"לשקר אהבתי יותר ויותר, עכשיו חשתי שהתפילה וסיפור השקרים מעניקים אותה נחמה."
קניתי את הספר הזה לפני מספר חודשים אבל איכשהו הצלחתי לדחות את הקריאה בו פעם אחר פעם. עדיין לא קראתי אף אחד מספריה של פרנטה אבל צפיתי בסדרת הטלוויזיה "החברה הגאונה שלי" והתאהבתי קשות. כמובן, יש אשר יגידו שהספר והסדרה לא זהים בתכלית, שהסדרה לא מייצגת שום דבר מהספר וכו וכו... אבל אני הערצתי את השחקניות הראשיות בנות החמש עשרה שהפגינו יכולות משחק מדהימות, אהבתי את המשחק האיטלקי הגרנדיוזי ונסחפתי לעלילה. שעות ישבתי וצפיתי בסרטונים מאחורי הקלעים, נפעמת משיטות המשחק והבימוי. אני חושבת שדחיתי את הקריאה פשוט מאוד, כי פחדתי להתאכזב. פרנטה, בבקשה אל תאכזבי אותי!
ג'ובאנה, נערה צעירה כבת שלוש עשרה, שומעת את אביה מספר לאימה שהיא נעשית מכוערת ודומה יותר ויותר לדודה ויטוריה. ג'ובאנה, שיודעת שדודה ויטוריה היא הסמל להתגלמות הרוע במשפחה וכל חייה שמעה עליה רעות, מפתחת אובססיה לפרצופה שמתעצב עם גיל ההתבגרות ומתפללת בליבה שהיא אינה דומה לדודה המרשעת. לבסוף, כדי להשתיק את פחדיה, ג'ובאנה מחליטה להיפגש עם דודה ויטוריה. מכאן מתגלגל רצף של אירועים הקושרים את השתיים יחדיו. ג'ובאנה, נערה חמודה ועדינה שכל חייה הוריה עטפו אותה בצמר גפן, ודודתה ויטוריה, אישה בהמתית גסת רוח וחסרת רסן שנשארת מעט אניגמטית. דמותה מוצגת כספק מכוערת ספק יפה הן מבחינה חיצונית והן מבחינה פנימית, אך היא משדרת חוזק ועוצמה כאישה ועל כן מושכת את סקרנותה של אחייניתה.
הספר כתוב בצורה פשוט נפלאה. עמודיו נקראים בזה אחר זה והסיפור תפס אותי מהרגע הראשון. הספר מעלה על הפרק נושאים חשובים של גילאי ההתבגרות, תקופה בה מתעצבנת אישיותנו, אידיאל היופי, התעוררות מינית וקשרים חברתיים, אך בעיקר ההתפקחות וההבנה שההורים שלנו הם אנשים רגילים, עם בעיות, רגשות, תחושות וגם חסרונות. הם לא גיבורי העל שלימדו אותנו לחשוב שהם.
ההתעוררות הזאת מעולם ילדי ותמים לעולם שהוא בוגר, ההבנה של מהו שקר ותחילת השימוש בו כאסקפיזם מהעובדות, כל אלו מועברים בצורה מדהימה וגורמים לחיבור רב לדמותה של ג'ובאנה.
הספר הזה פשוט מרגש, הוא כתוב בדיוק ובעדינות, מעורר מחשבה וסוחף.
"את אבי ואת אמי אני כבר לא מבינה".
"תביני אותם כשתגדלי".
כולם עונים לי שאבין כשאגדל. עניתי לו:
"אם ככה לא אגדל".


















