וואו איזה ספר.
אני מאוד אוהבת ספרים של סיפורים מלפני או מתחילת קום המדינה.
נחום שוורצברג מספר על תקופת ילדותו בגיל 5 לערך בת"א של סוף שנות החמישים תחילת השישים. סבא וסבתא שלו גרו ברח' אדם הכהן, סבא שלו הייתה לו חנות מכולת בדיזנגוף ושירת המון אנשים ביניהם את פולה בן גוריון, יעקב בודו, ועוד והכל מטובל באידיש שהסבין דיברו. הסיפורים והטיולים שעשה עם סבו החכם, הזכיר לי נשכחות של סבי, יחד עם נחום שוורצברג טיילתי איתו, הבנתי את רחשי ליבו, ופשוט נהניתי מכל רגע קריאה.
גם לדוגמא כשיש את הסיפור של יעקוב בודו עם כל מיני משפטים באידיש (למרות שאיני דוברת את השפה), שמעתי את טון הדיבור של השחקן המוכשר, והרגשתי שאני ביחד איתם במכולת.
נחום שוורצברג ארג כאן ספר שכולו געגוע לימים של פעם, והכי הרבה געגוע עמוק לסבא וסבתא.
אני אעשה סוג של ספויילרון קטנטן, הפרק האחרון, הוא 40 שנה אחרי....
מה קורה כשאתה רוצה לכתוב ואז מוצא משהו... שמזכיר לך את העבר הגעגוע, ואתה גר בת"א וחושב על הרחובות, ואיך מגיבים...
ספר מעולה מעולה בדיוק מסוג הספרים שאני אשמור ואדפדף מפעם לפעם ואמשיך לחלום עליו. ספר של 10 כוכבים.
אני מאוד ממליצה עליו ואתם תיהנו ממנו המון.


















