וואו איזה ספר.

אני מאוד אוהבת ספרים של סיפורים מלפני או מתחילת קום המדינה.

נחום שוורצברג מספר על תקופת ילדותו בגיל 5 לערך בת"א של סוף שנות החמישים תחילת השישים. סבא וסבתא שלו גרו ברח' אדם הכהן, סבא שלו הייתה לו חנות מכולת בדיזנגוף ושירת המון אנשים ביניהם את פולה בן גוריון, יעקב בודו, ועוד והכל מטובל באידיש שהסבין דיברו. הסיפורים והטיולים שעשה עם סבו החכם, הזכיר לי נשכחות של סבי, יחד עם נחום שוורצברג טיילתי איתו, הבנתי את רחשי ליבו, ופשוט נהניתי מכל רגע קריאה.
גם לדוגמא כשיש את הסיפור של יעקוב בודו עם כל מיני משפטים באידיש (למרות שאיני דוברת את השפה), שמעתי את טון הדיבור של השחקן המוכשר, והרגשתי שאני ביחד איתם במכולת.
נחום שוורצברג ארג כאן ספר שכולו געגוע לימים של פעם, והכי הרבה געגוע עמוק לסבא וסבתא.

אני אעשה סוג של ספויילרון קטנטן, הפרק האחרון, הוא 40 שנה אחרי....
מה קורה כשאתה רוצה לכתוב ואז מוצא משהו... שמזכיר לך את העבר הגעגוע, ואתה גר בת"א וחושב על הרחובות, ואיך מגיבים...


ספר מעולה מעולה בדיוק מסוג הספרים שאני אשמור ואדפדף מפעם לפעם ואמשיך לחלום עליו. ספר של 10 כוכבים.
אני מאוד ממליצה עליו ואתם תיהנו ממנו המון.

מרגש. ספר שיוצר געגוע לתקופה שהייתה ואיננה עוד.
לפני המון שנים שאלתי את אימא שלי 'איך מרגישים כשמבוגרים'
והיא ענתה לי 'בתוך הלב תמיד מרגישים צעירים' רק הגוף מרגיש אחרת.

הספר הזה השליך אותי לתקופה שנדמה כאילו שכחתי,
לעידן התמימות בו העולם נראה כמו 'לונה פארק' מרגש
בדיוק כמו שמתאר הסופר שמלקט את כל זיכרונותיו עוד מהיותו דרדק בגן,
את כל המקומות, האנשים, הריחות והטעמים.

מתקן הנקניקיות המסתובב, שערות הסבתא, גן החיות,
הסרט בערבית בימי שישי, המכולת של פעם, רשת ב' ברדיו,
הסודה בסיפולוקס עם בלוני הגז הקטנים האדומים :)
הסופר כותב ומתאר ברמת הפרטים הקטנים, איך אז בשנות השבעים
החיים היו טובים וכה פשוטים.

סבא אהרון וסבתא אסתר מקבלים בספר מקום של כבוד
והערכה ענקית לדור הנפילים של פעם.
קראתי והתרגשתי, ועם זאת הבנתי שעם כל המשותף
היו גם הבדלים. הילד הקטן שגדל בת"א, במתחם של דיזנגוף
חווה ילדות מיוחדת ויוצאת דופן לצד האמנים, הברנז'ה של פעם
כשאפילו פולה בן גוריון הייתה קליינטית במכולת של הסבא.
והים היה מרחק גיחה קצרה.

הכותב מתאר המון דמויות שהכיר מימי ילדותו עד שמתישהו
התחלתי קצת לאבד עניין, אבל המשכתי לקרוא
ובסוף הספר התרגשתי ביחד איתו כשחזר לאחר 40 שנה
לבקר בבית בו עברו ימי ילדותו.
הביקור לאחר עשרות שנים במחוזות ילדות מרגש ומעציב בו זמנית,
ממחיש את השינוי הענק בין אז לעכשיו.
היום כולנו אנשים אחרים, השתנינו, התבגרנו, התפכחנו,
אנחנו מבינים שהמקום שעיצב את ילדותנו השתנה....בדיוק כמונו...

לסיכום, מומלץ לכל מי שרוצה לחוות "ילדות שנייה"
ובפרט למי שגדל בת"א והאידיש הייתה שגורה בביתו
(מזל שיש תרגום ;-) )

ספר זיכרונות נהדר , בעיקר לגילאים הנכבדים שביננו, ובעיקר לתל אביבים של פעם. כיוון שאת נעורי חייתי ברחובות סמוכים, הרי שכל האזור המתואר, צפון תל אביב, מגוריהם של סבא וסבתא של הכותב, המכולת של הסבא, היו ממש לנגד עיני. ממש בלעתי את הספר.

ספר חמוד, לא עומד בציפיות כל כך.
יותר ספר זיכרונות ילדות של הסופר
לא מצאתי בו עלילה, סיפור ישן מעניין, מרתק, או מלמד.