“כן, זה הספר האחד מהשניים שיצא עם חברו, שני תרגומים בהוצאות שונות בעת ובעונה אחת. זה המסוקר של תשע נשמות ובתרגום עברי וזורם של אריאל קון.

פה מדובר במשולש לא קונוונציונלי: אם, בנה ומאהב פוטנציאלי. משולש זה לרוב לא טוב. (אגב, באיזה מצב הניצב גדול מהיתר?)

הספר פורסם לראשונה ב-1911. צוויג היה בן שלושים והוא נהג לפרסם גם סיפורים קצרים, בהם היה טוב כבארוכים. זה לא מובן מאליו.

בספר הזה רק לבן, בן השתים-עשרה, יש שם: אדגר. המאהב הוא צעיר (דמיינו לכם צעיר מטורזן בדמות אד שירן), ברון בתוארו, היוצא לחופשה כי אביב הגיע. האם יוצאת לחופשה עם בנה המרבה לחלות כשהאב נותר בעבודתו, ואף הם ממשפחה מבוססת בווינה. המקום מלון נופש למי שידם משגת.

אין מבקרים רבים במלון. הברון שם עינו באישה, אבל גישה ישירה לא היתה מקובלת אז בתחילת המאה העשרים. הברון מקווה להגיע לאישה דרך הבן. הבן שמח על תשומת הלב הפתאומית מהברון. הוא שמח לפטפט עם מישהו שאינו ילד ואינו אמו, שב ומתנפל על הברון כל בוקר במטר שאלות והברון המוטרד, לעיתים משועשע, לא יודע כיצד להפטר ממנו. ופתאום ניצוץ בין הברון לאשת החברה ואז שניים מנסים להפטר מילד אחד. הילד, שהבנתו בחיים צמחה בפתאומיות תוך יומיים, מבחין בקואליציה נגדו בין הברון לאם, לא מבין כמובן את מהות הדבר, אך יודע שלילדים אין מה לחפש שם.

וכמובן שזה מגיע לפיצוץ.

אדגר שהבין שמשהו קורה עוקב אחריהם ערב אחד במסדרון המלון כדי להתעמת עם השניים. למחרת הברון כבר אינו במלון ואדגר מוצא עצמו בורח אף הוא. העימות עם הוריו יגיע מאוחר יותר, הסוד נותר בעצם עם אמו. בצד שלו נותרה רק ההתבגרות המהירה.
תשובה: במשטרה.”

“שטפן צוויג הוא אחד הסופרים האהובים עליי ביותר, בעיקר בגלל התכונה המרכזית שלו והיא הבנה עמוקה בנפש האדם.
יש קוראים שפחות מתחברים אליו, אולי בשל רגשנות יתר, כמו למשל ברומן "קוצר רוחו של הלב", אבל לי זה לא מפריע ולטעמי הדבר לא מפחית מגדולתו כסופר.

הפעם הכישרון היוצא מהכלל של צוויג בא לידי ביטוי דרך נפשו המיוסרת של ילד חולני בן 12 המגיע עם אימו היפה לבית מלון כדי לנוח ממחלתו. יופייה של האם צד את עינו של ברון צעיר, נאה וחובב נשים יפות, שמבקר במלון בגפו למס' ימים ומצא באם מטרה לחיזור ופתרון להפגת השעמום שלו.

צריך לזכור שהתקופה המדוברת היא תחילת המאה שעברה ובארץ שבה בני המעמד הבורגני ומעלה כפופים לנימוסים והליכות נוקשים, כך שלא פשוט להתקרב לאשה כזו אלא דרך בנה הצעיר.

הילד התמים מופתע כשהזר פונה אליו בהיותו בגפו בחביבות בלתי רגילה, בה אינו מורגל, ובמהרה נקשרה נפשו התמימה בזו של הברון הערמומי, שמבחינתו יעשה הכל כדי ללכוד ברשתו את האם היפה.

הילד, שרגיל לחיי נוחות, חסר מושג לגבי כוונתו האמיתית של הברון, ורק כאשר נוצר הקשר בין הברון לבין אימו, חש מיום ליום כיצד הוא הופך מנושא העניין העיקרי בשיחותיהם של הברון ואימו לגורם מפריע, מצד שניהם.

בתחילה הוא אינו מבין מדוע היחס כלפיו השתנה ובשלב מאוחר יותר האמון הבלתי מסויג והילדי שלו מתחלף בחשד וחוסר אמון כלפי הברון ואף כלפי אמו.
הוא מרגיש שהברון מעוניין באימו אבל מפאת גילו הצעיר לא ברורה לו מה מטרתו, למעט החשד שעולה בליבו כי מדובר במטרה אפלה כלשהי, בסוד שהוא צריך לפצח.
תוך זמן קצר מערכת היחסים בין האם לבנה מתערערת לחלוטין, כאשר מצד אחד אימו והברון עושים הכל כדי להיפגש ביחידות ומצד שני הילד לא מספק את הסחורה ונצמד אליהם בעקשנות ובכל דרך בניסיון לפצח את הסוד האמור המעיק עליו מאד, עד כדי חשש בשלב מסוים שאימו נמצאת בסכנה.

איך הסתיים הסיפור בזה תיווכחו כשתקראו אותו עד תום.
יש לציין לטובה את תרגומו השוטף והבהיר, כרגיל יש לומר, של הראל קין, המתרגם הקבוע של הוצאת תשע נשמות מגרמנית.
אני מאד אהבתי והענקתי לספר בקלות חמישה מנצנצים.”

“עוד נובלה קצרה ומבריקה של שטפן צוייג, אמן דקויות ההבחנה והרגישות האנושית. צווייג לוקח אותנו שוב למחוזות הגבוליים החביבים עליו, לעיירות הנופש המנומנמות בהן נפשה הבורגנות האוסטרית היהודית השבעה בימים היפים לפני מלחמת העולם הראשונה, כשהכול נראה יציב ושלו והקלפים טרם נטרפו.

צווייג מרבה לעסוק ביחסים מחוץ לנישואים וברומנים הנרקמים במקומות אלו בהם אנשים, לרוב נשים שהו במשך תקופות ארוכות לצורך מנוחה, או החלמה מחוליים בלתי ברורים וידועים רק להם ולהן (ע"ע הגברת עם הכלבלב מאת צ'כוב). אווירת השעמום הכבדה במקומות אלו הובילה לא פעם לרומנים וגם הפעם נראה שהספר עוסק בנושא זה, ברומן סודי בין גבר צעיר ורודף נשים לאישה נשואה ששוהה במקום עם בנה המתבגר אך צווייג הפעם מפתיע ונוטל את נקודת המבט של הנער הצעיר אדגר. במהלך מבריק ובכישרון בלתי מבוטל, צווייג שהיה נטול ילדים מבחירה, אך בעל מודעות עצומה ופרוידיאנית למדי לחשיבותה של הילדות (הוא אף הכיר את פרויד והיה ידיד שלו), כפי שמתגלם בביוגרפיה שלו "העולם של אתמול", חושף את המתרחש בתודעתו של נער צעיר ורגיש העומד על סיפה של ההתבגרות ועל שער חשיפת סוד נורא, מופלא ומרגש, הסוד והמפתח הנכספים לעולמם של המבוגרים.

בעיני אימו ומחזרה הצעיר הנער חסר חשיבות, כלי, קישוט ושעשוע, עליו להתנהג בשקט, לציית ולכבד את המבוגרים. אך צווייג אוחז בתפיסה חדשנית, שומו שמיים, הוא רואה בנער בן אדם, ישות בפני עצמה, אינדיבידואל בעל רגשות, מחשבות ורצונות. אדם שלם המסוגל לחוש אהבה, נאמנות, קינאה ושנאה. כמו בלש סקרן ונחוש עוקב הנער אחרי אימו ומחזרה העיקש, מסרב לוותר ולהיכנע לתפקיד השולי שהם מקנים לו בדרמה שלהם ולהפתעתם המוחלטת רואה בעצמו סובייקט בעל זכויות ונוכחות. דרך עיניו הערניות של אדגר, נפרסת דרמת הפיתוי והוא מנסה בכול יכולתו לפצח מהו הסוד הזה שמניע את חיי המבוגרים, הסוד הלוהט שהוא על סיפו, סוד האהבה האירוטית והמיניות. בדרך לשם הוא גם מגלה עוד כמה עובדות כואבות על עבודה, כסף ומעמד חברתי ולבסוף עובר חניכה מפתיעה ונכנס לעולם המבוגרים באופן בלתי צפוי אך יחד עם זאת הרמוני לחלוטין לעלילה. לדעתי צווייג כותב ומתייחס לילדות באופן חריג ויוצא דופן לתקופתו וזהו עיקר יופייה וכוחה של נובלה קטנה זו.

לסיכום, שוב צווייג במיטבו. בתרגומו היפה של הראל קין בהוצאת תשע נשמות.

נב הספר יצא בהוצאה מחודשת באותה שנה' 2024' גם בהוצאת ספריית פועלים בתרגום אברהם קנטור, תחת השם "בלהט סוד". אירוע שגרם לטענה בדבר תחרות לא הוגנת מצד הוצאת "תשע נשמות", הוצאה עצמאית שעושה עבודה נהדרת בהוצאת והחייאת עבודותיו של צווייג בשנים האחרונות, בתרגומים חדשים והפקות יפהפיות ומושקעות.

נב 2 באוטוביוגרפיה שלו צווייג מציין כי ספר זה עובד לקולנוע והסרט הוצג בבית קולנוע שהיה סמוך לבניין הרייכסטאג שהוצת ע"י הנאצים. הסרט נקרא גם כן הסוד הבוער, והסמיכות האירונית הזו גרמה לסוג של עניין לא רצוי בקרב הנאצים שמיהרו לאסור על הקרנתו, העובדה שצווייג היה יהודי ואהוד מאוד מן הסתם לא סייעה לעניינו. בהמשך צווייג הוחרם בגרמניה ואח"כ באוסטריה השאר הוא היסטוריה.

נב 3 בהזדמנות זו אני ממליצה שוב על האוטוביוגרפיה "העולם של אתמול" של צווייג ומי שמחפש את המפתח לנובלה הזו מוזמן לקרוא את הפרקים על הנעורים והילדות באוסטריה ההאבסבורגית הנוקשה והשמרנית של סוף המאה ה-19. גם בערוב ימיו צווייג לא שכח, וחי בחיוניות מרובה את עברו כנער נבון ורגיש במשפחה קפדנית שנדרש "להיראות אך לא להישמע" חוויות אלו של נעוריו מהדהדות בדמותו של אדגר, הגיבור של "הסוד הבוער".”

“פעם בצעירותי, לפני שנים ארוכות, הייתי קורא סדרתי. סופרים שאהבתי את הספר הראשון שלהם שקראתי, המשכתי לקרוא את כתביהם בשרשרת. כך קראתי אז את ספרי המתח של רוברט לודלום (עד שקצת מאסתי בז'אנר הזה), אחר כך את הרולד רובינס וחלק מספריו של ג'ון גרישם, אלא שאצלו פרשתי אחרי כמה ספרים ומאז לא חזרתי להרגל הזה. אלא שהתרגומים החדשים לספריו של שטפן צוויג גורמים לחזור ולהיות קורא סדרתי. כתיבתו מלאת הרגש של צוויג והנגיעה שלו בנושאים ובדברים הקטנים אשר מהם מורכבים חיינו, גורמים לי לצרוך עוד ועוד מכתביו. הנגיעה של צוויג בנפש האדם באה לידי ביטוי נפלא גם בשתי הביוגרפיות שקראתי מפרי עטו: מגלן ומארי אנטואנט.

בספרו סוד בוער לוקח אותנו צוויג אל תחילת מסע ההתבגרות של ילד אשר מגלה את סוד המיניות של עולם המבוגרים, וזאת מבלי שכלל ברורה לו התגלית הזו שלפניו. 3 גיבורים יש בספור הזה: הילד אדגר ושני מבוגרים אשר צוויג כלל אינו מזכיר אותם בשמותיהם: אימו של אדגר והברון אשר חושק בה ובחסדיה. צוויג בכשרונו הנפלא מיטיב לתאר אותה כך:

"היא היתה באותן שנים מכריעות שבהן אשה מתחילה להתחרט על שנשארה נאמנה לבעל שמעולם לא אהבה, השנים שבהן השקיעה הארגמנית של יופייה עוד מתירה לה בחירה מיידית אחרונה בין האמהי לבין הנשי".

אדגר אשר בתחילת הסיפור משמש כגשר בין הברון לאימו, הופך בהמשך למחסום ביניהם. הוא מבין כי משהו אסור מתרחש שם אך לא ברור לו בדיוק מה וזהו אותו הסוד הבוער אשר על שמו נקרא הספר.

זו יצירה על תשוקות, על הפרת הבטחות, על התנהגות ילדותית תמימה לעומת התנהגות אינטרסנטית ומניפולטיבית של מבוגרים וכמובן על מגוון של רגשות כמיטב המסורת בכתביו של צוויג. כפי שכתבתי, ספר על החומרים ובעקר על הרגשות המרכיבים את חיינו.

פשוט נפלא.”