אני מבינה. אני באמת מבינה מה ניסתה אל קנדי לעשות עם הספר הזה. ולמען האמת, אם הספר החמישי, שמאחד את כל הדמויות האהובות, לא היה יוצא וסוגר את סדרת "מחוץ לקמפוס", הייתי מאוד מאוכזבת מכיוון שלמעשה לאורך הסדרה, הוא די מתבקש. אני אישית ציפיתי לו מאוד ואולי בעיקר בגלל שמאוד רציתי לקרוא שוב מנקודת מבטם של הזוג הכריזמטי והמוביל שהתחיל את הסדרה המהנה הזאת- גארט והאנה.
בספר "המורשת" קנדי איפשרה לעצמה לשים את המורכבות שבמערכות יחסים במוקד כי למה לא בעצם? עברו 4 שנים מאז הקולג', הזוגות התבססו, מערכות היחסים העמיקו, כמעט לכל אחד ואחת כבר יש קריירה או כזו בהתהוות, הם חיים את החיים האמיתיים. קנדי רצתה להביא וייב בוגר יותר. אולי במובן הזה היא הצליחה יותר מידיי לטעמי ולא תמיד במובן החיובי של המילה – הם רק בני 25 ועברו לכאורה רק 4 שנים מאז פגשנו אותם לאחרונה אבל היו רגעים קטנים שחשבתי שהיא מציגה אותם כבני 30. למרות זאת, זה לא גורע מהיופי והכיף שספר הזה. נהניתי ממנו מאוד, הוא הקומי ביותר מבין חמשת הספרים, קליל וזורם ומאגד בתוכו אלמנטים מהספרים הקודמים – אהבה, רומנטיקה, קסם, תשוקה וכמובן הוקי.
יחד עם זאת, זה אולי הספר הכי פחות פופולרי מהשאר. חלק מהקוראים הביעו כעס וטענו שהסופרת לא עשתה חסד עם הדמויות האהובות שמעריצי הסדרה עברו איתן מסע והגדירו אותו כמיותר - אני אמפאתית כלפי נקודת המבט הזו אך לא מזדהה עמה. אולי הניסיון של קנדי להעביר מוסר השכל על מערכות יחסים גבה מעט מחיר מהדמויות כפי שהכירו אותם. אני אישית נתתי לה יותר קרדיט שכן אנחנו פוגשים אותם בוגרים יותר, הם עדיין לגמרי מי שהם, וגם אני מודעת ליכולת הייחודית שלה להביא את הסגנון המקורקע, האותנטי, הטהור בלי בושה בתוך מניירות מוכרות. השילוב של שני האלמנטים האלה הופכים את הספרים לחוויה מופלאה. כל שיעור שעברו הזוגות בספר הזה, תרם לצמיחה שלהם וקירב אותם אחד לשני.
מי שחובב/ת את הז'אנר ועוד לא קרא את הסדרה הזאת – רוצו לקרוא, כדאי לכם:) כל ספר זה חלק מפאזל. ולספר הזה כדאי לבוא עם ראש פתוח. אני אישית לא יכולה לדמיין את הסדרה בלי הסגירה המקסימה הזאת.

הביקורת עלולה להכיל ספויילר
אחרי שקראתי את הסדרה הנהדרת "מחוץ לקמפוס" ואת "הבחורים של טומן", חיפשתי סדרה נוספת בסגנון והומלץ לי על סדרה נוספת בעלת ארבעה ספרים – "טוויסטד". אני אמנם רק אחרי קריאת הספר הראשון, אבל...טוויסטד- איט איז.
אחרי הרף הגבוה שהציבו הסדרות הנ"ל לא היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה, אבל בהחלט לא ציפיתי לקרוא את מה שקראתי...
בגדול? אלכס וולקוב ואווה צ'ן הם חושך ואור, שניהם עברו טראומה אבל הוא סגר את ליבו בסורג ובריח, חשדן כלפי כל העולם, ומוכן לדרוס (וזו מילה עדינה) את כל מי שעומד בדרכו. היא אמפאתית, הפיה הטובה שעדיין מאמינה בטוב שקיים בעולם. הם לכאורה הפכים משלימים אבל בצורה מעוותת מאוד כמו שמבטיח שם הספר.
הקצב של הספר מעט מסורבל, יש קטעים טובים שכתובים היטב אבל יש קטעים שחסרה בהם הרחבה או העמקה של הסיטואציות והכל קורה מהר מידיי, עוברים מנקודת קיצון אחת לאחרת באופן שלא פשוט לעכל.
אלכס וולקוב הוא בד"כ הטיפוס הגברי שאמור לעורר הרבה עניין, כזה שאני אוהבת לקרוא עליו – הוא מושך בצורה יוצאת דופן, מצליחן, חתיך בטירוף, בעל עוצמה, עשיר בהגזמה ובעל אייקו גבוה, יחד עם זאת, התיאורים על התנהגותו והמשאבים שלרשותו - בטח בגיל כ"כ צעיר הופכים אותו לכמעט לא אנושי. ככל הנראה מנקודת מבטה של אווה, שרואה מעבר לצורתו הקשוחה והקרה כקרח, לאלכס יש "לב יפייפה" אבל בהחלט לא היה פשוט לראות את מה שהיא רואה. אם כבר, ההפך הוא הנכון. ההתנהגות הפסיכופתית, הקרימינלית והאובססיבית של אלכס החל מתחילת הרומן בניהם ובמיוחד לקראת סוף הספר, היא זו שמטה את כף המאזניים יותר מכל דבר אחר וזה..מבאס. רציתי לראות מעט מהפגיעות של אלכס, מונולוג אישי נוגע ללב שמוכיח שקיימת בו אנושיות, איזושהי הוכחה ללב היפה שלו והופעת קריוקי מרגשת אחת לא הספיקה לי. נדמה שלאווה יש דרך לקרוא את אלכס באופן כזה שנסתר מהקוראים.
למרות שאהבתי את האלמנט של המתח בספר, גם כאן היו קטעים שבהם הייתה הגזמה פרועה- יותר מידיי, קיצוני מידיי.
בקיצור? סביר. אני חושבת שהספר הזה היה יכול להיות יותר טוב אם היה קצת מאוזן.
אגב, כדאי להאמין לאזהרה שכתובה בתקציר הספר.

הביקורת עלולה להכיל ספוילר

היו לי הרבה ציפיות מסדרת הספרים הזאת גם בגלל התקציר שקולע לטעם שלי אבל בעיקר בגלל הפופולריות האדירה שלהם.
האם יש הצדקה לרעש סביב הסדרה? - בכנות זה לא משהו שחשבתי עם תחילת קריאת הספר הראשון. אבל מספר לספר, הדמויות התחבבו עליי יותר ויותר והדינמיקה שנוצרה בניהם חיממה לי את הלב:)

אתחיל עם הדברים הטובים:
1. הסיפור עצמו מרגש, מלהיב, נוגע ללב, מותח והוא לא מתמקד רק בסיפור האהבה בין ג'וני לשאנון אלא נוגע בעוד נושאים חשובים ומשמעותיים מסביב ובעוד דמויות (להן יש ספרים בנפרד)
2. הכתיבה קולחת
3. ג'רארד גיבסון או במילה אחת: גיבסי. המבין יבין;-)
4. מדובר בספר לא קל בכלל אבל איכשהו הסופרת הצליחה לנסוך בו אופטימיות, חום והומור שהפכו את הספר למהנה למרות החלקים הכואבים שבו.
5. מקווה שיש עוד הרבה ג'וני קוואנה בעולם. גבר אמיתי שמעבר להיותו מוכשר, חזק ומעורר השראה, יש לו גם נשמה ענקית.

מה שפחות אהבתי זה שהיו חלקים שהיו מושקעים מאוד מבחינת כתיבה והיו כאלה שהכתיבה הרגישה קצת שיטחית לפעמים וזה היה קצת מתסכל אבל לא מספיק כדי להרוס את הקסם של הספר.

בגדול נהניתי מהספר. מומלץ לחובבי הז'אנר.

וואו. הרבה זמן לא נהניתי מספר (ובכלל מכל הסדרה) באופן שכזה. מעבר לזה שהוא קולע מאוד לטעם שלי, יש משהו בספר הזה, מאוד מקורקע, אמיתי וטהור.
"העסקה" הוא הספר הפותח את סדרת הספרים "מחוץ לקמפוס". למרות ש"העסקה" לכאורה עשוי מכל החומרים הנכונים של סרט דרמה רומנטי קלישאתי המחבר בין הבאד בוי החתיך, הפופולרי של הקולג' לבחורה הטובה, החכמה, שיודעת מה היא שווה, הרי שככל שהקריאה נמשכת, הוא מתגלה כהרבה יותר מזה. יש בו רבדים.
בכתיבה קולחת, חכמה, בוגרת, שנונה, המסופרת מנקודת מבטם של שתי הדמויות הראשיות- גארט גרהם שחקן הוקי מוכשר ושאפתן, הקפטן של נבחרת ההוקי של מכללת בראייר, והאנה וולס, סטודנטית חכמה, המעוניינת להיכנס לעסקי המוזיקה- אל קנדי הצליחה ליצור סיפור אהבה שכיף וקל להאמין לו. הדמויות כתובות היטב והרומן בין גארט והאנה מתפתח באופן איטי, במעין טבעיות כזאת, ועדיין, באופן מסקרן ומעניין, והעובדה שהוא מתרחש בקולג' גורמת לו להיות עוד יותר אמין. יש הרבה יופי ותחכום ביכולת המופלאה הזאת של קנדי לשלב אירועי יום יום שגרתיים – החיים עצמם - סטודנטים שצריכים ללמוד למבחנים ולהגיש עבודות ומטלות, לג'נגל בין עבודה ללימודים, שיחות יומיומיות, מעניינות, מצחיקות, בין הדמויות, התמודדויות עם אתגרים בקמפוס וסוגיות אישיות, בתוך סיפור יפייפה שמאפשר לנו להיחשף לעולמם וסיפורם האישי של גארט והאנה- שניהם סוחבים טראומה.
בהדרגה קנדי לוקחת את הקוראים לעומק הקשר של גארט והאנה ולחיבור המקסים בניהם. אני תמיד אוהבת לקרוא על הפכים משלימים אבל לא זכור לי שקראתי על זוג שההתאמה בניהם מהממת וזה לא בגלל שהסופרת תפרה אותם כ"כ מושלמים אחד לשני אלא זה יותר הכימיה בניהם שמורגשת מתחילת ההכרות שלהם ולאורך הספר הופכת לאהבה מחשמלת.
אין רגע דל בספר הזה- מתחילתו ועד סופו הוא פשוט סוחף. הוא הכל. דרמתי, קומי, רומנטי, סקסי, מרגש, ממכר. רציתי ממנו עוד ועוד. התבאסתי שנגמר. הוא לגמרי האהוב עליי מכל חמשת הספרים של "מחוץ לקמפוס".

והדירוג שלי לסדרה:
1. העסקה
2. המורשת
3. התוצאה
4. הטעות
5. המטרה

הביקורת עלולה להכיל ספויילר אבל אשתדל שלא יהיה:)
אתחיל בזה שמדובר ביצירת אומנות. יש גאוניות בספר הזה. הוא כתוב היטב גם מבחינת סדר האירועים, גם מבחינת תוכנו והכתיבה לעתים כמעט לקוחה מעולם השירה והסופרת אכן משלבת קטעי שירה קצרים המתמזגים עם העלילה והשינויים המתחוללים בנפשה של הדמות הראשית. יחד עם תיאורי הטבע היפים - שנכתבו בטעם, בצורה מעניינת, באופן כזה שהאנושיות וטבע האדם נפגשים בגובה העיניים עם הטבע מסביב (דבר שגרם לי להטיל בו ספק לאורך העלילה והתפתחות דמותה של קאיה) - הספר מקבל אווירה ייחודית ועוצמתית ביותר. ובאמת, אחת ההגדרות לספר הזה לדעתי, היא "עוצמתי".
אז יש לנו כאן סיפור של נטישה מאוד כואב, התאהבות בביצת החוף וביצורים החיים בה, התבגרות של ילדה קטנה עד להיותה אישה, רומן (על אף שלא כך הייתי מגדירה את הספר) ותעלומת רצח ובגדול - סיפור הישרדות מאוד נוגע ללב.
חסרונות:
אחת השאלות שכמעט ולא סופקה עליהם תשובה במהלך הקריאה היא איך מאפשרים לילדה קטנה לשרוד לבד ללא משפחה בביצת חוף? למה אף אחד לא התערב?
הרומן - קיוויתי למשהו קצת אחר..אז קצת התאכזבתי. אבל אהבתי את דמותו של טייט:ׂ)
הסוף - אין ספק שזה סוף מעניין, מרתק וכו'..אבל אני אישית לא התחברתי אליו אז גם התאכזבתי מהסוף ואני לא אוהבת להתאכזב מסופים...

בקיצור -כנראה שהספר הזה לא יהיה "כוס התה" של כולם למרות השבחים עליו. ספק אם היה שלי. לא הייתי ממליצה עליו לכל אחד - זה גם לא ספר קל. אבל בהחלט מיוחד מאוד.

אין לי בעיה עם ספרים "קיטשים". הם כיפים, קלילים, קצביים (ברוב המקרים), מרוממים ומעלים חיוך:)
העניין הוא בספרים מהסוג הזה הוא שאני אוהבת להאמין לסיפור - מופרך ככל שיהיה. ובנקודה הזאת, הסופרת קצת פישלה בעיניי. הוא מתחיל טוב, מסקרן ואמין ובאיזשהו שלב, באמצע הספר, האירועים מתחילים להיראות קוסמיים מידיי...
נקודה נוספת שהפריעה לי זה שלקראת הסוף הספר פשוט נמרח ונמרח..תיאורים ממושכים מידיי שדי מיצו את עצמם ומונולוגים ארוכים ומתישים.
דבר נוסף שלא התחברתי אליו הוא שהייתה דרמה גדולה מידיי סביב דייט אחד מוצלח בלבד, זה היה אפילו קצת מגוחך..
זה פשוט עוד אחד מהספרים האלה שהיו יכולים להיות הרבה יותר טובים ממה שהם.
ולמרות זאת, מצאתי את עצמי בסך הכל נהנית מהספר, הכתיבה קולחת והתחברתי לדמות הראשית ולתהליך שהיא עוברת עם עצמה ורק בשביל זה שווה לקרוא אותו.

קודם כל, הכתיבה מהממת ומדויקת - כמו יהלום מלוטש, כמו ריקוד שכל תנועה בו מלאת חן, כוונה ותשוקה, מכוונת בדיוק לקצב השיר..אין תוספת מיותרת ואין הפחתה - הכל במידה הנכונה, וזה הקסם האמיתי בספר הזה.
נהניתי מאוד לקרוא את הספר שמסופר משתי נקודות זמן שונות כאשר האחת מההווה - יותר קלילה והאחרת, נקודת העבר - מעט יותר קודרת ומיסתורית.
הספר משלב בתוכו את עולם הציור והאומנות - מה שמוסיף המון עניין ואווירה ברקע האיטלקי.
זהו ספר שמההתחלה עניין וריתק והתגלה אפילו כמותח. ציפיתי למשהו אחר והופתעתי ממש לטובה:) מזכיר לי קצת את הסגנון של קריסטין הרמל מבחינת עלילה.
בהחלט מומלץ!

הביקורת עלולה להכיל ספוילר
אז יש בספר הזה בדיוק את כל המרכיבים שאני אוהבת - סיפור קליל, רומנטי, עלילה מעניינת ונוגעת ללב והוא כתוב היטב. לרגעים קטנים קצת נמרח אבל בספר שכזה התיאורים הרבים הם הכרחיים.
זהו סיפור שלוקח את הקוראים לבקר באי הסקוטי הקסום "מיור"- קולגן מטיבה לתאר כל דבר ודבר באי מה שגורם לקורא להרגיש ממש כאילו הוא שם. באמצעות התיאורים אפשר להרגיש בחושים את אוויר הים, השמש, את החול הלבן, הרעננות, את מראה הנוף המיוחד ואת האווירה הקסומה של האי.
אמנם הסיפור לא דרמתי או מותח במיוחד אבל אהבתי מאוד שהוא לא היה כזה צפוי. נדמה שאחד המסרים שקולגן מנסה להעביר בסיפור הוא שדברים הם לא תמיד כמו שהם נראים- הבוס החתיך, הסנוב, העשיר, הרדוד וה"מניאק" מתגלה לאט לאט כילד רגיש ועדין שרק מחפש מקום אליו הוא מרגיש שייך ואילו צ'רלי, יליד האי, הבחור המגודל והחזק שמתואר בהתחלה כבעל יזמה ומנהיג מתגלה לבסוף כחסר עמוד שדרה, וכך גם עם דמויות נוספות..
סיפור האהבה שנרקם בין פלורה לג'ואל מקסים אבל פה דווקא היה חסר לי מרכיב מסוים בהתפתחות שלו. הרגשתי שמשהו נפתח בניהם והיה ניצוץ ואז זה הגיע מהר מידיי לאינטימיות לדעתי. בסוף בזכות הקטע האחרון האמנתי לקשר שלהם.
לספר סיום מהמם שמתקשר לתחילתו.
בקיצור, אם בא לכם להתנתק קצת מהיום יום ולצאת לחופשה באי קסום- זה הספר;-)

אני אוהבת לתאר את הספרים של סופי קינסלה כמו אביב חמים, כמו מנגינה נעימה וקסומה שתוויה שזורים אחד בשני בהרמוניה-כזו שמרנינה את הלב.
כל ספר שלה הוא ממתק..היא מצליחה לסחוף בעלילה קלילה, קצבית, נוגעת ללב, רומנטית ומצחיקה ואיכשהו, למרות "הקיטש", אני מצליחה למצוא קשר לחיים האמיתיים.
לאחר קריאת הספר "החיים (הלא כל כך) מושלמים שלי" חיכיתי בקוצר רוח לספרים נוספים שלה והוקסמתי אפילו יותר מהבאים אחריו:)

אבל לא הספר הזה. וכן חשוב לציין, לא מדובר בספר גרוע אלא שכאן היו קצת זיופים במנגינה..הספר הרגיש יותר כמו טיוטא לתוצר שהיה יכול להיות משובח יותר. כן, סגנון כתיבתה של קינסלה בהחלט הורגש כאן אבל בהרבה הרבה פחות ביחס לשאר ספריה. לא היה מקסים מספיק, לא סחף מספיק, ההתחלה מקרטעת ומתישה ונראה שאופייה מלווה גם את המשך הספר למעט הרבע האחרון. כל "החומרים" הנכונים היו שם אבל ביחד זה כאילו לא עבד, הספר לא הצליח להמריא לגבהים אליהם הסופרת יודעת לקחת את הקוראים שלה בד"כ.
ולמרות זאת, אם אתם חובבים את ספריה של קינסלה- תנסו, אל תוותרו מראש על הספר הזה. אם עוד לא קראתם ספרים שלה -זה בטח לא הספר הנכון להתחיל ממנו.