בקיץ אני קורא את הספרים באיטיות, בשעות ערב אני נשכב במיטה ומפעיל את מאוורר התיקרה שיצנן את גופי, מביט סביב מאפשר לתודעה שלי לנוח מאש היום. ואז אני קורא בספר כמה שאני יכול, עד שגופי דומם ואני נרדם.
אני בהחלט קורא לאט, מאפשר למילים לחלחל ולהיות חלק מהתנועה והמחשבה שלי, בכלל בקיץ אני עושה הרבה דברים יותר לאט. הספרות שאותה אני בוחר לקרוא דורשת ממני תשומת לב רבה מאד. כשאני קורא ספר טוב אני מתכתב איתו בראשי, אני מסמן עבורי חלקים שמרתקים אותי ואני שב אליהם רק כדי שיהיה ברור. ואז שאני כותב אני יכול להרגיש איך הספר ממשיך להדהד בראשי. סיימתי לכתוב ולערוך את ספרי החדש ואני עסוק בהידוקים ובכריכת נספר, אז אני פתוח למילים. נדמה כאילו גופי מתרוקן לאיטו והוא חשוף למילים חדשות.
בשנה האחרונה אני נמצא בתקופת קריאה של ספרות הנורדית והספרות הנורבגית מהווה אחוז ניכר מזמן הקריאה שלי. רוי יקובסן הוא סופר מהדהד. קראתי את הספר 'הבלתי הנראים' הנהדר שלו ועכשיו סיימתי לקרוא קצת באיחור את הספר הנהדר 'ילדת הפלא'. אני מוכן למפרע להודיע שאני אקרא כל ספר שלו שנכתב וייכתב כולל רשימת מכולת או סתם רשימות ומחשבות. האיש כותב מדויק ומסיר שכבה ועוד שכבה. הוא יכול להיות מכמיר לב ולפרקים מרוחק. מה אומר הסופר שולט בכתיבה כמנצח על בתזמורת קאמרית מופתית.
הספר ילדת פלא הוא ספר נפלא, עדין וקשוח, פשוט ומפותל, רך ונוקשה. הכתיבה מרתקת ופורשת עולם ומחשבה לפני הקורא. הספר יכול להיות בראש הקורא כסרט רב ממדים. אין לי עניין לספר על השתלשלות העלילה, פשוט תקראו על אומנות שבכתיבה וביכולת יצירת גיבורים רגישים וחשופים ולהשתאות מיכולת התנועה הספרותית. ספר מהמם.
















