקומית אשר הודות לתרגומו המופלא והערות השוליים של אילן פן, הצלחתי להבין תוך שמירה על אותנטיות הטקסט.

הפרקים קצרים ונפתחים במילה או בביטוי המתחברים לתוכן אותו פרק ונדמה שיש לזה קשר למשיכה שלי לטקסט ולקריאה המהירה. ישנה תחושה שהכתיבה שואבת את הקורא פנימה בגלל שהיא זורמת וקולחת ובפרקים קצרים המדרבנים לקרוא "רק עוד פרק אחד," וכולנו יודעים איך זה מסתיים.

זה לא סיפור מתח במובן הקלאסי. אנו למדים על התקריות בדיעבד. הדמויות בנויות בצורה נהדרת בעיניי. דמותה של קורידה היא אחת היפות. היא שילוב מושלם בין אחריות, איכפתיות, דיסקרטיות, נתינה והקרבה. אציין לשבח את דמויות המשנה שכל אחת הוסיפה צבע אחר לעלילה ואף אחת מהן לא הייתה מיותרת.

הסיפור בעיניי הוא יותר דרמה. המתח בין אחיות לאור יחס מפלה מצד הוריהן ומצד החברה, הקנאה שיש שתתעורר, התסכול הבלתי נמנע כאשר את כל הרגשות הללו עוטפת אהבה והבנה כנה ואמיתית של אחות לאחותה.

הסיפור שוטח את נושא מורכבות הקשר בתוך המשפחה, עוסק בהשפעת הרשתות החברתיות על תדמיתם של צורכיה וכן עוסק באמות מוסר אישיות וחברתיות. מה נכון ומה אסור. מה הולם ומה פסול ומעל לכל הוא עוסק בבחירות אישיות ולקיחת צד. חייבים להיות החלטיים ולא להישאר על הגדר.

היה חסר לי תהליך של אבחון והבהרה למצבה של איולה. הסוף אומנם סגור אך אשמח אם הסופרת תכתוב לו המשך כי נותרו הרבה שאלות שעליהן ארצה לקבל מענה.

לסיכום, ספר קליל, קולח, כתיבה מאוד טובה, תרגום משובח ועלילה דרמטית שנהניתי מאוד לקרוא ולכן, ממליצה עליו בחום.

זה לא ספר מתח שגרתי כי, כמו שקראתי בביקורות קודמות על הספר, אין בו מתח "רגיל" שאתה מנסה לפתור איזו תעלומה או לנחש מי הרוצח כי אתה יודע את זה משם הספר עוד לפני שהתחלת בכלל לקרוא. ובכל זאת....... איך הייתם מגדירים רצון בלתי פוסק לקרוא את הספר בכל רגע פנוי ועם זאת לקוות שלעולם לא יסתיים?
גם הפרקים הקצרצרים שלו גורמים לספר לטוס במהירות. זה אחד הספרים שקראתי בזמן הכי קצר.
בקיצור ספר מצחיק, ייחודי ומומלץ מאוד! בהחלט ארצה לקרוא עוד ספרים של הסופרת בעתיד בע"ה.
עשו לעצמכם טובה ותקראו אותו. תהנו מכל רגע :)