אני אוהבת סיפורים המאפשרים לי לדמיין מסע לארצות אחרות.
בפרט כעת, כשהקורונה מתפשטת כמו שריפה בשדה קוצים והנסיעות שלנו מוגבלות: אני זוכרת שמאוד נהניתי למשל מהקריאה במגילת סן מיקלה שכן תיאוריו של הסופר היו מוחשיים כל כך עד כי רציתי לבקר בקאפרי: להריח את הים, לחוש את הרוח על פני ולטעום את השפה המתגלגלת והיפה הזאת: האיטלקית.
כשאני נשאבת למקומות רחוקים, ליישובים נִדַּחים באמצעות הקריאה אזי יודעת אני שהתוכן קסום וסוגסטיבי כאחד.
ספר הביכורים החדש ״חג המכשפה״ מאת עינת בדי מציע חוויה מופלאה שכזאת: תחושות קור וחום שבאות לידי ביטוי במזג האוויר וברגשות.
הקורא, כמו נוסע סמוי מצטרף להחלטתה של משפחה ישראלית גרעינית להישאר באיטליה עם בנם הקטן ולא לחזור חזרה לישראל.
מסקנה שנראית אידאלית לכאורה, קסומה אפילו.
התחלות חדשות, אנשים אחרים ושפה ריחנית וטרייה כמו פוקאצ׳ה שיצאה מהתנור. איזה חיים יפים! La Vita E Bella פרינצ׳יפסה תמנע, רועי בעלה והילד סהר אלא שאט-אט מסתבר שחייהם חפים ולאו דווקא יפים.
חפים מסולידריות, מהדדיות ומממון.
חייהם דלים, רוטטים מקור ומחשבונות שלא נסגרו, אם אישיים או עסקיים.
יש בהם נגיעות קטנות של אושר שמזכירות פרסומת לעוגה או זרי פרחים אך אלו אינן מחזיקות מעמד זמן רב והאופל שוב מכריע ומשבש את אורח חייהם.
פעמים מספר היה בעיני הסיפור בלתי מגובש אך ככל שהמשכתי בקריאה הוחוור לי כי אני מבינה היטב מהו מהלך העניינים ולא, זה לא נדמה לי ומה שקרה, אכן באמת קרה.
הסיפור קצר אך נקרא לאט, בכאב ובהבנה. אני, הגלותית מכירה את הדיכוטומיה בין הישראליות שבי לבין הרצון להשתייך למקומיים באוסטין, טקסס. אני גאה במוצאי ונכלמת באותה מידה, מתקשרת היטב עם האמריקאים אך מתקשה לעיתים להבינם.
עינת בדי נגעה במינימום זמן בכל נקודות התורפה שלי, שיא מכובד בהחלט!
ברצון אעקוב אחר כתביה העתידיים ואף אמליץ בלב שלם על הנובליטה הייחודית הזאת.













![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




