הייתי רוצה לומר כמה מילים חכמות על ההיתכנות של הטכנולוגיה שהספר מציג, אבל וואלה. אין לי מושג.
לא מבינה כלום בבינה מלאכותית.
האם בעתיד הקרוב נראה בינה מלאכותית שמפתחת רצון עצמאי, שאינו קשור ברצון של המתכנתים העומדים מאחוריה (לעשות כסף, כך או אחרת, מן הסתם) ורגשות אנושיים?
לי זה נשמע מופרך, אבל מה אני יודעת.
וספק אם הסופר יודע, כי נראה שאין לו באמת עניין בשאלות הטכנולוגיות.
או שיש לו, אבל הוא שומר אותו לעצמו. בספר, בכל אופן, הוא לא נכנס לזה יותר מדי.
יש לו עניין בשאלה מה הופך אותנו לאנושיים, יש לו עניין לספר סיפור רומנטי נוגע ללב, יש לו עניין לשעשע.
ורציתי לאהוב אותו כי כל אלו נשמעים כמו מתכון מצויין, בפרט כשהוא מגיע בניחוח בריטי.
אבל לא כל כך הצלחתי.
במרכז הספר עומדת בינה מלאכותית חביבה המנסה לשדך בין שני גיבוריו האנושיים של הספר.
מנגד, עומדת בינה מלאכותית המנסה לשבש את הקשר הזה במגוון דרכים שהעולם הדיגיטלי מאפשר.
אז למה לא אהבתי?
כי לא מספיק חיבבתי את הגיבורים הראשיים (אלו מהרומן הרומנטי הנוגע ללב), וגם ההומור לא כל כך שעשע אותי.
נראה לי שאולי קראתי אותו בתקופה לא מוצלחת, אולי פספסתי איזה רובד.
כי זה הרגיש כמו תבשיל שעשוי מחומרי גלם טובים ומדיף ניחוח ערב...
ואין לי מושג למה בסוף אכלתי אותו בכזה מאמץ, כפית אחרי כפית, רק כדי לסיים מהצלחת.

#
כשאני חושבת על בינה מלאכותית עולה לי תמונה של ה I.Robot שהיה לנו פעם. היצור המסכן טייל ברעש על הריצפה, שאף, לא בהצלחה יתירה, לאסוף אבק ופרווה, נקלע למלכודות בין רהיטים, לא הצליח להבין איפה באמת כדאי לו לחפש לכלוך. הוא היה חוזר שוב ושוב על עקבותיו במעגל קבוע פחות או יותר. בהתחלה חייתי באשלייה שהוא ינקה ואני אקרא ספרים. למעשה התברר לי שהאנרגייה המוקדשת לטיפול בו – לחלץ אותו כשנתקע, לכוון אותו אל היעד, לפרק אותו לניקוי – רבה יותר מהאנרגייה הדרושה לטאטא את הריצפה בלי רובוטים ובלי בינה. כשהסתיים החידוש והשעשוע הוא נמסר לאנשים יותר אופטימיים ממני.

הספר הזה מנסה לפענח את סודות האושר והאהבה של המין האנושי באמצעות דמויות של בינה מלאכותית, המככבות, יחד עם אנשים בשר ודם, בספור. הוא עוסק בצורך האנושי להאנשה, לפיו כל יצור, גם מכונה או מוצר שאינו גשמי בשום מובן, "חש", "חושב", "שונא", "מאיים"... בקיצור בני האדם יוצאים מההנחה שכל תוצר תבוני בעולם דומה לבני אדם ומונע על ידי אינטרסים דומים לשלהם.

זו, כמובן טעות בתפיסה, אבל מיגבלה של בני-אנוש אינה מאפשרת להם לקבל יצור תבוני (שמסוגל להתווכח איתם על פוליטיקה, קולנוע ואמנות) בלי אינטרסים. כך שהספר המלבב הזה מספר סיפור, שמי שיסכים לזרום איתו ייהנה הנאה מרובה. מעשה בבינה מלאכותית שפותחה כדי להיות איש מכירות טלפוני, שמחבב מאד את הגברת שתפקידה לשוחח איתו ולשפר את יכולות התקשורת (המעולות) שלו. מה שמגביל את יכולותיו הטכניות הוא חוסר היכולת שלו להבין דקויות רגשיות. זה מביא לתוצאות משעשעות מאד, ומאפשר לקורא(ת) לחשוב על הדרכים בהן אנחנו בוחרים בני-זוג. נגיד אפליקציית היכרויות. את/ה בוחר/ת בן/ת זוג לפי התמונה שהעלה לאתר ומספר המלים בהן הוא משתמש לתיאור שלו. ואחרי זה את/ה מתפלא/ת למספר הבלתי-נתפס של אכזבות שנוצר כתוצאה מהתבוננות בתמונות וקריאת מלים מהונדסות.

אנחנו חיים בעולם שיותר ויותר יישויות לא-אנושיות משפיעות עליו. עזבו את ה I.Robot שהבאתי כדוגמה. אני בספק אם ראוי לו להחשב בינה מלאכותית. חישבו על הטלפון שלכם. על מכונת הקפה שמעירה אותכם בבוקר עם ניחוח אופטימי. על התנור שיודע לשקול, להחליט על תוכנית, להתחיל ולהפסיק פעולות, לנקות את עצמו בלי מעורבות אנושית. חישבו על מצלמות האבטחה בבית שמאפשרות לכם לראות מה קורה בו מכל מקום בו תהיו וגם להתערב מרחוק במה שקורה. כל אלה הם אמצעים שנועדו לפנק אותנו. חישבו על הבוטים שמתערבים בבחירות, שקובעים סדר-יום פוליטי ואווירה ציבורית, תוך שהם נחזים כאנשים... הפינוק שלנו הוא חרב פיפיות, זו שתביא לאובדננו.

ספר חמוד שאינו מתיימר להיות יותר מבידור אסקפיסטי. הוא מספר סיפור שאינו מזלזל באינטליגנצייה, למרות גלישותיו לשטותניקיות. סיפור האהבה פה הוא רק תבלין לנושאים הרציניים בהם הוא דן, באריזה מטעה. למרות חוסר יומרנותו הוא גרם לי לחשוב לא מעט על דברים שלא נתתי את דעתי עליהם.
סופו הפרטני של הספר מחוייך ומרגיע. לגבי האנושות, אני לא כל כך בטוחה...

איך יכול להיות שאין ביקורת על הספר הזה? ספר מתוק ממש. זה מכבר הגעתי למסקנה שקשה לי לאהוב ספרים עם סופים לא ברורים או סופים עצובים. הרי אני קוראת כדי להנות, צער וכאב יש מספיק בחיים האמיתיים אז אם אפשר, תחסכו את זה ממני בספרים שאני קוראת. בספר הזה, שאמנם יש בו סיפור אהבה אבל זה סיפור אהבה חדשני ומקורי, בדיוק כשנראה שהעלילה נתקעת ומה כבר יכול להתפתח בהמשך, מופיע פתאום טוויסט בעלילה עד לסוף הטוב, בטח שטוב, אחרת לא הייתי נהנית ממנו. ממליצה לקרוא כשרוצים להתכרבל במיטה עם ספר נחמד אבל כשלא מתחשק סתם עוד רומן דביק אלא משהו קצת אחר.

ספר נהדר!!!
מצחיק, חכם ומקורי על בינות מלאכותיות שבורחות קצת על מרחבי הרשת,ומתערבות בחיי המפעילים שלהן.
מן הגולם קם על יוצרו.
זהו סיפור אהבה מקסים ואופטימי, שבוחן את היחסים ביניינו לבין הצמודים שלנו: המחשב בעבודה, הטאבלט, הקינדל, הלפטופ והסמארטפון, ומעלה תהיות.
מומלץ בחום.
הנאה ופרצי צחוק מובטחים.

ספר מצחיק, ממש כיף לקרוא. מדובר על עידן הבינה המלאכותית (זה אמיתי וזה כבר כאן, תאמינו או לא!) בקטע קצת מוגזם, אבל מתוק.
סיפור נחמד וקליל למי שמחפש משהו כזה. אז אמנם יש אי-אילו תהיות לגבי ההיתכנות של דברים כאלו (לא, זה לא קורה באמת, עדיין.), אבל הספר בפירוש לא נכנס לנישה של מדע בדיוני.
תקראו, מקסימום תצחקו.

ב"ה
וואו, איזה ספר! ועוד פעם וואו! נהדר-מקסים-מותח-מרגש.
רעיון אדיר עם בצוע מדהים.