״מרגע זה את שייכת לי. אף גבר אחר לא ייגע בך. אם מישהו יעשה את זה... אני מכיר שבעים ותשע דרכים להרוג אדם, ואני יכול לגרום לשבעים מתוכן להיראות כמו תאונה. מובן?״

אם יכולתי לקרוא את הספר הזה שוב בפעם הראשונה למשך שארית חיי, הייתי בחורה מאושרת.
הספר הזה היה כמה רמות מעל, אהבתי אותו הרבה יותר מאת הספר הראשון, זו הייתה פשוט קריאה טובה.
שמעתי שהספר הזה היה האהוב על אנשים רבים מתוך כל ספרי הסדרה, ואפ

הביקורת עלולה להכיל ספויילר
אחרי שקראתי את הסדרה הנהדרת "מחוץ לקמפוס" ואת "הבחורים של טומן", חיפשתי סדרה נוספת בסגנון והומלץ לי על סדרה נוספת בעלת ארבעה ספרים – "טוויסטד". אני אמנם רק אחרי קריאת הספר הראשון, אבל...טוויסטד- איט איז.
אחרי הרף הגבוה שהציבו הסדרות הנ"ל לא היו לי ציפיות גבוהות מהספר הזה, אבל בהחלט לא ציפיתי לקרוא את מה שקראתי...
בגדול? אלכס וולקוב ואווה צ'ן הם חושך ואור, שניהם עברו ט

יש לו לב של קרח, אבל למענה הוא מוכן לשרוף את העולם.
בסך הכל, נהניתי מהספר. אהבתי את הכתיבה, היא סוחפת ולא נמרחת.
ההתחלה הייתה ממש טובה, האמצע היה בסדר, אך מהסוף אני קצת התאכזבתי.
זה הרגיש לי כאילו סוף הסיפור הגיע מהר מדי והכל נפתר מהר מדי.
את אווה אהבתי יותר מאלכס, בדרך כלל אני מתחברת לזכרי אלפא, אך באלכס וולקוב היה משהו שטיפה עיצבן אותי. זה שהיה "כל יכול" הרגיש לי סוריאליסטי.
בסך הכל הם היו