ספרה של העיתונאית והעורכת ענת לב-אדלר "כותבת ומוחקת אהבה", קלוע כמו צמה, משלושה חוטים.
חוט אחד הוא סיפורה של הגיבורה יעל, עיתונאית במשבר גיל הארבעים, שמרגישה שמקום עבודתה העיתונות המודפסת הולך ומתרסק תחת רגליה. גם בחייה האישים היא מרגישה שהלהט בינה לבין בעלה בועז המופנם כבה מזמן, ובנסיעת עבודה לניו יורק היא פוגשת בדרור, איש עסקים כריזמטי ומתאהבת.
אהבתי את המוטו של הספר, מספרו "אינטימיות" של אחד הסופרים האהובים עליי חניף קורישיי. בספר הוא מתאר לילה שלם בו הוא מתלבט האם לעזוב את משפחתו "אני כבר לא צעיר ועוד לא זקן וצריך להחליט מה לעשות בשארית הזמן והתשוקה".
גם יעל הגיבורה, מתלבטת בשאלה זו ואולי בניסיון למצוא תשובה היא שקועה בתחקיר לספרה החדש "זוגות בזיג זג". על זוגות שאהבתם ונישואיהם שורדים שנים רבות, מעניין אותה מה גורם להם להישאר יחד, כמו שאומרת לה שרלוטה, היקית הזקנה והמרואיינת הפותחת את הספר "זוגיות צריך לבשל על אש קטנה ולבחוש כל הזמן, כמו ריבה. אחרת זה נשרף."
חוט צבעוני נוסף הוא סיפור חייה של סבתה של הגיבורה, ננה גו'לייט, אותו היא נוהגת לספר לילדתה לפני השינה.
בנוסף מרבה יעל להתייעץ עם חברתה הטובה, אמילי, הפסיכולוגית ששואלת אותה באחת השיחות ביניהן אם היא רוצה לעזוב את בעלה או להיתפש? ומסבירה לה כי "יש כל מיני סוגים של בוגדים חלק בוגדים כי הם סתם בני זונות, חלק בוגדים כי הם פוחדים למות, יש כאלה שחייבים את הריגוש ויש כאלה שבוגדים רק כדי שהטלטלה, כמו מכת חשמל, תחזיר לחיים את האהבה שלהם שמתה".
אבל יותר משהוא ספר על בגידה, זהו ספר על אישה בגיל הארבעים. מה יש בו בגיל הזה, שגורם לנו לחשבון נפש ולניסיונות לבדוק את חיינו האישיים והמקצועיים מצד אחד? ומצד שני שולח אותנו אחורה לחיפוש אחר שורשים? זה כנראה המקום הזה באמצע החיים, שגורם לנו להביט קדימה ואחורה כאחד.
אחורה אל האנשים המשמעותיים בחיינו, במקרה של יעל, סבתה, אמה והסיפור הלא פשוט שיש לה עם אביה שהשפיע על בחירות הגברים בחייה. וכמובן בעלה בועז וילדיהם. וקדימה, איך היא רוצה שחייה יראו, להישאר עם בועז היציב והמופנם או להיסחף אחרי דרור, המלהיב. ומה המחיר שכולם ישלמו על בחירתה? דילמה שמעסיקה את כולנו עוד מימי "אמה בובארי". המשפחה, המסגרת או ההתאהבות משכרת החושים. ואולי כמו שחברה חכמה אמרה לי פעם "ניסיתי להבין מה משך אותי ברומן, ואז לנסות להחזיר את זה לנישואים שלי". רק שאולי לא תמיד אפשר.
אהבתי את הקטעים הקצרים, מעין וידויים קצרים מהדמויות השונות, שנתנו עוד זוויות לסיפור. ואהבתי גם את סיפורה של ננה, האישה האמיצה שפעם אחר פעם מצאה בה כוחות להתחיל את חייה מחדש. הסיפור הזכיר לי את ספרה היפה של עיתונאית נוספת, שרית ישי לוי שפרסמה את "מלכת היופי של ירושלים", העוסק גם הוא בשושלת נשית.
הסיפור של יעל כתוב בכנות ובהומור, קריא וקולח, אך חלק מהדמויות לא עגולות ומפותחות מספיק, כמו הילדים שהם מעין "נוכחים נפקדים" בסיפור. גם השפה קצת בעייתית בעיני לפעמים מוגבהת מאוד, ולפעמים דווקא נמוכה מדי לטעמי.
כמו בתיאור של דרור הנכנס למטוס ו"הצמיד אל אחוריו עוגייה שמורה היטב", הייתי צריכה לקרוא את זה מספר פעמים כדי להבין מיהי העוגייה, ולמה זה לא ירד בעריכה? למי שלא הבינה כמוני זו אשתו.
אהבתי את הכנות שבכתיבה, את תיאורי האהבה והארוטיקה, את הקטעים הקצרים על אהבה ואת סיפורה של הסבתא. הספר מעורר שאלות שכל אישה בגיל מסוים מתלבטת בהם, על אהבה, נאמנות לעצמך, נאמנות למשפחה ולמקום עבודה.
מצאתי עצמי כמובן חושבת על עצמי והבחירות שלי, וספר שמעורר למחשבה הוא כבר ספר שכדאי לקרוא.
כותבת ומוחקת אהבה / ענת לב אדלר. הוצאת ידיעות ספרים
פורסם בסלונה ב"מועדון הקוראות"
