ספרה של העיתונאית והעורכת <mark>ענת לב-אדלר</mark> "כותבת ומוחקת אהבה", קלוע כמו צמה, משלושה חוטים.

חוט אחד הוא סיפורה של הגיבורה יעל, עיתונאית במשבר גיל הארבעים, שמרגישה שמקום עבודתה העיתונות המודפסת הולך ומתרסק תחת רגליה. גם בחייה האישים היא מרגישה שהלהט בינה לבין בעלה בועז המופנם כבה מזמן, ובנסיעת עבודה לניו יורק היא פוגשת בדרור, איש עסקים כריזמטי ומתאהבת.

אהבתי את המוטו של הספר, מספרו "אינטימיות" של

חכם סיני אמר שנישואים הם עבודה קשה. צריך לתחזק, לטפח, לחדש ולרגש. ושגרה היא האויב של הרגש. על אחת כמה וכמה כשנכנסים ילדים לתמונה. איך אפשר לשמר את אש הזוגיות בוערת ועוצמתית כשהשגרה המעייפת נותנת את אותותיה, ואותן תכונות שכל כך אהבת בבן הזוג הופכות להיות אלה שמהן את סולדת.
יעל אלדר, גיבורת הספר, עוברת תקופה לא פשוטה בחיים. היא מדגדגת את גיל 40, מנהלת חיי נישואים שקטים ורגועים מדי עם בועז. יש להם ב

נהנתי לצאת למסע עם יעל,
יעל עיתונאית בת 40 נשואה + שניים, שביום בהיר אחד
מכירה את דרור שמטלטל את עולמה.
יעל עוברת מסע ארוך ומייגע: תקופה קשה בעבודתה כעיתונאית, הנישואים
שלה מתפוררים, דרור מטלטל אותה, קושי עם אביה...
ובתוך כל המסע הזה היא מספרת לבתה רומי את סיפור חייה של סבתא ג׳ולייט שלה,
אישה שעברה קושי בחייה והמשיכה בכל הכח הלאה. מקסים!!
הסיפור עם דרור ובכלל הרגיש לי אמיתי, הדמויות היו מ

יופי של כתיבה. <mark>ענת לב-אדלר</mark> פיתחה סגנון כתיבה בתוקף היותה אשת תקשורת בכירה ובספר הביכורים שלה "כותבת ומוחקת אהבה" היא מספקת לקורא את מיטב כישוריה אלו.
הסיפור כשלעצמו נע בין תיאור מערכת יחסים בין גבר ואישה שכל אחד מהם נשוי לבן זוג אחר, לבין עיסוק מעמיק בהרהורים על טאבו חברתי זה ועל תה שעובר על אישה שנקלעת למצב שכזה בפעם הראשונה. וכך מגולל הספר את שמתרחש בין הגיבורה ה"מאוהבת" לבין בעלה "הנבגד", מה כ

ספר שמאוד משקף את גיל 50, ולא בקטע טוב בעיני בתור מי שעוד לא הגיעה לגיל, אבל כן עברה כמה משברי גיל.
לא קראתי לעומק את כל הספר אבל מה שקראתי הספיק לי כדי להבין שגם הדברים הכי מסעירים מוצגים כאן בצורה מעייפת, כאילו שאין למה לצפות.
ברור שמסרים כאלה על קידוש הנעורים ימכרו יותר ספרים, השאלה אם זו המטרה, למכור להמונים את מה שכעבר יש להם בבית?
במסווה של העצמה נשית?
לא נראה לי שיש אישה מתבגרת שלא מטיפ

<mark>ענת</mark> לב - אדלר,ספר ביכורים שלה,חבל שאין יותר מ 5 כוכבים.הייתי נותנת 10 כוכבים.
מי מאיתנו לא יודעת מזה גיל ארבעים,זה הגיל שאנחנו עדיין פורחות,אבל מצד שני הזוגיות הופכת לשגרא,
אין רגושים של הנערות,ואנחנו עדיין נאחזות ,רוצות להתרגש ,להרגיש שאנחנו עדיין צעירות ומחוזרות.
<mark>ענת</mark> עיתונאית בגיל ארבעים נוסעת ליציג את העתון שבא היא עובדת ,פוגשת את דרור נשוי ומחפש רגושים.
מתפתח בניהים סוג של רומן תשוקתי,עם ה

על נישואין נאמר שזה הרבה יותר משתי זוגות רגליים ערומות במיטה.
עכשיו שכבר דימיינתם לעצמכם את התמונה הזו, ארחיב מעט על קצהו של המזלג ועד כמה שאפשר, מבלי לקלקל את חווית הקריאה בסיפור הזה.
הספר נכתב מפיה של יעל אלדר, בת 40 נשואה לבועז ולהם שני ילדים. יעל עובדת כעורכת מדור "הלייף סטייל" במוסף היומי של עיתון יומי ובועז גרפיקאי. בועז קיבוצ'ניק לשעבר ("ילד טוב") וכמו לא מעט עצמאים עובד על בסיס מז

ניגשתי אל הספר עם צפיות גבוהות, משום שקראתי עליו המלצות טובות. הספר לא רע והוא נכתב מתוך כוונות טובות. כמו כן האיורים הכלולים בו חמודים מאד, אבל כאשת חינוך שעבדה השנה עם ילדים צעירים, נחשפתי לספרי ילדים רבים שאהבתי ובמקרה הזה עם יד על הלב, קצת התאכזבתי.
במרכז הספר בת ואם. הבת עומדת בפני יום מיוחד שיחול למחרת בבית הספר - יום מאכלי עדות. לקראת היום המיוחד האם והבת אופות יחד, מתכון שעובר מדור לדור ב

כותבת ומוחקת אהבה/<mark>ענת</mark> לב אדלר

לכאורה סיפור ידוע ומוכר,נישואין שסובלים משחיקה,הרגל ועייפות החומר,ומנגד רומן שמתעורר ומדליק ומעורר כל פינה חשוכה בגוף.
אך הסופרת ,בעומק התחושות שהיא מתארת,בכנות המתפרצת,
בלבטים הגדולים ובתחושת המחיר שמשלמת היא באופן אישי ומשפחה בכלל,גורמת לך כקורא להתעמק בפן הזה של נישואין ובגידה,כאילו היית חלק מטיפול פסיכולוגי עצמי.
במקביל אנו נחשפים לעולם העיתונות הכתובה בארץ,