לא קניתי את הספר הזה וכנראה גם לא הייתי קונה אותו ובכל זאת הוא הגיע אליי! אז איך אפשר שלא לקרוא אותו? הספר הזה איננו "ספרות יפה" והוא מין סוג של מסמך; מה שנקרא בחוג להיסטוריה שפעם למדתי בו באוניברסיטה, "מקור ראשוני". יש כאן סוג של "עדות" של גליה עוז בתו של עמוס עוז, על ההתעללויות שחוותה ממנו בעיקר בילדותה. התעללויות שכללו בעיקר מכות, אך גם התעללויות רגשיות, שבהן הוא השפיל אותה בהזדמנויות רבות. מדובר פה בסך-הכל בכמה אפיזודות
שבאחת מהן מעורבת גם אימה של גליה. וזה מופיע בשילוב של ציטוטים, מכמה ספרי פסיכולוגיה, שעוסקים בהורים כמחנכים או בהורים שהם ההפך הגמור מכך... גליה עוז חיה לפי עדותה, כבר שנים בנתק ממשפחתה, בגלל רגשותיה אלה. אבל אני מוכרח לומר, שבמקרים רבים מדובר ברגשות סוביקטיביים לחלוטין! היא מביאה בתור דוגמה ל"התעללות" שחוותה, מסמך ובו ברכה! מאביה מיום ה"בת המצווה" שלה. ברכה שלמתבונן מהצד כמוני, נראית תמימה לחלוטין ואף אוהבת! אבל גליה עוז מצאה בה כל מיני סוגים של עקיצות מרושעות, שרק היא הבינה אותן!... דרך אגב, חשוב גם להדגיש שילדותה של עוז עברה עליה בקיבוץ (חולדה) וכידוע כמו ששמענו מעדויות רבות של בני קיבוץ, חיי הילדים שם היו ממילא די קשים והם זכו לראות את ההורים בביתם רק כמה שעות ביום...
כך שרגשות הקיפוח וההשפלה שחוותה, בהחלט קשורים לעניין הזה. לדעתי אי אפשר לשפוט כאן דבר, כי חשוב להדגיש לדעתי שאנחנו קוראים כאן רק את הצד שלה ואיננו יודעים מה הייתה תגובתו של עמוס עוז לדברים הללו לו היה חי כמובן. גם נשאלת כאן השאלה הרי עוז מעולם לא התנתקה משם משפחתה ודי "נהנתה" מהמוניטין שהביא לה שם המשפחה, של אביה המפורסם. גם מדוע היא מפרסמת את הספר הזה רק לאחר מותו של אביה? האם חששה מתגובתו?
בסך הכל הספר מאוד קריא! סיימתי אותו במהירות כי הוא גם די צנום! יש כאן לדעתי מציצנות ועניינים צהובים ורכילותיים, שאינני בטוח שכדאי היה לפרסם אותם ואילו הציטוטים האקדמיים בענייני פסיכולוגיה, נראים לי סוג של כיסוי לעניין האמיתי שהיה פה לכותבת; לפרוק את הכאב ואת הכעס שחשה כלפי אביה... ומי אנו שנשפוט אותה על כך?!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
