אני מבינה. אני באמת מבינה מה ניסתה אל קנדי לעשות עם הספר הזה. ולמען האמת, אם הספר החמישי, שמאחד את כל הדמויות האהובות, לא היה יוצא וסוגר את סדרת "מחוץ לקמפוס", הייתי מאוד מאוכזבת מכיוון שלמעשה לאורך הסדרה, הוא די מתבקש. אני אישית ציפיתי לו מאוד ואולי בעיקר בגלל שמאוד רציתי לקרוא שוב מנקודת מבטם של הזוג הכריזמטי והמוביל שהתחיל את הסדרה המהנה הזאת- גארט והאנה.
בספר "המורשת" קנדי איפשרה לעצמה לשים את המורכבות שבמערכות יחסים במוקד כי למה לא בעצם? עברו 4 שנים מאז הקולג', הזוגות התבססו, מערכות היחסים העמיקו, כמעט לכל אחד ואחת כבר יש קריירה או כזו בהתהוות, הם חיים את החיים האמיתיים. קנדי רצתה להביא וייב בוגר יותר. אולי במובן הזה היא הצליחה יותר מידיי לטעמי ולא תמיד במובן החיובי של המילה – הם רק בני 25 ועברו לכאורה רק 4 שנים מאז פגשנו אותם לאחרונה אבל היו רגעים קטנים שחשבתי שהיא מציגה אותם כבני 30. למרות זאת, זה לא גורע מהיופי והכיף שספר הזה. נהניתי ממנו מאוד, הוא הקומי ביותר מבין חמשת הספרים, קליל וזורם ומאגד בתוכו אלמנטים מהספרים הקודמים – אהבה, רומנטיקה, קסם, תשוקה וכמובן הוקי.
יחד עם זאת, זה אולי הספר הכי פחות פופולרי מהשאר. חלק מהקוראים הביעו כעס וטענו שהסופרת לא עשתה חסד עם הדמויות האהובות שמעריצי הסדרה עברו איתן מסע והגדירו אותו כמיותר - אני אמפאתית כלפי נקודת המבט הזו אך לא מזדהה עמה. אולי הניסיון של קנדי להעביר מוסר השכל על מערכות יחסים גבה מעט מחיר מהדמויות כפי שהכירו אותם. אני אישית נתתי לה יותר קרדיט שכן אנחנו פוגשים אותם בוגרים יותר, הם עדיין לגמרי מי שהם, וגם אני מודעת ליכולת הייחודית שלה להביא את הסגנון המקורקע, האותנטי, הטהור בלי בושה בתוך מניירות מוכרות. השילוב של שני האלמנטים האלה הופכים את הספרים לחוויה מופלאה. כל שיעור שעברו הזוגות בספר הזה, תרם לצמיחה שלהם וקירב אותם אחד לשני.
מי שחובב/ת את הז'אנר ועוד לא קרא את הסדרה הזאת – רוצו לקרוא, כדאי לכם:) כל ספר זה חלק מפאזל. ולספר הזה כדאי לבוא עם ראש פתוח. אני אישית לא יכולה לדמיין את הסדרה בלי הסגירה המקסימה הזאת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
