תראו, אני לא מתיימר להצהיר על הספר הצהרות שגדולות עליו.
מה שכן, אני יודע להבחין בספר שכתוב באיכות עצומה כשאני פוגש כזה.
הכתיבה, הרגישות, העומק, רזולוציות הרגש ותיאורו. מצאתי את עצמי מצטמרר המון פעמים ולא בגלל עלילה או רעיון. פשוט התרגשתי מצורת ההתבטאות, מלכידת הרגשות החמקמקים הללו במלכודת המילים. אינספור פעמים בזמן קריאה חשתי צורך ללכת ולכתוב בעצמי. השראה קוראים לזה. וזה אחד המדדים המשמעותיים ביותר עבורי כשאני קורא ספר. האם הוא מעורר בי השראה או לא? האם הוא מכה בי חזק מספיק בשביל להזיז לי תהליכים של יצירה בראש או שהוא עובר לידי?
ובלמידה שלי מהספר הזה הרגשתי כי אני נעשה כותב טוב יותר, שלם יותר.
על עלילה אין מה לדבר פה המון, זה לא האישיו. על הרעיון המנחה אולי יש, אבל הוא לא מעניין אותי והוא נחווה כדינמי ומשתנה בהתאם לרגשותיו הבלעדיים של הסובייקט שקורא את הספר. חלק יתעצבנו על הצדקנות, חלק ירגישו שאולי זה מקל עליהם לסלוח.
עזבו שטויות. אם אתם יודעים להעריך כתיבה (ותרגום כמובן) ברמה הגבוהה ביותר שיש, ועל אחת כמה וכמה אם גם אתם כותבים, אתם חייבים אותו לעצמכם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
