זהו הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של הסופר הצ'כי המוכשר בוהומיל הראבל.
ממה שהבנתי מחבר טוב שלי, שקרא את כל ספריו שתורגמו לעברית, זהו לא מהמשובחים שבספריו ואני השבתי לו שבכל זאת הוא נורא מסקרן אותי והייתי רוצה לקרוא ספרים נוספים שלו.
בקליפת האגוז הספר מחולק לפרקים הכוללים את קורותיו של מלצר צ'כי ממוצא גרמני, בחור הזוי יש ללומר, בתקופה שלפני הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, במהלך תקופת הכיבוש ולאחר סיום המלחמה.
חוויית הקריאה בספר משולה לנסיעה מסחררת ברכבת הרים, והרי כל מי שנסע ברכבת הרים יודע שבמהלך הנסיעה ישנן עליות ומורדות, שילוב בין "פחד מוות" והנאה גדולה. כך גם כתיבתו של הראבל, שכותב בשצף, ללא הפוגה וכמעט ללא פסקאות. סגנון הכתיבה הזה הוא הכי קרוב שאפשר ל"זרם התודעה" אבל על סטרואידים, מה שמקשה על הקריאה שהופכת לעיתים למתישה.
למזלי הראבל מוכשר ויצירתי באופן יוצא דופן ובתוך כל ה"סחרור" הזה ישנם גם רגעי הנאה, חלקם בלתי נשכחים.
קטעי האירוטיקה שלו לעיתים מענגים ולעיתים מביכים וכתיבתו בעיקרה כוללת את כל מנעד הרגשות.
ההומור הצ'כי הידוע נמצא שם ובמובן זה הוא מזכיר לעיתים את האשק אבל פחות סאטירי ממנו ויותר מטורף, על גבול ההזיה.
לא כל אחד יתחבר לסוג הכתיבה של הראבל, אבל אין לי ספק שמדובר באמן משכמוומעלה וייתכן שהציון הנמוך יחסית שהענקתי לו נובע מההיכרות הראשונה שלי עם כתיבתו ומכך שסגנון מסוג זה ידרוש ככל הנראה מרוב הקוראים להתרגל אליו ולנסות לפתח מה שנקרא "טעם נרכש".
מעניין לקרוא את אחרית הדבר של המתרגמת רות בונדי, אשר שופכת אור על חייו וכתיבתו הייחודית של הראבל.
אני מעניק לספר 1/2***
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
