• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ילדת פלא

ילדת פלא

מאת רוי יקובסן

הביקורת של דרור

תמונה של דרור
ילדת פלא

ילדת פלא

מאת רוי יקובסן

הביקורת של דרור

תמונה של דרור
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
ליילק
לפני 14 שנים

“לא הכרתי את הספר או הסופר ולא שמעתי עליו בעבר, לכן לא ידעתי כל כך למה לצפות. לפי התקציר, השבחים בגב”

6/34
ביקורות על ילדת פלא
הבאה
סדן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 8 שנים

“דווקא כמי שקורא ספרים רבים, לא הכרתי קודם לכן את שמו של רוֹי יעקוֹבּסֶן, הסופר. אבל על עטיפת הספר כת”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•2 דקות קריאה

בקיץ אני קורא את הספרים באיטיות, בשעות ערב אני נשכב במיטה ומפעיל את מאוורר התיקרה שיצנן את גופי, מביט סביב מאפשר לתודעה שלי לנוח מאש היום. ואז אני קורא בספר כמה שאני יכול, עד שגופי דומם ואני נרדם.

אני בהחלט קורא לאט, מאפשר למילים לחלחל ולהיות חלק מהתנועה והמחשבה שלי, בכלל בקיץ אני עושה הרבה דברים יותר לאט. הספרות שאותה אני בוחר לקרוא דורשת ממני תשומת לב רבה מאד. כשאני קורא ספר טוב אני מתכתב איתו בראשי, אני מסמן עבורי חלקים שמרתקים אותי ואני שב אליהם רק כדי שיהיה ברור. ואז שאני כותב אני יכול להרגיש איך הספר ממשיך להדהד בראשי. סיימתי לכתוב ולערוך את ספרי החדש ואני עסוק בהידוקים ובכריכת נספר, אז אני פתוח למילים. נדמה כאילו גופי מתרוקן לאיטו והוא חשוף למילים חדשות.

בשנה האחרונה אני נמצא בתקופת קריאה של ספרות הנורדית והספרות הנורבגית מהווה אחוז ניכר מזמן הקריאה שלי. רוי יקובסן הוא סופר מהדהד. קראתי את הספר 'הבלתי הנראים' הנהדר שלו ועכשיו סיימתי לקרוא קצת באיחור את הספר הנהדר 'ילדת הפלא'. אני מוכן למפרע להודיע שאני אקרא כל ספר שלו שנכתב וייכתב כולל רשימת מכולת או סתם רשימות ומחשבות. האיש כותב מדויק ומסיר שכבה ועוד שכבה. הוא יכול להיות מכמיר לב ולפרקים מרוחק. מה אומר הסופר שולט בכתיבה כמנצח על בתזמורת קאמרית מופתית.

הספר ילדת פלא הוא ספר נפלא, עדין וקשוח, פשוט ומפותל, רך ונוקשה. הכתיבה מרתקת ופורשת עולם ומחשבה לפני הקורא. הספר יכול להיות בראש הקורא כסרט רב ממדים. אין לי עניין לספר על השתלשלות העלילה, פשוט תקראו על אומנות שבכתיבה וביכולת יצירת גיבורים רגישים וחשופים ולהשתאות מיכולת התנועה הספרותית. ספר מהמם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של תומר
תומר
ע
עמית לנדאו
תמונה של רץ
רץ
תמונה של cujo
cujo
א
אנוק
תמונה של לי יניני
לי יניני
14קוראים|גיל ממוצע55|29%נשים

על המבקר

תמונה של דרור

דרור

ותיק
חבר מזה 10 שנים
76 ביקורות•1,060 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•שירה - תרגום
תמונה של דרור
דרור
ותיק
חבר באתר מזה 10 שנים
ביקורות76
לייקים שקיבל1,060
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת44ספרות מקורית25שירה - תרגום1

דיון על הביקורת

1 תגובה
נצחיה
נצחיה•לפני 5 שנים

גם אני אהבתי אותו. לא יודעת אם קשור לקיץ או לא

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של דרור

תחנה אחת-עשרה

תחנה אחת-עשרה

אמילי סנט ג'ון מנדל

אלה ימים מורכבים. אני מתעורר מוקדם בבוקר, לעיתים האזעקות דואגות להעיר אותי ולעיתים אני פשוט מתעורר ונשכב על הספה. אין לי רצון רב לכתוב, הספר האחרון שלי שאב ממני לא מעט האנרגיה אז אני פשוט מתמלא בקריאה. כתיבה היא עולם שלם שנרקם בתוכך ולפעמים הדרך הנכונה ביותר היא להיות חלק מעולמות של אחרים, פשוט לקרוא ולהתמלא.
בהמשך הבוקר אני נוסע לעבודה, הכבישים פתוחים ובחוץ יש ריח של אביב מתעורר. בגלל המצב אין כרגע פעילות רבה בעבודה אז אני מוצא זמן לקרוא. לאחרונה נחשפתי למקבץ ספרים שנהדרים ואני מחפש רגעים פנויים כדי לשוע בהם. אני מאלה שמגלים סופר מעניין הם מתלבשים על כל כתביו.
אמילי סנט ג'ון מנדל היא סופרת נהדרת שכתבה את הספרים "תחנה אחת עשרה" ו"מלון הזכוכית". שני הספרים שונים זה מזה אבל בהחלט שניהם מהפנטים באותה מידה. ב"תחנה אחת עשרה" הרגשתי איך עולם שלם נבנה סביבי. והפכתי בהדרגה לחלק מהעולם המתהווה. אמנם זהו עולם פוסט אפוקליפטי אך הוא בהחלט עולם רגיש ומהדהד. אין דבר נהדר יותר עבור סופר מכך שהקורא הופך לחלק מהספר וזה בהחלט זה מה שקרה לי.
"מלון הזכוכית" בכלל הדהים אותי הכתיבה כה מדויקת, אינטימית ומעוררת הזדהות. יש למנדל יכולת לרקום עולם באופן טבעי. הכתיבה שלה מדודה ומדויקת בפרטיה. היא נוגעת בחומרים האמיתיים של החיים. בדידות, ניכור, מרחק, אלימות כאב ואהבה וכל זה בכתיבה מדויקת ומהפנטת.
כדאי לכם

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•דרור
מי שסוכתו נופלת

מי שסוכתו נופלת

צבי בן מאיר

לאמת יש כוח, וספר הנכתב בכנות ובהכוונה נוגע בלב בדיוק נדיר. כשספר נכתב בשפה אישית ואמיצה – הקורא מתמסר אליו בקלות וברוחב לב.

כל חיי ניסיתי להתחמק משמרנות ומקיבעון, להתרחק ממסגרות נוקשות של אסור ומותר. הדת שלי היא הים, והאלוהים שלי נמצא בשדות ובמרחבים הפתוחים. אין דבר משמעותי יותר מאשר להיות נוכח בעולם. ובכל זאת, יש אנשים שנולדו במרחבי חיים אחרים – כאלה שבהם המסגרות והתפיסות שונות לחלוטין. לך תבעט בזה. זה כמעט בלתי־אפשרי.

בעצם, השוני וההבדל בין האנשים מצוי כאן, קרוב, אולי אפילו בבית השכן.

הסופר צבי בן מאיר גדל במקום ובזמן שבהם החוקים ברורים והמסגרות מצופפות שורות: שומרות על המותר ואוכפות את האסור. ובכתיבה מיוחדת, רגישה ורחבת־מחשבה, הוא הצליח להניח מול הקורא את עולמו, את תבנית גידולו, וכמובן את התהיות שליוו את חייו. תהיות המחייבות פיכחון, השלמה ולעיתים גם פשרה ביחס לזהות שלך. ויש דבר חשוב יותר מהזהות שלך? מי יכול לשקר לעצמו ולמי שהוא?
בספרו המצוין והמרגש הצליח הסופר לנסח בדיוק רב את ההתמודדות שבין בחירה ב”עולם הדרך הישר והמחייב” לבין הכאב, החיבוטים ואי־היכולת להבין מה עושים עם כל זה.
אני אוהב ספרים ישראליים, כי הם שלנו, נוכחים לידנו, קרובים. זו השפה והמקום שלנו, כמו גם האמת – על כל גווניה ומגזריה. ועדיין, למרות הקרבה הגאוגרפית, הפיזית, הנפשית והישראלית – המרחק עצום. עולמות שונים מתקיימים זה לצד זה.
בהחלט ספר נוגע ללב – בטובו וברכותו, אך גם שורף במרחק, בשריריות הלב, בבדידות ובחוסר האונים. מצוין ומעורר מחשבה.

לפני 10 חודשים•דרור
הנחלה

הנחלה

מריה טורצ'נינוף

החמסינים של יולי אוגוסט מקלפים את עורנו ונפשנו. הם משילים מגופנו שכבות של חמלה,רגש וכאב. כאומה אנחנו שדופים נטולי עור וקרובים לגלעין. אני מנסה לשמור על אורך רוח ומתאמן בלהיות קרוב ככל הניתן ללב שלי. לפעמים בחירה במסלול שאתה בוחר שומרת עליך צלול ועטוף. אני נמנע מלצפות בטלוויזיה ומכל דבר שסודק את הנפש, בוחר את הים, השדות והחברים שלי כחממה שיוצרת עולמות נכונים עבורי.
גם את ספרי הקריאה שלי אני בוחר בקפידה. ספרות זה עניין של סטיט אוף מינד אין חוקים ואין חובה לרציפות. בשנייה אני סוגר ספר שאין לי בו עניין. אני מנסה להימנע מקריאה לא מסעירה ומתמסר רק למה שמרתק אותי, קורא על פי תחושות וזה יכול להיות ספר ישראלי או ספר מתח אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי מחפש ספרים קרירים על מקומות גאוגרפיים רחוקים בזמן ובמקום. יש משהו בתחושת קריאה על מקום צונן שחודרת לנקבוביות העור. וכמובן אם הכתיבה משובחת אז בכלל אתה יכול לעוף

הספר הפיני הזה מאד מיוחד הוא אוורירי, מסתורי, ומאופיין בשלל בתיאורי טבע נפלאים ותרבות שונה. במהלך הקריאה אתה נשאב לסיפור אגדה מהפנט.
הספר מוביל אותך למחזות זרים, קרירים על זמנים ומאד אנושים וחומלים. הדרמה בספר כמו בספרות נורדית איטית שאינה סוחפת ברגע אחד אלה מהפנטת ומחלחלת לעומקים. מגוון קולות שונים שיוצרים מארג שלם של חיים במקום אחד. הנחלה.

ארבע מאות שנה של היסטוריה עבר הווה. הכתיבה רחבת לב, מדויקת ומדודה. כל סיפור נשזר בסיפור אחר ויחד מהווים פסיפס משובח, עד שניתן ממש לחוש את היער, למולל באצבעות את הענפים, להריח את האדמה ולהיות נוכחים מול הטבע ומול הסיפור.

ספר נהדר

לפני 11 חודשים•דרור
מקום שמור

מקום שמור

יעל ואן דר ואודן

אני באמת מאמין שספרות יכולה לתקן את העולם. ויש בעולם ספרים שמותירים את הקורא נטול אוויר. ובספר הזה הכתיבה נשלחת ללב הקורא כחץ מדויק, הגיבורים חודרים לכל פינה בגוף, תובעניים דורשים את מלא תשומת הלב. מניחים את עצמם פרושים לפני הקורא, בוא תקרא, תרגיש.
הקיץ רותח, כמעט אלים, אין בו הרבה רגעים טובים. נראה שאנחנו מאבדים את עצמנו לעצמנו. אז אני מנסה להתנחם ברגעים משובחים של ים, תמיד ים זה החיים. כותב לפנות בוקר, מתמסר לזמן מטיב עם חברים וקורא. כבר זמן רב אני לא צופה בטלוויזיה, שומר על ניתוק מכוון, ובערב אני מעדיף ספרים
אחרי יום עבודה אני נשכב על המיטה כשהמזגן שמקרר החדר משיל את שכבת החמסין המהביל שנדמה שרודף אחריך. הבית שקט ואני מתמסר לספר.
פעם בשבועיים אני מקפיד לשאול ספרים מהספרייה, יש בכך סוג של מחויבות לעצמי. יש משהו מנחם בספריה, זה מרגיש כמו מקום מוגן שהולך ונעלם. לאחרונה אני גם קורא לא מעט ספרים דיגיטליים וזו בהחלט תוספת נחמדה. בחנויות הספרים כבר מזמן איבדתי עניין
לספר "מקום שמור" נחשפתי דרך המלצת חבר שאני מעריך את טעמו הספרותי. ומה אומר, הרבה זמן לא קראתי ספר כזה. שילוב מרשים של איפוק, יצריות, תשוקה, אובדן, זמן שמתפוגג ואמת אחת.
"מקום שמור" הוא ספר על זמן ומרחבים ליד החיים. ספר על סימנים שנעלמים ועל מה שנותר ויותר על מה שנעלם.
הספר כתוב במשפטים קטועים ומדויקים שמייצרים חווית קריאה בעלת מקצב מיוחד ותנועה מושלמת. הגיבורים של הספר כתובים בקולות מדויקים עד שניתן לחוש אותם פה ליד. בהחלט ספר שנשאבים לתוכו וכדאי להקפיד לקרוא אותו באיטיות כדי לא לפספס. בכל פרק או אפילו דף מתנהלת סערה מאופקת החושפת עוד שכבה. ספר מדויק, כתיבה אמיצה והיסטוריה עצובה.
פשוט לקרוא

לפני 11 חודשים•דרור
ההתחלה של כל הדברים

ההתחלה של כל הדברים

יניב איצקוביץ'

קריאה בספר יכולה להיות מסע לעולמות רחוקים כמו שהיא יכולה להיות מסע עמוק לתוך נפשך. אני מאלה שמאמינים שיש ספרים שמובילים את הקורא לתוך הנפש או אפילו מוליכים אותו לתוך עולם עמוק ואחר. כל ספר שנוגע בך מותיר בנפשך חלקים ממנו.
כשאני כותב ברור לי שאני נמצא עמוק בתוך מסע פנימי. צומחות מתוכי כנפיים עלומות שנפרשות ואז אני עף. בעיני זו המהות של כתיבה וגם הבסיס האיתן לקריאה טובה ומתגמלת. אני מאלה שטוענים שאף סדרת טלוויזיה או סרט לא יכולים להשתוות לרגע שבו שספר מהדהד בתוכך
בתוך כל המסעות האלה תמיד אני שב הבייתה לספרות ישראלית שהיא הלחם שלנו ( שלי בכל מקרה). בתוך הספרים מהעולם שלנו ניתנת לקורא האפשרות לנוע בעולמות הקרובים שנכתבו על ידי הספרים והסופרים שלמעשה כותבים אותנו. זה יכול להיות מסופר על ירושלים הקפואה, נהלל הכפרית או על יחידה צבאית עלומה או על מסע חיים של מהגר בישראל. זה יכול להתרחש ממש כאן, פה וקרוב. זה שלנו. ואני תמיד ארגיש שהמקום יהיה קרוב אלי ולא משנה עם זה מתרחש בחולון, חדרה נתניה או קיבוץ בערבה. המילים מכאן, השפה קיימת ויש מצב שאתה מרגיש שהסופר יושב בביתך לכוס קפה, אתה מכיר אותו או לפחות אתה חושב שאתה מכיר אותו.
אני אוהב ספרות ישראלית וכל הזמן אני נחשף לעוד סופר או סופרת שמרחיבים את ליבי. יניב איצקוביץ הוא מאסטר בכתיבה ואני עף על הספרים שלו. הסופר הנהדר הזה אומן בטוויית עולמות ולהוביל ביד בטוחה את הקורא מנקודה אחת לנקודה אחרת. ביטחון ותנועה של סופר שיודע להיות משענת לקורא שלו וזה לא פשוט כלל. הוא מודיע לך 'תקשיב אדון קורא, סמוך עלי אני יודע היטב את העבודה.'
בכל הספרים של איצקוביץ שקראתי הרגשתי את אותו ביטחון ויכולת התיאור היצירתית והממגנטת של המילים.
בספר האחרון שלו "התחלה של כל הדברים" הוא לוקח את הקורא לחתיכת מסע חוצה מדינות ,יבשות ועולמות. וזה ספר שנכתב על ידי סופר בעל משקל שכבר מכיר באיכויות הכתיבה שלו. הוא ידען ובהחלט כותב בעושר, בסערה ובביטחה .
כקורא התחברתי מידית לגיבורים שחיכו לי והפכו להיות חלק מהרפרטואר החודשי שלי. יכולתי להזדהות איתם או לא, זה לא משנה הם כבר התקבעו עמוק בליבי
ככותב נותר לי להתפלא ולהתפעם על עבודת הסופר והמרחבים שבהם הוא התנהל בהם. הסיפור, המקוריות התעוזה והיכולת לרקום את העלילה שתהפוך לקרובה עד שממש ניתן לחפון אותה באצבעות. זה בהחלט ספר שונה במרחב כתיבה שלו ובגיבורים שלא קל הזדהות איתם ובעיני זו גם גדולתו. ספר מסעיר וסוער על זהות וחברות. בהחלט לקח אותי למסע. ספר ישראלי נהדר.

לפני שנה•דרור
עד שיום אחד

עד שיום אחד

שמי זרחין

בתקופה זו אני מקפיד לקרוא ספרים כי זה שומר עלי שפוי. אני כותב כנראה זה צורך קיומי. ובתוך כל זה אני מחפש את המילים שלי שמעט נאלמו בחודש האחרון. אני משכים מוקדם בבוקר. כותב, מנסה לשמור על האיזון הזה בין מילים שבוערות בגופי לבין מילים שיעטפו אותי ואת סביבתי בחמלה. הקמתי סדנת כתיבה בספריות ושם אני יכול לכתוב יחד עם אנשים שונים ומגוונים. במפגשים אלה אני פורש את כנפי... ועף
ואני קורא לא מעט, לצערי בימים אלה הסבלנות שלי קצרה הרבה יותר מהרגיל. אז אני מחפש ספרות שאליה אני יכול להתמסר.
במפגש בספריה נכח מולי הספר "עד שיום אחד "של שמי זרחין שמאד אהבתי את הסרט הנהדר שלו לליסדה. נראה שהספר כאילו קורא לי, "בוא קח אותי, מבטיח להיות טוב אלייך."
אז כמו שאני כותב לא פעם, ספרות ישראלית יכולה להיות יהלום. אני יודע ש"עד יום אחד" זכה ועדין זוכה להצלחה נהדרת. ועכשיו הגיע תורי לספר עליו. ספר נפלא שיש בו את הישראליות הכי נהדרת ופועמת בעולם. התאהבות מוחלטת בגיבורים, עלילה נפלאה ויצירתית ובקריאה אתה מרגיש שייכות למקום ולזמן ומה קורא רוצה מלבד תחושת שייכות. להרגיש שהוא חלק מהסיפור ועלילת הספר. בהחלט הרגשתי חלק מהעולם הסוחף ורב הדמיון של הסופר
אני מתרגש מכתיבה יצרית וחושנית, מעין התמזגות כתיבה דרום אמריקאית ואותנטיות מזרח תיכונית. הספר הוא בדיוק כזה. הוא נוגע בכל העולם הנפלא של תשוקה, אוכל, הומור, אנושיות וחמלה. התפרקות ושבריריות המשפחה. טבריה, חדרה, נאפולי, ארגנטינה. שכונה של חום ושייכות. בחיי שהרגשתי בבית.
והכי בספר הרגשתי את המוזיקה. היא התנגנה כמו צליל ארוך שלא חדל מלהישמע באוזניי והדהד את המקצב הנפלא של הספר. הייתי מת לסלול לספר הנהדר הזה פליליסט מוזיקאלי.
ספר שנולד לתקופה זו. מומלץ מאד, מאד.

לפני שנה•דרור
ריבועים פתוחים

ריבועים פתוחים

ערן בר-גיל

ספרות ישראלית טובה היא קסם.
אנחנו כקוראים ניצבים ונוכחים בין דפי הספר ובהחלט אנחנו חלק מהמלים הנכתבות. העלילה מתרחשת כאן, קרוב, כמעט במרחק נגיעה, בתל אביב, פתח תקווה או חולון. הגיבורים יכולים להיות השכנים מהרחוב הסמוך והטעמים והריחות מוכרים וחלק מתבנית חיינו. הנוף הפיזי והרגשי מהווים חלק מהמסע שלנו כקוראים וכשהעלילה כתובה היטב היא מתמוססת בחלקי הגוף והנפש, מעצימה וקוטפת את הקורא למסע רגשי קרוב ורגיש. ספרות ישראלית משובחת היא חלק משמעותי מהמסע שמעצב אותנו כקוראים.
מעולם לא קראתי את הספרים של ערן בר-גיל. היה ידוע לי שהוא כתב ספרים מצוינים שזוכים לשבחים וביקורות מרחיבות לב. באחד משיטוטי במרחבי בספריה באיזור מגוריי על המדף המרכזי נצץ הספר החדש שלו ריבועים פתוחים וזכרתי שקראתי ביקורות מצוינות על הספר, אז כמובן התמסרתי.
אני לא אספר לכם על עלילת הספר בשביל זה כדאי ומומלץ לשקוע בתוכו. רק אומר שהספר "ריבועים פתוחים" הוא ספר נהדר, רגיש, מיוחד ועטוף במרחבי לב. ספר מדויק המתאר באומנות רגשות, מרחק, געגוע, משפחתיות. מספר על קירבה, נוגע בזיכרון וכמה שהוא יכול לתעתע.
ביד בטוחה כתב ערן בר -גיל ספר מצוין שנע באומנות בין העולמות ובין מרחבי הזמן. ספר מצוין שקשה להתנתק ממנו,
בכלל גדל כאן דור של סופרים שתופסים מקום ודרך וזמן במרחב הישראלי.והספר הזה, של ערן בר- גיל שלח אותי לספריה באיזור מגורי לתור אחרי ספר נוסף שלו.
ספר מצוין.

לפני שנה•דרור
ולטמייסטר

ולטמייסטר

יורם רוזנר

יש מקרים שבשעת קריאת ספר ניתן לחוש בגוף ובנפש שמשהו אחר מתרחש. אתה מתמסר ובהדרגה נכבל בסבך המילים. הפרקים בספר בוערים ומלהיטים את העור בלי לשים לב אתה חלק מהסיפור. אתה בתוך, במעמקים בחוץ ומעל. בחיי שלרגע הרגשתי שהאותיות בספר רוקדות סביבי במעגל של אש. כמו שנאמר אתה שבוי. ולטמייסטר הוא הספר שבו כל זה קורה.
היה לי קשה להאמין שמדובר הספר ביכורים ובאמת קראתי ברשת על הסופר ומתברר שהוא כתב לא מעט והשליך לפח. כתב וזרק. אני מכיר את זה, בחיי. ולטמייסטר הוא ספר רחב יריעה, בשל, מתוכנן ערוך היטב, קריא ותובעני. האמת שבתחילה מורכב להיכנס לשפה המתפוצצת, שוצפת שאינה מרחמת, מורכבת, לוהטת, חיה ותוססת. הספר כולו מופת של בעירה, תשוקה ועזות. גמעתי את הספר בלילות ונשבע לכם ששרף לי. הרגשתי שאני נוכח עמוק בתוך השריפה הזאת, נלחם על חיי ולפעמים על שפיותי.
גם החמלה בספר מתעתעת, היא נושכת, מתנפצת ומלהטת וברגע הופכת לגייזר לוהט של אלימות וגרוטסקיות.
שנים שאני קורא ספרות ישראלית ומתרגש ממנה, אני בעצמי כותב. במהלך השנים למדתי להרגיש ולחוש את המילים שהם הכי שלנו, מכאן מהבית שלנו.. וצריך לומר בקול גדול השנים האחרונות הן שיא של יצירה ישראלית מפוארת. ספרות משובחת, גמישה, נועזת, מורכבת ולפעמים תובענית. השנים האחרונות עושות חסד עם הספרות הישראלית. ולטמייסטר בהחלט הוא חסד גדול של כתיבה וקריאה
לא אספר כאן את עלילת הספר, כל אחד מוזמן לקרוא בזמנו רק אציין שהספר דורש מהקורא תשומת לב, מחשבה ורצוי שמזגן על בורר טמפרטורה נמוך יקרר את העור הלב ונפש הקורא.
ספר אדיר.

לפני שנתיים•דרור
קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה

קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה

עוזי וייל

.
חודש אוגוסט השנה מתיש ונדמה שלעולם הוא לא יחלוף. בבקרים אני משכים בשעה מוקדמת, כנראה שאני מתקשה לזהות את הנקודה המדויקת המטרידה אותי. אני משכים קום, משקיף מהחלון על העולם החשוך. חושב על זה שלא נעים שהעולם חשוך ואז אני מתחיל לכתוב ואין לי מושג לאן אני מטייל עם המילים שלי. מוזיקה מתנגנת באוזניי וגם לה יש מרחב פנימי משלה, בדיוק כמו הכתיבה המנסה לתמלל את הזמן והתחושה. לאחרונה אני מתעסק במושג הזמן, אני כותב עליו ומנסה להיות חלק ממנו, הזמן הזה שהולך ונעלם.
וכל המילים ומחשבות אלה הן הקדמה לספר הנהדר של עוזי וייל. "קורה שאדם נולד לארץ זרה". לנצח עוזי וייל יהיה אהוב עלי בשל תרגומיו הנפלאים לשירי מארק סטרנד ורימונד קארבר. וכמובן לאחר קריאה רבת פעמים לספרו הנפלא. "ביום שבו ירו בראש הממשלה". גם בספר רשימותיו הוא משחזר את ההקדמות הבהירות שלו לספרים אלה.
וכרגע אדי וודר מתנגן באוזניי וגם בקולו הצלול יש רגעים הלוקחים אותי למסע למקומות שאליהם אני משתוקק לעוף שזה בערך כמו להיות נוסע סמוי בשיר של סטרנד וכמו שכתב עליו עוזי וויל. "מארק סטרנד יודע סוד שאי אפשר לבטא אותו כלל במילים."
כך קורה גם בספר זה "קורה שאדם נולד לארץ זרה". ספר מאופק המאופיין בכתיבה רזה, מדויקת, כירורגית ומהפנטת. להיות סופר זה היכולת להניח על הדף, טקסט שיכול להדהד ולעטוף. וייל כותב על כך שלסטרנד יש סוד שרק הוא יודע. וקארבר הוא סופר הכותב את סיפוריו ממקום של דחק וחוסר זמן. כמו לקחת מקטע או משפט אגבי ולהפוך אותו בדרך קסם לסיפור או שיר מדויק כאילו אותו כותב תמיד נכח שם. ככה גם עוזי וויל כותב את רשימותיו, מדויק, חודר ומהדהד.
אני אוהב לקרוא ספרים כאלה, ספרים המהדהדים את מחשבת הסופר ואת היכולת שלו להיות נוכח. יש בספר גם מקטע נפלא על עלי מוהר, מקטע שמדייק את קיומו של מוהר כאחד שיודע, פשוט יודע. ועוד מקטע נהדר על חיים בדיוק כמו שהם באמת. חיים שלמים שאין בהם הדר ואין בהם כישלון יש בהם חיים.
ממליץ מאד לקרוא את ספר הרשימות האלה ללא תוכנית עבודה, פשוט לקרוא. ואם יהיה מונח ליד גם ספר שירה של סטרנד. זה יכול להיות מוזיקה.

לשמור על הדברים שלמים / מארק סטרנד
תרגום – עוזי וויל.
בשדה
אני היעדרו
של שדה.
ככה זה תמיד.
היכן שאני נמצא
אני מה שחסר.
כשאני הולך
אני חוצה את האוויר
ותמיד
האוויר נכנס פנימה
למלא את החללים
בהם היה גופי.
לכולנו יש סיבות
לנוע.
אני נע
כדי לשמור על הדברים שלמים.

לפני שנתיים•דרור

ביקורות נוספות על "ילדת פלא"

ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

סיפור פשוט, שפה ישירה ופשוטה, לא מצטעצעת אבל כל כך רעננה, ואהבת אדם. הרבה אהבת אדם, אנשים אנושיים, כאלה שעוזרים זה לזה אבל יודעים גם ללכת מכות. 

משפחה ממעמד נמוך באוסלו בשנות ה-60, אמא וילד שמצטרפים אליהם דייר משנה, על מנת לאזן את מצבם הכלכלי, וילדה בת 6, אחות של הילד מצד אביו. ומפני שזה סיפור שמסופר מנקודת מבטו של ילד בן 9, זה עולם קטן ולא הכל ברור, אנחנו יודעים רק מה שהוא יודע ומבינים רק מה שהוא מבין, אבל הוא מתואר בראיה מאד עשירה ואופטימית. 

השיכון שהוא מתאר לא נשמע שונה מהשיכון שאני זוכרת מרחוב שבטי ישראל. חדר מדרגות צר ששומעים בו את מה שקורה בכל הדירות, חברת ילדים שיש לה חיים עשירים משלה, גם מפני שלא לכל ההורים יש זמן וגם כי מדובר בדור שלא חשב שמשימת חייו היא לשעשע את הילדים שלו. כילד, או כילדה במקרה שלי, יש לך יחסים עם הרבה מאד אנשים, הורים של, הזקנות מקומה 3, עמוד חשמל וחצי, כלומר, האיש הגבוה מהכניסה השניה ואישתו הנמוכה, מירי ברקוביץ שהיתה גדולה ממני בלפחות 5 שנים אבל שיחקה איתנו כאילו היא בגיל שלנו (ואנחנו הערצנו אותה כמובן), וגם מלחמות, בעיקר עם הילדים מהשיכון השכן, מספר 32, שהוא בכלל יקום מקביל.

זה עולם של אאוטסיידרים, זה שבספר, כולם, גם כל אחד מבני המשפחה וגם החברים שהם בוחרים לעצמם, אבל זו בחירה אמיתית, מתוך אהבה וממש לא מתוך רחמים,  ויש פה קבלה וטוב לב שגולשים מידי פעם למתיקות יתר, אבל רוב הזמן זה מתאזן.

ורק הסוף קצת מאכזב, מלאכותי, וגם מוסבר מידי, כאילו מישהו אמר לו, הי, יעקובסון, מה עם הקצוות? והוא פספס בדיוק את המערכון ההוא של החמישיה הקאמרית על הבדיחה בלי הפואנטה או שהוא סתם לא ידע שהיום כבר לא חייבים. נכון שיש מי שיתמרמרו אם לא תוריד להם פטיש על הראש בשלב מסויים, אבל רוב הסיכויים שהם לא יהיו מרוצים אניוויי, כי הם צריכים הרבה יותר אקשן גם במשך הדרך,  ככה שאולי לא באמת היה שווה לעגל בשבילם את הפינה הזאת.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

בעיני יש דבר מה עצוב מאוד בילדות כשהיא נצפית מתוך עיני מבוגר. לא רק שהיא קצרה, אלא המבוגר שמביט בילד יודע טוב ממנו, כמה קשה ומורכב העולם. כמה החיים יקשו ויעצבו את כפות הידיים הגוריות של האדם-ילד, וכמה כל הסיפור עשוי להיות כואב, ונפלא וקשה ועצוב ושמח, ובעיקר - חד כיווני. ילד שמסתכל בכל זה עדיין לא יודע אבל מרגיש, חש בשינויים, מצפה ולא מצפה, מבין ולא מבין. זה מה שאני אוהבת בדמות המספר הילד בספר הזה - הוא לא ילד יוצא דופן עם תובנות מיוחדות על החיים, כישרונות חבויים ויכולת התבוננות מתמיהה. הוא ילד רגיל שנוגע בחיים רגילים, עם אמא שמביאה אל חייו את מה שמביאה לטוב ולרע. יש פה ילד שמגלה שהעולם לא חס על אף אחד, לא מארגן "הפי-אנד" הוליוודי, או מציג דרמות גדולות מהחיים.
כילד נקודת המבט שלו מוגבלת, ובכל זאת כל השבריריות של הילדות, השבר של ההתבגרות והתובנה שהורינו אינם כל יכולים אלא בני אדם פגומים ומוגבלים כמו החיים עצמם - עוברים היטב.
הספר כתוב במשיכות מכחול עדינות, יפות ונוגעות ללב.
מומלץ.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•שרית
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

זה סיפורו של פין שחי עם אמו ב"שיכון ציבורי" בפרברי אוסלו. מדובר בשנות השישים בנורווגיה, והמשפחות המתגוררות באותו שיכון הן משפחות "צוארון כחול": מתקיימות מעבודת כפיים ומנהלות חיים פשוטים.
אביו של פין שהיה מנופאי נפרד מאמו, נשא אשה והוליד ילדה, ונהרג. קצבת השארים מגיעה לאשה השניה, ומעוררת הרבה קנאה ומרירות בלב אמו של פין המתקיימת בדוחק מחצי משרה בחנות נעליים. יום אחד מגיעה לינדה - אחותו למחצה בת ה -6 - לחיות איתם ומשנה את חייהם לנצח.

הסיפור הוא על שנה אחת בהתבגרותו של ילד אחד שחייו משתנים ללא הכר בגלל ארועים שאין לו שליטה עליהם, ושהוא אינו מבין אותם עד הסוף. דרך עיניו של פין אנחנו מתוודעים לחיים אחרים לגמרי ממה שאנחנו מכירים. בסוף אותה שנה יהיה פין קצת יותר גבוה ויותר עצוב ומפוכח, וילמד על חלק מהסודות שאפפו אותו כל חייו.

אהבתי מאד את הספר: הוא מספר סיפור שאמינותו ניכרת, כתוב בכישרון רב מרתק ומתאר תגובות ורגשות בדרך ייחודית. הוא כתוב באיפוק, לא מנסה לגרות את בלוטות הדמעות וללא דרמה מיותרת. אבל המספר הוא ילד, והוא יכול לספר רק מה שהוא יודע. והרבה מהסיפור הוא לא יודע. הקורא נאלץ להפעיל את הדמיון - כי אין מי שיספר את הסיפור המלא.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

בסרט "אמילי" עולה שם פנטזיה ללחשן, כזה שברגעים שמישהו "שותל" אותנו באמירה מצמיתה, ילחש לנו באוזן איך להגיב. לחשן עדיין אין לי, אבל משאלה מושלמת אחרת הגשמתי, ובכן יש לי לחשנית לספרים שאני אוהבת. מישהי שכל המלצותיה היו שוות קריאה. זה בהחלט דבר-מה ביקום הזה.
כך גם עם "ילדת הפלא", רומן התבגרות נורווגי באמת נפלא. פין בתחילת הרומן הוא בנה של אם חד הורית בשיכון פועלים קשה יום, אבל רובו ככולו שרוי בילדות ובאיזה קשר בלתי אמצעי עם אמו. דרך מאורעות שקורים בדרך, ואולי אף יותר מהם, דרך חשיפה של קליפה עדינה שמגלה עוד ועוד את המציאות הממשית, בעיניים בוגרות, יש תנועה טקטונית אל חזור מן הילדות הזו.
יש המון ציטוטים נהדרים בספר הזה, ובכלל השפה והמבט שדרכה מעביר רוי יקובסן את הסיפור הם חלק בלתי נפרד מן הקסם שלו. הם גם מה שמחלצים שוב ושוב את הטקסט הזה מן הקלישאתיות שברומן התבגרות. אותי באופן אישי גם סקרן המפגש עם נורווגיה, לא חושבת שקראתי עד היום הרבה ספרים נורווגים, ובאמת לאחרונה יש בי איזו משיכה לקריאה מן הארצות הקרות (אתם מוזמנים לראות בכך את מחאתי הפרטית להתחממות הגלובלית) אבל הנה בכל זאת כמה ממתקים משובחים:

"היא עוצרת בדיוק בשטח ההפקר בין העולם שלה לשלי, נעמדת שם ומביטה למעלה, אלי, עד שאין לי ברירה אלא ללכת אחריה פעם נוספת וללוות אותה עד הבית"

"כשסוף סוף הגענו הביתה בישלה אמא בשר חזיר ורוטב שומני, כי אצלנו במשפחה אוכל משמש לחיסול משברים או כדי לאותת שהסכנה חלפה."

"בן יודע דברים כאלה על אמו, אין לי מושג מנין, הוא יודע שבמוקדם או במאוחר אמא שלו תתעשת ותיקח את העניינים לידיים ותצחק על כל הטינופת שעשו."

"מכאן צפינו על העולם כפי שהוא נראה בלי כל אלה ששייכים לו - תקופה מוזרה הקיץ, ימים של מסתורין, ממש כמו החורף."


ממליצה מאוד

לפני 5 שנים•זרש קרש
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

באחד מן הפרקים של משפחת המומינים (הספר, לא סדרת האנימציה) מביאה דינורה לביתם ילדה מיוחדת. שקופה. מומינאמא מאמצת את הילדה אל ליבה, מכינה לה שמלה ופעמון (כדי שישמעו אותה), ואת השיקוי של הסבתא. בסופו של דבר עוזרת מאי הקטנה ומנה הגונה של כעס, וניני (זה שם הילדה) חוזרת לתקנה ועוזבת אותם. התחלתי במומינים כי הם חלק בלתי נפרד מילדותי. בגן חובה קיבלתי אותם מתנה מנפתלי, שהיה החבר הכי טוב שלי אז והיום הוא כבר ז"ל, ומאז הם איתי. אילו הייתי כותבת ספר נוסטלגי על התבגרות בשנות השמונים, המומינים היו בפנים.

ילדת פלא הוא עוד ספר סקנדינבי שמגיע אל ארצנו הימתיכונית החמה באדיבות דנה כספי. אל הבית של פין, שאותו חלק עד אז רק עם אמא שלו, מגיע דייר כאפיק פרנסה, וילדה מוזרה בשם לינדה כהשפעת משנה. כל הספר הוא סיפור התבגרותו של פין תחת השנה שבה לינדה נמצאת בביתם. אימהות בספרות נוטות לקבל אחד משני תפקידים. מומינאמא היא דוגמה לתפקיד אחד - האם התומכת, המכילה, הסלע היציב והאיתן שעליו נשען כל העולם כולו. הסוג השני מכיל אימהות נוירוטיות, ילדותיות, נזקקות ונתמכות. אימו של פין היא לא זה ולא זה, או למעשה מתנדנדת בין שני הקטבים הללו. כך שלמעשה מדובר כאן גם בסיפור ההתבגרות וההתמודדות של האמא - מול הדיירים הלא צפויים בביתה, מול מוסדות הרווחה והחינוך, מול מעסיקים, מול משפחת המקור שלה, ולמשעה מול העולם.

הספר מינורי ועדין. מכיל נוסטלגיה נורוודית של ילדות בשנות השישים, אבל גם תובנות כלליות יותר על חיים והתמודדות. כתוב בצורה נהדרת לטעמי. נהניתי מכל רגע.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נצחיה
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

לא הכרתי את הספר או הסופר ולא שמעתי עליו בעבר, לכן לא ידעתי כל כך למה לצפות. לפי התקציר, השבחים בגב הספר וההתחלה, ציפיתי לספר טוב, ואכן, לא התאכזבתי.

זהו סיפורם של פין ואימו, הגרים בדירת שיכון קטנטנה בתחילת שנות השישים. בספר מסופר על חייהם המשתנים מן הקצה אל הקצה, כאשר שתי דמויות חדשות מצטרפות אליהם. הדייר, קריסטיאן, ולינדה הקטנה. ילדת הפלא בת השש.

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של פין, ילד בוגר וחכם. הספר מרגש בצורה יוצאת דופן. הכאב, השמחה, ההתרגשות, האהבה, האכזריות - חייהם של הדמויות, וסיפור התבגרותו של פין, כתובים בצורה נפלאה, נוגעת ללב, ופשוט כנה ואמיתית לחלוטין. אין שום תחושה מאולצת או זולה.
הספר מעורר הזדהות במקומות רבים. היו קטעים שפשוט רציתי להיכנס לספר ולתת לאחת הדמויות חיבוק מעודד.
הסופר מעלה שאלות ונקודות מעוררות מחשבה. דברים שהם שם, בחיים שלנו, גם אם מתעלמים מהם.
איכות הכתיבה מעולה. השפה טובה, למרות שהספר לא הכי זורם בנקודות מסויימות.
הסופר ידע לקטוע את הסיפור בדיוק במקום המתאים. הוא מסתיים בנשימה עצורה, עם טעם טוב של עוד.

בסך הכל הספר טוב ומרגש מאוד. מומלץ בחום.

לפני 14 שנים•ליילק
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

דווקא כמי שקורא ספרים רבים, לא הכרתי קודם לכן את שמו של רוֹי יעקוֹבּסֶן, הסופר. אבל על עטיפת הספר כתוב שהוא ידוע מאוד בארצו – נורווגיה. ואכן מדובר בסיפור התבגרותו של ילד עם "אחות" חדשה ובעייתית שמצטרפת למשפחתו. הסיפור מסופר בגוף ראשון של הילד המספר לנו אותו... ואכן הטקסט מאוד זורם וקריא. תוך כדי שקוראים בו, אפשר לקבל תמונה חברתית מאוד מעניינת של נורווגיה כפי שהייתה לפני כמה עשורים - עוד לפני שהתעשרה מגילוי הנפט בים הצפוני, ולפני גלי ההגירה הגדולים לסקנדינביה מ"העולם השלישי", כשאת המעמד הנמוך שבה היוו "נורבגים מלידה". בכל אופן אהבתי מאוד את הספר הזה ואני בהחלט ממליץ עליו. במקרה לגמרי העותק שנמצא אצלי חתום על ידי הסופר עצמו. (הוא חתם עליו לאשתי ביריד הספרים הבין לאומי בירושלים)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•סדן
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

לקח לי זמן להבין מדוע רותקתי לספר והמשכתי לחשוב עליו עד שהבנתי שהחוויה שהוא גרם לי החזירה אותי לילדות. הספר הוא תעלומה. הוא סתום .כמו חידה .אתה מתעמק ומנסה להבין .יש רמזים .יש משפטים מילים ומבטים. האמת לא נאמרת ישירות .העובדות לא ידועות . אין שם לדברים. אין מה שיתן לך הרגשת ביטחון שאתה יודע מה קורה. חזרתי לילדות ונזכרתי איך הייתי בשנות השישים בתור ילדה. איך תמיד הרגשתי דברים . שלא נאמרו . סיפורים שלא סופרו. מבטים רבי משמעות. וניסיתי להבין . תמיד ניסיתי לדעת מה קורה מה העובדות . מה הסיפור שלא מסופר. וזו התחושה שמעביר פין המספר. מראשו של הילד שלא יודע אבל רואה ומרגיש ונאלץ לפרש לו את המציאות. יש לנו צורך לדעת את העובדות לדעת מה הסיפור האמיתי כדי שנוכל לחיות בתחושת ביטחון ושליטה. בתחושת נורמליות ורגילות שפין הילד כל כך מחפש ורוצה. הוא רוצה אמא רגילה ואחות רגילה ומשפחה רגילה .אבל מתוך החקירה שלו והחיפוש וההתנסות והמעשים שהוא עושה כדי לעזור לרגילות להתרחש לוקחים אותו קדימה להבנת עצמו וידיעת עצמו .

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תדהר רעננה
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

עד היום מסקרן אותי הספר הזה. מה נתן לי לקרוא אותו ובכלל לסיים.
השם משך אותי. ובעיקר שמסופר על ילדה "מוזרה" אני אוהב דברים מוזרים, אלא שלא מוצאים את המקום שלהם אבל הם בעצמם כבר המקום עצמו.
אני זוכר שהוא נגע לי בתחושה של 'ספרי החורף' שהייתי קורא רק בחורף. מכורבל בתוך שמיכה ומחכה לראות מה יתרחש בסיפור עצמו ושותה את הספר בצמא.
בספר הזה היה מן שקט שקשה לי להסביר. הספר לא זעזע אותי, לא שאב אותי אליו, בעצם לא עשה כלום. רציתי רק לבדוק מה יהיה עם ילדת הפלא והאם היא תמצא את מקומה (או מישהו יעזור לה למצוא אותו). והוא כנראה עשה משהו מאוד חזק ועוצמתי שאני לא יכול להגיע למודעות שלו.
מן סיפור עדין שרק מספר את עצמו ואם אתה רוצה, תקשיב.
אז הקשבתי.
ועד היום אני שומע את הקולות והחרשים שלו מרחוק.
תודה לילדת הפלא. היה פלא בשבילי.

לפני 12 שנים•חיפושית