אני גר ליד בית כלא. אסירים, חלקם עם דם על הידיים, נמצאים לא רחוק מביתי, כלואים מאחורי סורג ובריח.
הספר המופלא הזה, שרק לקראת סוף הקריאה, הבנתי עד כמה הוא טוב, גרם לי להרהר באותם אסירים, וכמה מהם הם כמו אנסל, דמות הרוצח הסדרתי בספר שרצח מספר נערות צעירות, שננטש בעודו ילד קטן יחד עם אחיו התינוק על ידי אמו שברחה מאביו המתעלל והעדיפה להציל את עצמה מאשר להסתכן ולהציל גם את ילדיה, כשהוא נשלח לבית אומנ

#
חלק משמעותי מהסיבות להנאה מקריאה, הוא הרמת-מסך שמרים ספר כלשהו לקורא כלשהו. פתאום משהו שהיה מעורפל מקבל בהירות, קול, שם, מלים. זה לא קורה בכל ספר שקוראים, למעשה זה קורה במיעוט שבמיעוט מהספרים. אבל כאשר זה קורה – ההנאה מהקריאה, ידידַי, היא בלתי ניתנת לתיאור.

הספר הזה ביצע עבורי הרמת מסך מהסוג הזה. קראתי בוודאי כמה מאות – אולי יותר – ספרי מתח העוסקים בציד-תפיסת פושע-הצלת קורבן. קראתי מאות או י

את הספר הזה רכשתי וקראתי בזכות המלצתה של Yaelhar, שסקרנה אותי מאד בהצביעה על השוני בין אופן כתיבת הספר הזה לבין רוב ספרי המתח שאנו רגילים לקרוא.
יעל צדקה. הספר כתוב נפלא, הוא אכן שונה במבנה שלו מרוב ספרי המתח שאני מכיר, פרטי הרוצח והנרצחות ידועים והרוצח עצמו ממתין להוצאתו להורג.
הסיפור מתקדם דרך נקודת מבטם של הרוצח ודמויות מעברו הרחוק בילדותו ובבגרותו.

תעלומת הרצח איננה עומדת במרכז הספר אלא,

****




מה להגיד, רציתי לאהוב את הספר הזה, היה מתבקש לאהוב את הספר הזה, אבל יצא שלא התחברתי אליו ממש כבר מהמילים הראשונות, והעובדה המצערת שלקח לי משהו כמו שלושה שבועות לקרוא אותו (כולל אפוקליפסה בהתהוות ותשוקה עזה ולא ממומשת לאסקפיזם) כבר אומרת הרבה.

כשניסיתי תוך כדי קריאה לנסח לעצמי מה בדיוק לא מצליח לשכנע אותי, אף על פי שכנראה לראשונה אני נתקל בסיפור על רוצח סדרתי שרק חושב שהוא חכם יות