"רכוש רדוף", Possession, במקור מאת הסופרת הנפלאה א"ס בייאט, יצא בשנת 1990 ואף זכה בפרס בוקר באותה שנה. אני קראתי אותו אי אז במקור כשהייתי סטודנטית צעירה ונלהבת לספרות אנגלית ואהבתי אותו עד בלי די. כמעט 30 שנה לאחר מכן, הוא תורגם לעברית, ואני ניגשתי לתירגום בחשש מה. האם הקסם יחזיק, האם ההתלהבות תשרוד, האם האיכות עמדה במבחן הזמן? והתשובה היא "כן!" ובגדול.
כאז כן היום אהבתי עד מאוד את הסיפור הבלשי על שני חוקרי הספרות הצעירים והבישנים המתחקים אחרי מכתבים עלומים של משורר ומשוררת ויקטוריאניים חשובים אם כי פיקטיביים לחלוטין, וחושפים סיפור אהבה נסתר. במקביל לתככי העולם האקדמי של שנות ה 80' באנגליה ובארה"ב משיבה הסופרת לחיים את העולם הויקטוריאני. שני העולמות שלמים, מלאים וגדושים בכל טוב. בנוסף לשתי העלילות המרתקות והאמינות להפליא הסופרת גם כותבת שירה, קטעי יומן ומכתבים ויקטוריאניים באמינות אין קץ ורק על כך מגיע לה שאפו גדול.
אני לא בטוחה מה אהבתי יותר, את העלילה הבלשית-אקדמית של ההווה או את העלילה הרומנטית-ספרותית של העבר. למרות שהרבה מים זרמו מאז שהספר יצא לאור אני מברכת את ההחלטה לתרגם אותו ולפי דעתי התירגום של קטיה בנוביץ' לא פחות ממופלא. האתגר לתרגם אנגלית בת זמננו פחות או יותר, בריטית ואמריקאית, כמו גם לתרגם אנגלית ויקטוריאנית הוא עצום והמתרגמת עמדה בו בכבוד, כמו גם ארז וולק, מתרגם השירה.
"רכוש רדוף" הוא מעדן עשיר, משובח ושנון לחובבי, הספרות, הרומנטיקה וההיסטוריה, לאנגלופילים, לאוהבי השירה והתעלומות האינטלקטואליות, למעריצי רומנים בלשיים קלאסיים ולכל מי שאוהב ספרות על ספרות. לעיתים רחוקות אני מעניקה דירוג של חמישה כוכבים בלב שלם אך הפעם אין לי ספק. זוהי יצירה מבריקה, כמו גם מהנה ומשובבת נפש. עיצוב הכריכה עם התמונה הפרה רפאליטית של אדוארד ברן ג'ונס תואם להפליא לאווירה המכושפת של הספר שכולל לא מעט מיתוסים, מוות, ואפלה, כיאה לעידן הוויקטוריאני.
אני מקווה בכל ליבי שהספר יזכה להצלחה ויביא לעוד תירגומים של ספריה המעולים של בייאט, מהם קראתי רק קומץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
